top of page

ארכיון קיבוץ ניצנים


רקע היסטורי

ניצָּנִים הוא קיבוץ בתחומי המועצה האזורית חוף אשקלון, במרחק של כ-5 ק"מ מצפון מזרח לאשקלון, ובמרחק זהה מדרום לאשדוד.


גרעין ניצנים הוקם מאיחוד של מספר קבוצות במסגרת הנוער הציוני. הקבוצה האחת, יוצאי פולין, עברו הכשרה עוד בארץ מוצאם בשנים 1937–1938. אלה עלו בשנת 1939, חלקם באופן ליגלי וחלקם כמעפילים. הקבוצה השנייה היו יוצאי רומניה ופולין, שקיבלו את חינוכם כנערים בארץ ישראל במאיר שפיה (הראשונים) ובבן שמן (האחרונים), ואת הכשרתם קיבלו בכפר רופין. קבוצה שלישית כללה צעירים שהגיעו במסגרת עליית הנוער לנהלל ועברו אחר כך לאושה. קבוצה רביעית כללה נוער תל אביבי, יחד עם יוצאי מקווה ישראל, אליהם הצטרפו צעירים מירושלים ויוצאות משק הפועלות מפתח תקווה. לאחר מספר גלגולים, חלקם הופנה בהמשך לתל יצחק, שם עברה הקבוצה הרביעית את ההכשרה, וחלקם הצטרף לשלוש הקבוצות שתוארו.

בסוף שנת 1940, הקבוצות התאחדו והתארגנו להתיישבות בקבוצת הדר ליד הרצליה, שם הקימו משק עזר מגוון, התפרנסו מעבודות חוץ, למשל בפרדסי הסביבה, והמתינו להזדמנות להקים יישוב עצמאי. תוך כדי כך הצטרפו חברים נוספים. לחברי הקבוצה הוצעו שלוש נקודות התיישבות. הם בחרו באדמה באזור הכפר חממה, אותה רכשה קק"ל בשנת 1942 יחד עם בית ענק מוקף בגן מידי מוח'תאר הכפר, עבד רבו (כיום: בית ספר שדה "שיקמים"). חברי הקבוצה שמנו כ-70 חברים בחרו באתר זה עבור ניצנים, מכיוון שהייתה זמינה להתיישבות מידית, והייתה קרובה לים, ממנו קיוו להתפרנס מדיג ולהביא מעפילים. העלייה על הקרקע יצאה לפועל ב-8 בדצמבר 1943. באוגוסט 1945, הוקם יישוב הקבע. המשק כלל, בין היתר, מטעים, לול, רפת ואורווה.


הקיבוץ שכן בין העיירות הערביות איסדוד (ליד אשדוד של ימינו) ומג'דל (אשקלון של ימינו), על דרך הים מעזה ליפו, באזור שהיה מאוכלס בעיקר בערבים. היישוב היהודי הקרוב ביותר לניצנים היה באר טוביה, שהיה מרוחק ממנו כ-8 קילומטרים קו אווירי. בתוכנית החלוקה נכלל ניצנים בתחומי המדינה הערבית. באביב 1947 השתתפו תושבי ניצנים בהעלאת מעפילי אוניית המעפילים "שבתאי לוז'ינסקי" לחוף בקרבת הקיבוץ.


במלחמת העצמאות, עם הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948, פלש הצבא המצרי למדינה החדשה. תחילה נכבשה יד מרדכי ואז המשיכו המצרים להתקדם צפונה כשהם עוקפים את ניצנים ונעצרים בגשר "עד הלום". אז התפנו לתקוף את ניצנים. ילדי הקיבוץ (35) כבר פונו לפני כן ברגל לבאר טוביה. הצבא המצרי היה מצויד בטנקים ובארטילריה ונהנה מסיוע אווירי, ומולו עמדו חברי הקיבוץ ותגבורת שנשלחה אליהם כשהם מצוידים בנשק דל. לאחר שרבים מלוחמי ניצנים נהרגו בקרב, ב-7 ביוני 1948 נכנעו יתר הלוחמים לכוח המצרי ונפלו בשבי. בדף קרבי של חטיבת גבעתי תקף קצין התרבות של החטיבה, אבא קובנר את הכניעה, וכתב: "לצאת לשבי הפולש - חרפה ומוות". בסוף אוקטובר 1948, כבש צה"ל את האזור מחדש. שלדי הלוחמים נאספו ונקברו ב"קבר אחים" בבית הקברות ב"ניצנים הישנה". בקרב נהרגו 33 מן המגינים, כמחציתם תושבי הקיבוץ. ארבעה נהרגו בטרם קרב. סה"כ: 37 חללים.


שורה עליונה: טקס הנחת אבן פינה, 1945 שורה אמצעית: אוהלים וצריפים, 1943-1945

שורה תחתונה: "הארמון" ההרוס לאחר המלחמה, 1949; חג השבועות בניצנים הישנה, 1947

התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ ניצנים


לאחר המלחמה, בעקבות דרישה של חברי ניצנים, הוקמה ועדת חקירה, בראשות נחמיה ברוש, שטיהרה את אנשי ניצנים מאשמת הפקרת המשק וכניעה לאויב ללא סיבה מספקת.


לאחר מלחמת העצמאות, הקיבוץ הוקם מחדש במרחק כשלשה ק"מ דרומית מזרחית ממקומו הקודם.

באתר בו היה היישוב הישן שנפגע במלחמה הוקם ב-1949 כפר הנוער "ניצנים", אשר נסגר ב-1990. לידו קיים בית ספר שדה "שיקמים" אשר מופעל על ידי החברה להגנת הטבע ואתר הנצחה לניצנים הישנה. בסוף שנות ה-90 הוקם במקום היישוב הקהילתי הדתי "ניצן".

בשנת 1998 נחנך האתר: "יד לאישה הלוחמת העברייה" מתקופת המקרא ועד ימינו אנו.


לאחר קום המדינה הצטרפו לקיבוץ עולים רבים מדרום אמריקה, במיוחד מארגנטינה. בקיבוץ כיום כ-180 משפחות ובסך הכל כ-450 נפש. תושבי המקום מתפרנסים, בין השאר, ממפעל "פלטכניקה" (נסגר ב-2015), רפת, פרדס של כ-3,000 דונם, בית אריזה, גידולי שדה, יחידת מחשוב, אגודת המים – אגודה שיתופית חקלאית שמטרתה לספק מים מושבים מקולחי אשקלון לפרדס, (נמחקה המילה גד"ש – מקבילה לגידולי שדה) ופרדסי "פרי אור" (האגודה מטפלת בכמות של כ־4.5 מיליון קוב).


בשנים האחרונות נפתח תהליך קליטה וקבלה לחברות בקיבוץ ניצנים ובמהלך שנת 2015 הונחה אבן הפינה לשכונה החדשה בקיבוץ – "שכונת הדרים", אשר כוללת תכנון להקמה של 68 יח"ד חדשות למגורים עבור חברי הקיבוץ הנקלטים, אכלוס השכונה החל במהלך שנת 2020 (מצוטט מניצנים, ויקיפדיה).


ארכיון ניצנים הוקם בשנת 1963 על ידי חנקה פלד, שנמנתה על מייסדי הקיבוץ. היא ראתה בהקמה ובניית הארכיון שליחות ציבורית משום שתפשה אותו (ובצדק) כנכס רוחני-תרבותי חשוב לקהילה. חנקה ניהלה את הארכיון עד שנת 1971 והחליף אותה החבר אהרון שמואלי (נלו), שלמד את רזי המקצוע באופן שיטתי וכיהן בתפקיד עד שנת 1985.


אחריו לקח את המושכות החבר אליעזר פרכיל שאותו החליפה ב-1992 החברה נאוה זלינגר, שמנהלת את הארכיון עד היום (השתלמה בלימודי הארכיונאות במשך שנתיים בבית ברל).


הארכיון ממוקם היום במבנה שבעבר היה גן הילדים המיתולוגי בניצנים – "גן חרוב" (הוא נקרא על על שם עץ החרוב אותו נטעו לידו ילדיה הבכורים של הקיבוץ – קבוצת "עופר"). זהו מבנה גדול יחסית שמשמש כספריה (על שם לוחמי תש"ח). ב-2019 הוחלט להקצות מקום לארכיון על חשבון חלק מהספרייה.

במבנה נמצאים עדיין "שרידים אותנטיים" של "גן חרוב". כך למשל אזור המקלחת והשירותים (משמש כיום מחסן עבור הארכיון והספרייה) ואחד מחדרי השינה (חלק מהלינה משותפת), שבו נמצא משרדה של מנהלת הארכיון.


נאוה זלינגר נותנת לארכיון את הנשמה ולמעשה עובדת כמעט לבדה (בעבר סייעו בידה מתנדבים והיום כבר לא). היא מועסקת ארבעה ימים בשבוע כארכיונאית בארכיון "יד טבנקין" ברמת אפעל. הארכיון ממומן בצנעה מהתקציב השוטף של הקיבוץ.

התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ ניצנים


תכולת הארכיון

חומרי הארכיון מוינו למספר חטיבות: מגזר עסקי על מרכיביו; מגזר קהילתי על מרכיביו; חטיבת תצלומים; חטיבת תיקים אישיים ומשפחתיים; חטיבת קלטות שמע; חטיבת קלטות וידיאו ותקליטורים; חטיבת ארכיונים אישיים; חטיבת מוסדות; חטיבת חפצים פיזיים (דגלים, חולצות, סמלים ועוד); חטיבת נפטרים; חטיבת פרסומים.


החומרים מגיעים לארכיון מהמקורות הבאים: מגזר עסקי (ריכוז משק), הנהלת הקהילה, ענפים שונים, ועדות, חברי הקיבוץ, אנשים מבחוץ בעלי זיקה לקיבוץ, צלמים מהקיבוץ.


הארכיון מכיל (תחת המגזר הקהילתי) בין השאר מאגר גדול וחשוב של חומרים היסטוריים הקשורים למורשת ניצנים בתש"ח. החטיבה כולה נסרקה על ידי הספרייה הלאומית והונגשה באתר האינטרנט שלה (ארכיון ניצנים מחזיק בעותק של כל החומר הסרוק: מסמכים+תצלומים).


במיוחד מרגשים התצלומים של חברי הקיבוץ שחזרו לאזור הקרבות אחרי המלחמה לתור אחר שרידי גופות חבריהם.

גם המזכרות שהביאו איתם הלוחמים שנפלו בשבי המצרי (ציורים, יומנים, תצלומים ועוד) מהווים פריטים ייחודיים ונוגעים ללב.

התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ ניצנים


נאוה זלינגר מציינת שני פריטים מרגשים שאותם היא נוהגת להציג לקהל בהרצאותיה על מורשת ניצנים בתש"ח:

"אני מספרת לשומעים שאני בת ניצנים, אבי היה מוותיקי הישוב, לחם בקרב, נפל בשבי המצרי יחד עם עוד 105 לוחמים - חיילי גבעתי וחברי משק, שהה בו 9 חודשים, חזר והיה מבין אלו שהקימו את ניצנים מחדש.

אני מראה להם מספר דפים מהמחזור לראש השנה שנכתב בשבי ומספרת שבין שבויי קרב ניצנים (כלא עבסייה בקהיר) היו אנשים דתיים ושומרי מסורת (חברי קיבוץ וחיילי גבעתי). בהתקרב "חגי תשרי" לא היה להם במה להתפלל (בשלב זה עדיין הצלב האדום עוד לא התערב). באופן פלאי הם כתבו מהזיכרון את המחזור הזה - למעשה קטעים ממנו שהיו רלוונטיים למצבם הגופני והנפשי בשבי. אנשים דתיים שמעיינים בשורותיו מדווחים שהוא מדויק להפליא.

התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ ניצנים


המסמך השני שאני מראה הוא "מגילת תופיק" - מסמך שגם הוא נכתב בעת מצוקה. כאשר לוחמי ניצנים נפלו בשבי (ב- 7.6.1948 )הם לא ידעו מתי יגיע יום השחרור, אם בכלל. הם גמרו אומר לכתוב את מגילת אסתר ואת ההגדה לפסח כמקשה אחת. למעשה לא את המגילה עצמה וגם לא את ההגדה, אלא דברים ברוח הכתבים הסמליים כל כך ליהדות ולמצבם. המסמך הצבעוני והזעיר הזה (5X6 סנטימטר) מכיל גם את ציוריו של משה מלמד – לוחם שנפל בשבי ושלימים הפך לצייר מפורסם. אנחנו הגדלנו את המסך כדי להציגו לקהל. המקור עדיין לא בידינו אבל הובטח לנו שיגיע. חומרים אלה וחומרים נוספים רבים אחרים הוצגו בשנת 1998 בתערוכה שהתקיימה ביד ושם."



משתמשים ופעילויות

בארכיון משתמשים חוקרים, סטודנטים, תלמידי בית ספר, חיילים וקצינים, יחידת אית"ן (היחידה לאיתור נעדרים של צה"ל – צוות תש"ח) חברי קיבוץ בעבר ובהווה (רכזי חגים, בעלי תפקידים, אנשים פרטיים בעלי עניין), סופרים, עיתונאים, במאים ותסריטאים. פיקנטריה: בארכיון נעזרו לאחרונה מפיקי הסרט המצליח "תמונת ניצחון".

חומרי הארכיון הועלו בחלקם בפלטפורמת "סיפור מקומי".


את הארכיון פוקדים מפעם לפעם ילדי הקיבוץ ומקבלים סיור מודרך. כמו כן, חברים מתעניינים.

פה ושם הופקו תערוכות מקומיות על בסיס חומרי הארכיון.


בארכיון מצויות עבודות אקדמאיות ועבודות של תלמידי בית ספר, שנעשו ברבות השנים.

(כל אחד שמכין עבודה מתבקש להעביר עותק למשמרת בארכיון).


בית ההנצחה לנופלים בקרב ניצנים

בית הנצחה לנופלים בקרב ניצנים במלחמת העצמאות נחנך בקיבוץ ב-1966. את המבנה תכנן האדריכל נחום זולוטוב, שאחיו בצלאל נהרג בקרב. ליד בית ההנצחה נטעו 33 ברושים לזכר הנופלים.

המבנה בין שתי הקומות כולל את קומת "הקודש" – קומת המסד ובה: מנהרת הזמן, קיר הנופלים, חדר זיכרון שבימים אלה עובר שיפוץ פיזי ותכני (כולל דיגיטציה), ונר זיכרון פיסולי.

בקומת החול – בקומה העליונה: אולם בו מתקיימים אירועי תרבות של הקיבוץ.

הקיבוץ מארח בבית ההנצחה קבוצות שזוכות בסיור מודרך (בלווי תכנית אורקולית).

התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ ניצנים


מקורות



Коментарі


bottom of page