top of page

ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד


רקע היסטורי

חברי קיבוץ רבים תרמו להקמת הארכיון ותפעולו לאורך השנים. מבין הבולטים אפשר לציין את החבר פינדה שפע והחברה זאבה לבני שלקחו אחריות על הארכיון לפני שנים רבות. הראשונה שהכניסה לארכיון דפוסי עבודה מקצועיים יותר הייתה דינה ורטהיימר. דינה למדה ארכיונאות והניחה את היסודות לארכיון מודרני כפי שהוא היום. היא גם זו שיזמה את העברתו לקומת הקרקע שמתחת למזכירות.


לא כל מי שהתנדב לעבודה בארכיון הגיע עם דיפלומה של ארכיונאי/ת, אבל כולם, בלי יוצא מן הכלל תרמו לארגונו ושדרוגו של הארכיון. כך למשל, חיים ויקטור שהיה הראשון שעבד על תוכנת המחשב "מעלה", דורון נבון שהחליפה את דינה ולמדה את המקצוע בבית ברל, הילדה מירון שעבדה עם דינה הרבה שנים והייתה אחראית בעיקר על מאגר התמונות באלבומים ועל מיפתוח השמות והענפים במאגר. תרומה מיוחדת לארכיון הקיבוץ תרם עדי נחמני, משורר ואיש חזון. לאחר שסיים את תפקידו בבית הספר הצטרף לצוות הארכיון ופעל לקידומו. לאה הישראלי הצטרפה לעבודת הראיונות האישיים ובזכותה נוספו לארכיון ראיונות מוקלטים עם עשרות חברים. סימה שרי קיבלה על עצמה להדפיס את סיפורי החיים ולערוך אותם. אחרי מותה של לאה הצטרפה חנוש מורג לעבודת הראיונות ועריכתם. לאט לאט נכנסה חנוש יותר ויותר לעובי הקורה, ולבסוף לקחה על עצמה את תפקיד ניהול הארכיון בעקבות פרישתה של דורון. את חנוש החליפה היידי עפרון שלקחה על עצמה בין השאר למנף את מיחשוב הארכיון ברוח העידן האינטרנטי.


הארכיון עבר שיפוץ בראשית העשור הקודם מתוך מטרה להגדיל את שטח האיחסון של הגנזך, אולם אף שהחומרים מאורגנים היום טוב יותר והשטח הורחב, העומס לא קטן. הסיבות: א. בחלוף הזמן תמיד נוספים עוד חומרים לתיעוד ושימור. ב. בקיבוץ נבנתה שכונת הרחבה שהגדילה את אוכלוסיית היישוב. הערה: בקיבוץ גבעת חיים איחוד רק צאצאים יכולים לבנות כך שלכולם יש נגיעה זו או אחרת לקיבוץ ולהיסטוריה שלו.

התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד


תכולת הארכיון

בארכיון שמורים מגוון רחב של חומרים: קלטות אודיו (תיעוד אישי בעיקר), שקופיות, תצלומים היסטוריים, תמונות, כרזות, מפות, ספרי זיכרון, ספרים שהוציאו חברים, תיקים אישיים, מסמכים מגוונים ומעט חפצים.


המסמכים כולם נוגעים להיסטוריה של המקום. הם עוסקים במגוון נושאים: מתרבות (כולל חגים) וחינוך דרך אירועים חשובים בתולדות היישוב, כגון הפילוג והקמת הקיבוץ ועד לתחומי המשק החקלאי. לכל חבר/משפחה מוקצה תיק תיעוד אישי. לאחר הפטירה עובר התיק לגנזך (מיכל הנצחה). מצטרף אליו התיק האישי של המשפחה שנשמר במקור אצל המזכיר/מנהל קהילה.


דפוסי העבודה של מוסדות הקיבוץ מול הארכיון הוגדרו מספר פעמים בעבר, אך הם מעולם לא עמדו במבחן המציאות. החומרים מהמזכיר אמנם תמיד "ירדו לגנזך", גם אם באיחור של שנים רבות, אבל למרבה הצער היו בעלי תפקידים ומוסדות פנימיים שלא מילאו את חובם בתחום זה.

גם היום אנשי הארכיון נאלצים לא אחת "לרדוף אחרי החומר" (בין אם מדובר במסמכים או תמונות).

בשנים האחרונות נבנו נהלים מסודרים יותר של העברת חומר לארכיון מהמזכירות ומהצוותים השונים (כגון צוות בנייה וצוות תרבות). החברים מעודכנים מעת לעת אודות זכותם להעביר חומר לתיקים האישיים בארכיון. הפעולה הזו מקבלת משנה חשיבות לאור בנייתה של קהילה חדשה במקום.


הארכיון מתוקצב על ידי הנהלת הקהילה, כחלק מניהול המידע של הקיבוץ.

התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד


משתמשים

- מזכירות והנהלה הזקוקים לחומרים היסטוריים למגוון מטרות.

- חברים שמחפשים מידע על יקיריהם שנפטרו.

- חברים או בני משפחה המחפשים תעודות לטובת דרכון זר.

- ילדים שמבקשים מידע לעבודות "חקר הישוב" או "חקר המשפחה".

- סטודנטים שמחפשים חומרים היסטוריים לעבודותיהם, בנושאים מגוונים: ארכיטקטורה, לינה משפחתית וכו'.

- אנשים ששכלו את יקיריהם בקיבוץ, וחפצים להיעזר בחומרים היסטוריים כדי לכתוב הספד, לקיים אזכרה, או להבדיל לרגל אירוע משמח כגון יום הולדת או חג היובל.

- חברים שהתגלעה מחלוקת משפטית בינם לבין הקיבוץ ומחפשים עדויות רלוונטיות בפרוטוקולים.

- צוותי חגים, בעיקר חגי קיבוץ.

- עיתונאים שמחפשים חומרים רלוונטיים לכתבות אקטואליה.


הארכיון מקיים ביקורי תלמידים (בגיל היסודי והתיכון), סיורים והפעלות – על בסיס קבוע.

נערים ונערות בוחרים מדי פעם לסייע בעבודת הארכיון כחלק ממשימה קהילתית התנדבותית במסגרת בית הספר.

ערב אלבומים. התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד


מורשת והנצחה ביישוב

הקיבוץ עבר בשנים האחרונות טלטלה רצינית בכל מה שקשור להפרטה ושיוך והבנייה, ובו זמנית עבר בינוי מאסיבי, לעתים ללא התייחסות מקצועית ואחראית לכל נושא שימור המבנים.

חנוש מורג היתה הרוח החיה בהרמת ה"דגלים האדומים" למען שימור המורשת המבנית בקיבוץ ובהצבת שלטים על המבנים והעצים בקיבוץ.

קיימים בקיבוץ מבנים היסטוריים ששומרו, כגון מחסן המשק, אבל הדרך עוד ארוכה.


מחשבות של ארכיונאיות

היידי: "לפעמים אני מרגישה שהעבודה בחרה בי...

לפני שעברתי לגור בקיבוץ (בשכונה החדשה) ראיתי באתר של הקיבוץ שדרוש מנהל מידע. אני עבדתי הרבה עם מידע, כתיבה וקטלוג ולכן החלטתי לבדוק את העניין. כשהבנתי שזו גם אחראיות על הארכיון ועל הדיגיטציה שלו התלהבתי מאד. במקור למדתי ארכיאולוגיה ואמנות. יש לי קשר חזק לארכיאולוגיה וגם כשעבדתי בתור עיתונאית חזרתי הרבה פעמים לנושאי הארכיאולוגיה האהובים עלי. העבודה בארכיון היא גם סוג של חפירה נעימה (הילדים שלי טוענים שאני חופרת באופן כללי).

גם החיבור לאינטרנט ולמחשב טבעי לי ואני חיה אתו היטב. בקיצור, התקבלתי והתחלתי לעבוד.

אני אוהבת לשמוע סיפורים, אני יכולה לדפדף שעות באלבומים, ומסמכים ישנים מעניינים גורמים אושר.

מדהים אותי כל פעם מחדש לראות שעם כל השינויים שעובר הקיבוץ יש דברים שלא משתנים.

המטרה שלי היא להנגיש לאנשים את החומר ההיסטורי הנוסטלגי שבעיני יוצר חיבור למקום עצמו ובמקביל גם חיבור בין האנשים.

זה מתקשר למה שקראתי בספר "קיצור תולדות האנושות": חלק ממה שהניע כל כך הרבה אנשים לפעול יחד הוא המיתוסים המשותפים.

מדע הארכיונאות עומד בפני מהפכה גדולה וחלק מהעבודה שלי זה להגדיר את המאפיינים של הארכיון הזה: מה מטרתו ואיפה הוא נכנס למהפכה.

מתחילים במהפכה ואנחנו רוצים להיות שם...


דרך אגב, אני לא למדתי ארכיונאות באופן רשמי ומסודר ויש דברים שאני עושה שגורמים לארכיונאים לצקצק בתוכחה. הארכיון הוא עולם אפוף מסתורין בחלל לא גדול. אף אחד לא יודע מה קבור שם בכל המיכלים. בכל פעם מחדש מגלים דברים חדשים ומנסים לפתור תעלומות וחידות.

הרבה מהחומרים גורמים לי להתרגשות – תמונות יפות, שנות טובות ועוד...

אני מתרגשת כל פעם מחדש כשאני רואה את השמות של סבי או סבתי או מישהו אחר ממשפחתי שמופיע בתמונות או במסמכים.

פעם אחת מצאתי קסטה עם ראיון עם סבא שלי שנפטר לפני 20 שנים. הכנסתי את הקסטה לטייפ הישן, ופשוט הקשבתי לו מדבר. זה היה כאילו הוא חי. זה העביר בי צמרמורת.

אני מתרגשת כשאני רואה שאנשים נכנסים לבלוג שלי או שעוצרים אותי בשבילים ואומרים שקראו את הבלוג."


חנוש: "נראה לי שהמושג ארכיונאי מראש מעורר קונוטציות לא "משמחות" במיוחד. כמעט מודה בפרהסיה שכששאלו אותי מה אני עושה העדפתי קודם להגיד שאני אוצרת ומנהלת גלריה בקיבוץ ורק אחר כך להוסיף שאני גם ארכיונאית.

וזאת על אף שאני בהחלט מודעת לחשיבותו של הארכיון גם ברובד החברתי הקיבוצי ועוד יותר מבחינה היסטורית. אבל כנראה שאני קולטת משהו שקיים בחברה, כלומר שארכיון ממוקם בתחתית ההירארכיה.


בשנים האחרונות חל מהפך מאד משמעותי בתפישה של הארכיון, תפקידיו, נגישותו והרלבנטיות שלו בחיי היום-יום. אם עד כה נתפש הארכיון כמקום שבו מקטלגים ניירות ושומרים עליהם מפני שיני הזמן, כדי שבבוא היום יבוא מי מהחוקרים ויגלה בהם עניין, הרי שהיום ברור לכל העוסקים במלאכת השימור שהארכיון הוא כבר מזמן לא רק עניינו של החוקר "חמור הסבר", אלא חלון המאפשר הצצה וגירוי לסיפורים אנושיים הנוגעים לכל אחד ואחת מאיתנו. התמורות האלו חלו בד בבד עם התרחבות היכולות של המחשוב והסריקות הדיגיטליות. היום זה כבר ברור שכל ארכיון, גם אם הוא קטן וקיבוצי, יכול להרגיש כאילו שהוא בטבור העולם, והכל זורם אליו וממנו.

וכך גם אצלנו. בשלב הראשון הוצאנו חומרים רבים לסריקה בחוץ: עלונים כרוכים, החלטות מועצה ואסיפה, וכ-70 אלבומים עם תמונות שהם כשליש ממאגרי התמונות בארכיון. בו בזמן התחלנו למפות להתארגן לקראת סריקה של חומר המצוי במכלים בגנזך – שהוא הליבה של הארכיון. הקמנו חוליות קטנות של מתנדבים שתפקידם למיין את החומר כשלב ראשון. אחר כך אנו סורקים במחשב ביתי את החומרים, ובסופו של כל שלב כזה מכניסים את החומר הסרוק למאגר הדיגיטלי של הקיבוץ. מה שמעניין יותר, הוא מה שקורה תוך כדי התהליך, ובעיקר כשפותחים את התיקים ועולם ומלואו נפרש לפניך. כאן צצים ללא הרף סיפורים, זכרונות, אנשים, ומה לא.

והנה כמה דוגמאות:

אתמול נתקלנו במכל של בית הספר משנת 1954 ועד 1958. בתוכו לא הרבה חומר, אך מה שיש שם ספוג בנוסטלגיה. חברות הנוער הראשונות – רשימות מלאות של הבנים והבנות שנקלטו כאן על ידי גרי בר שלום. עד היום לא עלינו אף פעם על רשימות כאלו, ולא אחת נתבקשנו לאשר או להוכיח אם למדו כאן או היו כאן, כי הם עצמם רצו זאת לאישור זכויות שונות. וגם – מחברות של רשימות כל ילדי הכיתה עם המחנכים והמטפלות מן הגיל הרך עד לכיתה י"ב. נדמה כאילו מחצית מחברי הקיבוץ עסקו בחינוך. זה מזכיר לי שלא מזמן, כשעלתה בעין חרוד התערוכה "שי לילדינו", שהציגה את פרי המחקר של עינת אמיתי (בת גשר שהלכה לעולמה לפני שבועות ספורים), עלתה באופן כה בהיר הטענה של אמיתי שאין עוד חברה שהשקיעה כה רבות בעולם הילד, כפי שעשתה זאת החברה הקיבוצית.


והנה כאן, בכתב ידו המסודר והעמלני של עדי נחמני, בתוך מחברת מסודרת שכולה קודש לענייני בית הספר, נפרשות רשימות מאורגנות על פי גיל והיררכיות שונות רשימות ושיבוצים של ילדים על פי כיתות. עדי, שהיה אז מרכז בית הספר (מי בכלל השתמש במילה הגסה 'מנהל'?) מדקדק בפרטים ואינו מסתפק רק ברשימות טכניות של חלוקה לכיתות, אלא משבץ את הילדים על פי החדרים בהם גרו.

כזכור, ילדי הכיתות מעבר לגיל 12 כבר גרו בצריפים – ויש ממש שרטוט של חדרי הכיתות ומי גר עם מי.


לידו אנו פותחות תיק משנות השישים, שבהם שלטה טוני אזניה בענייני בית הספר, ומתוכו נופלים פתקים פתקים, חשובים יותר וחשובים פחות, בכתב ידה הגמלוני והמגושם, מחיקות והערות, הכל בבלגן, מה שמעיד שאפילו יקית כמו טוני ניהלה את הניירת באופן מאד לא מוקפד.

עזרה לידה, בכתב יד נאה ומסודר, לולה (שהיא קודם כל ולפני הכל אמי). באותן שנים היא הייתה מזכירת בית ספר, אחרי שנים רבות במשתלה, ואמנם לא אני צריכה להעיד, אך ניכר על פי ההתכתבויות והרשימות שלה שהיא עשתה זאת במסירות רבה. על פי הפתקים הללו ניתן לשחזר איפה לנו ילדי כיתה ה' בשנת 1960 בטיול השנתי, וכמה כסף קיבלה אדית אקשטיין כשנסעה להשתלמות של יום אחד בתל-אביב.

ואם נזכרים בגניזה הקהירית הרי שאנו מבינים שהכל נמצא בפרטים הקטנים, ולכל אחד מן הפתקים עשויה בבוא היום להיות חשיבות רבה.


וכך, בעודנו גוזרים את דינו של כל נייר ונייר (מי לסריקה ומי דינו להישאר עלום-שם בתיק. אף נייר לא נזרק), נבנים תילי תילים של זכרונות שמתעוררים לחיים, והשאלה היא אחת – מי יהיה זה שבבוא היום ייתן לניירות האלו משמעות שהיא מעבר ל'רק' נוסטלגיה." (פורסם בבלוג של הארכיון, 16 בפברואר 2014)


חנוש: "מרגש אותי כשמגיע חומר מיוחד, כמו ברכות אישיות ומסמכים אישיים. ועוד יותר כשאתה נחשף תוך כדי עבודה בתיקים שזמן רב לא נברו בהם לאיזה נייר עם ניחוח היסטורי. למשל, כמו שקרה לנו בחג השישים כששיחזרנו את הנחת אבן הפינה ועלינו על עוד נאומים מן האירוע שלא ידענו שהם נמצאים כפי שהם בכתב היד המקורי ".


חנוש: "אני הייתי רוצה לפתח את הערוץ המכונה "הארכיון החי", זה שהחומרים שלו מגיעים לכל בית אב, וכל משפחה יכולה גם להכניס לתוכו את החומרים שלה. הדגם האהוב עלי זה האתר של קיבוץ גבעת ברנר. אליו הייתי שואפת, בידיעה שאפשר לשכלל אותו עוד יותר."


היידי: "החלום שלי המעשי הוא שכל הארכיון יהיה נגיש לקהל, וישולב עם מוזיאון קטן. חלומות באספמיה: מבנה גדול עגול שדומה להרודיון. במפלס תת קרקעי מתחת להר יושב הארכיון בקרירות וההגנה של ההר.

מעל הארכיון מספר חללים גדולים וביניהם פסלים וחפצים שקשורים לזיכרון הקיבוצי: כלים כבדים, מתקני שעשועים ועוד.

בחללים הקטנים שבצדדים: חדר אוכל קטן כמו בקיבוץ; חדר מחשבים לעיון בחומרים ומשחקים אינטראקטיביים – פאזלים ענקיים, וכל מיני משחקי מחשב מגניבים ומשחקים של פעם; חלל מוזיאון וחנות מזכרות.

חנוש והיידי. צילום: עוז אלמוג

Commentaires


bottom of page