האצבעון
אצבעון הוא כוס קטנה, עם שקעים או חריצים עגולים או מוארכים המשמשת כהגנה על האצבע שדוחפת את המחט במהלך התפירה ביד. אצבעונים עשויים בדרך כלל ממתכת, עור, גומי, פלסטיק, עץ, זכוכית או חרסינה. אצבעונים עתיקים נעשו לעיתים מעצמות לוויתן, קרן ושנהב. לעתים נדירות השתמשו בשיש, אם הפנינה, יהלומים, אבני ספיר ואודם.
יצרני אצבעונים מתקדמים יצרו גרסאות מעוטרות באבני חן ומינרלים כדוגמת קבושון, ענבר, אגט וצינובר.
בפומפיי שברומא העתיקה נמצא השימוש הקדום ביותר לאצבעון. הוא עשוי ארד ומתוארך למאה הראשונה לספירה. אצבעון רומי שני נמצא בסנט אלבנס הקדומה (Verulamium) בבריטניה. בעבר האצבעון היה פריט בסיסי בערכת התפירה של אימהות וסבתות.
אספנות אצבעונים
עד כמה שזה עשוי להפתיע איסוף אצבעונים הוא ככל הנראה תחביב האספנות השלישי בפופולריות שלו בעולם, אחרי איסוף בולים ואיסוף מכוניות מינאטוריות.
בעולם פועלות מספר אגודות של אספני אצבעונים (למשל בסקוטלנד וגרמניה). באירופה קיימים מספר מוזיאונים שמציגים אוספי אצבעונים.
ההערכה היא שבישראל קיימים כ-50 אספני אצבעונים ויש להם אפילו אגודה, שבראשה עומדת האספנית הגדולה והמוכרת מכולם בתחום – כרמלה זק.
האספנית כרמלה זק
כרמלה זק נולדה בתל אביב ב-1944. אחרי התיכון התגייסה לצה"ל ושירתה בין השאר כראש לשכתו של אלוף משנה ש. סוחר ז”ל. היא נישאה לבחיר לבה איתן ביום שחרורה מצה"ל והשניים הקימו משפחה (3 ילדים) במושב צופית. הם צעדו במסורת החקלאית של הוריו של איתן ובנו משק לתפארת. אגב, אהבתם לתותי שדה משתקפת בעיצוב הדירה - מווילונות ועד לתחתיות שתייה - וכמובן גם באוסף האצבעונים שעליו נפרט בהמשך.
איתן הוכר בזמנו כיצואן מצטיין וכיהן כיו"ר מגדלי התות בארץ במשך 20 שנה. לאחר פטירתו ניסו הבנים להמשיך במסורת, אך הלימודים האקדמיים היפנו אותם לבסוף לאפיקים אחרים.
כרמלה נשבתה בקסמי האצבעונים בדרך מקרה. כאמנית טכסטיל וכמורה לשילוב אומנויות בדיור מוגן, היא נתבקשה בשנת 2002 להסיע שתי דיירות (תלמידות שלה) למפגש אספני אצבעונים. האירוע נראה לה בזמנו הזוי, אך היא ניאותה כמובן לסייע לקשישות מתוך רצון טוב. "ברגע שהגעתי למפגש נשביתי בקסמי האספנות הזו", היא מספרת בראיון עיתונאי. "היתה שם חבורה לא קטנה של אנשים מבוגרים שהתעסקה בפיצ'יפקעס הקטנים הללו וניכר היה שחבריה ממש נהנים מזה. היתה תחושה כאילו הזמן עצר מלכת. לא דיברו שם על ביל קלינטון ומוניקה וגם לא על המצב בלבנון, זה ממש נגע ללב. חברי העמותה קיבלו אותי מאד יפה ונתנו לי במתנה שלושה אצבעוני זכוכית.בבית, כשהראיתי אותם לילדיי, הם נפלו ונשברו והחלטתי שזה סימן שאני צריכה להתחיל לאסוף בעצמי."
אפשר שביסוד היקסמותה היה עוד אלמנט רגשי בלתי מודע בעליל: אמה של כרמלה התפרנסה מתפירה ומן הסתם האצבעונים שלה נתקבעו בזכרון המשפחתי. ואפשר שגם הרגישות האסתטית הטבועה בה והיותה אמנית פעילה קשורים לדחף איסוף האצבעונים. שטיחי הקווילטים שהיא מייצרת הוצגו בתערוכות יחיד בצרפת, גרמניה, הולנד ואנגלית וזיכו אותה במספר פרסים בתחרויות בינלאומיות.
מִן הוֹן לְהוֹן זק כרמלה לא רק הפכה לאספנית אצבעונים נלהבת, אלא כעבור שלוש שנים נבחרה ליו"ר אגודת אספני האצבעונים בישראל - תפקיד שאותו היא עושה בהתנדבות מלאה עד היום (2022). אגב, העמותה הישראלית הוקמה ידי עליזה פקטור מקיבוץ יזרעאל (שבינתיים חזרה לדרום אפריקה מולדתה). עד פרוץ הקורונה נהגו חברי האגודה להתכנס ארבע פעמים בשנה לשחרית שבת במועדון התרבות של מושב צופית. למפגשים הללו הגיעו בדרך כלל כ-40 חברים מכל הארץ. המפגשים, המלווים בכיבוד, מיועדים להחלפת פריטים או מכירת כפולים ולעדכון הדדי. לרוב מוזמן/ת לאירוע מרצה שמספרת על האוסף שלו (גם אוספים שאינם אצבעונים).
למרבה הצער מיום תחילת הקורונה פסקו המפגשים הללו. רבים מהחברים התבגרו ואינם מסוגלים עוד לנהוג, שניים נפטרו והיו כמובן הסגרים והחשש ממגע קרוב. "ניסינו לארגן חוג בית", אומרת כרמלה, "אבל שוב החברים חוששים והמרחק מקשה על הפגישות. אני מקווה לקראת הקיץ לחדש את הפעילות ואולי האביב יביא לנו גם רעננות במועדון."
האגודה הוציאה בעבר לאור עיתון ששמו 'על האצבע', ובו כל התוכן הרלוונטי לאצבעונים ולפעילות החברים. בעולם הרשתות החברתיות כבר אין צורך בעיתון כזה. לאגודה דף פייסבוק פעיל - "מועדון אספני אצבעונים" - שלו כ-70 עוקבים.
באגודה רשומים חברים שברשותם אוספים מכל העולם, אבל יש שלושה חברים שלקחו לעצמם תפקידים מרכזיים: דוד שי מציג בצורות מאד ייחודיות את האוספים בכל מפגש, שי אופיר מביא תמיד אצבעונים להחלפה (ברשותו לא פחות מ-13,000 אצבעונים) ויולי גת היא גזברית המועדון המופקדת על כל העניינים הכספיים (למשל תשלום דמי חבר שנתיים בגובה 250 ש"ח).
בתמונה מימין למטה - אצבעונים מהאוסף של דוד שי; כל יתר התמונות - מאוסף האצבעונים של שי אופיר
כל קרוביה וחבריה של כרמלה יודעים – כשנוסעים לחו"ל, לא מביאים לה בושם או בגד אלא רק אצבעון. "המעניין הוא", היא אומרת בראיון לכתב העת "מסע אחר", "שדרך חיפוש אחר אצבעונים מגיעים אנשים למקומות ומפגשים שבשום פנים ואופן לא היו מגיעים אליהם אחרת. הסיפורים רק הולכים ומצטברים, כמו זיכרונות החיים. במקרה של האצבעונים, כל אחד מהם יכול להפוך לפיל ברגע שמספרים את הסיפור שמאחוריו באצבעונים יש יתרון נהדר. זו מזכרת שניתן להביא אותה מכל מקום בעולם והיא, למרות גודלה הקט, מזכירה נשכחות. האצבעונים הם יצירת אמנות לכל דבר. יש בהם דיוק טכני רב, אסתטיקה וממד נוסטלגי-תרבותי"
האוסף של כרמלה מונה כיום כ-3000 אצבעונים שעשויים ממגוון מפתיע של חומרים: שנהב, עץ, עיסת נייר. זכוכית, קרמיקה, פורצלן, קריסטל, בד, חרס עור, אמייל, סריגה ואפילו אחד מצדף שהגיע מתאילנד. הם מסודרים בוויטרינות זכוכית מהודרות המוצבות במרכז סלון ביתה. בכתבה שפורסמה ב-Ynet היא מעירה למראיין בחיוך: "אני ממש מצטערת אבל חלקם כה שבירים שהם יכולים להתפרק לך ביד. גם לי זה קרה יותר מדי פעמים כשרציתי לנקות אותם, מה שהוביל להחלטה שמנקים רק פעם בשנה וגם אז יש את הקורבן התורן" (דור).
איסוף אצבעונים קוסם לרבים לא רק משום שמדובר בפריט זעיר שקל לטלטלו ולשמרו, אלא גם משום שמדובר במגוון אינסופי, בסדרות (למשל, כפר אנגלי, מלכי מצרים, שחקני קולנוע, משפחת המלוכה הבריטית) ובמקרים רבים גם ביצירות אמנות מינאטוריות. אפשר למצוא בהן איורים של גיבורי אגדות, יצורים מהמיתולוגיה היוונית, בעלי חיים, ליצנים, כלי תפירה, פרחים ועוד ועוד. חיבה מיוחדת יש לכרמלה לאצבעונים הרוסים שעשויים חוטי ברזל מרותכים זה לזה בשיטת הפיליגרין ואצבעוני בבושקות מעץ.
כרמלה היא לא רק יו"ר מועדון האצבעונים הישראלים אלא גם חברה גאה באגודת אספני האצבעונים הסקוטית. כמו כל אספן "מכור" כל טיול שלה בחו"ל מתנקז בסופו של דבר לחיטוט אחרי אצבעונים בשווקי פשפשים ובחנויות עתיקות. חשוב לציין שלמרות תשוקתה העזה להגדיל את האוסף עוד ועוד, זק לא מוכנה לשלם כל מחיר. "מצאתי פעם בחנות עתיקות בעיירה בכרמל בקליפורניה אצבעון פורצלן צרפתי ב-500 דולר. חשבתי שאני מתעלפת, רק אותו רציתי, אבל המחיר היה מוגזם ובסוף ויתרתי".
בדומה לאספנים "מקצוענים" אחרים גם היא אינה מסתפקת באיסוף אלא מתעדת בדקדקנות את הפרטים של כל אצבעון ואצבעון (הרקע ההיסטורי, המקור ומקום הרכישה ועוד). היא מחזיקה קטלוג ממוספר ובו מסומנות הסדרות שדורשות השלמה.
הפן היהודי-ישראלי
מטבע הדברים האוסף של כרמלה כולל גם אצבעונים הם הקשר יהודי וישראלי. כך למשל נאס"א הוציא סדרה לזכר האסון בו נהרג אילן רמון. רצוי שתתני כאן עוד דוגמאות ישראליות ויהודיות. לכל אחד מאלפי האצבעונים שאספה כרמלה יש סיפור משלו, אבל המרגש מכולם הוא סיפורו של אצבעון מתכת מעוקם ושבור שבולט במרכז הויטרינה. וכך היא מספרת:
"יום אחד פגשתי אישה קשישה, אשר תיקנה את מדי הצבא של נכדה. רציתי לעזור לה, ותוך כדי עבודתנו המשותפת ראיתי במגירה קופסה ובה אצבעון מיוחד: לא היתה לו צורה קלאסית של אצבעון. במקום קונוס, כמקובל, הוא היה פחוס ובכיפתו היו חורים. צבעו שהיה כסף הפך לחום, וכל זאת בגלל מספר שנותיו. לבקשתי סיפרה לי הישישה את הסיפור הבא: 'כשנלקחנו למחנה הריכוז, אחותי ואני, היינו ילדות בנות 14 ו-16. מצאנו אצבעון בכיס המעיל אותו לבשתי. השארנו אותו איתנו ולא נפרדנו ממנו. כל הבלוק שלנו ביקש את האצבעון כדי לתקן או להטליא את בגדיהם הקרועים, אבל האצבעון סימל לנו את בית הורינו ולא הסכמנו להיפרד ממנו, שמא ילך לאיבוד, ולכן הצענו לכל המבקשים שאנחנו נשמח לתקן הכל בשבילם. ואמנם כך עשינו. תמורת עבודתנו שנעשתה בלילות, קיבלנו מכל אחד תוספת של תפוח אדמה, פרוסת לחם או אפילו כוס תה חם. כשהשתחררנו ועלינו לארץ, נשאר האצבעון היקר ללבי אצלי, והכנסתי אותו לתוך הקופסא והרי הוא לפנייך'. "זה היה סיפור מרגש ללא ספק", אומרת זק, "אבל אני כאספנית חמדתי את האצבעון ולא ידעתי איך אוכל לבקשו. אזרתי אומץ וסיפרתי לאישה על אוספי ועל רצוני לקנות את האצבעון המיוחד הזה ממנה. היא הסתכלה בי ואמרה 'לאצבעון אין מחיר, הוא אצבעון החיים, אבל אם תבטיחי לי שתשמרי עליו ותתני לו את הפרסום הנאות, אתן לך אותו'. מיד הבטחתי, שאעשה כל שאוכל כדי להציגו בכל הזדמנות, ומצאתי לו מקום כבוד בתצוגה אישית שלי" (מצוטט מתוך "מועדון האצבעון").
ולסיום מספר פרטים פיקנטים:
- באפריל 2008 עלתה בגלריה לאמנות בקיבוץ גן שמואל תערוכה קבוצתית של אספני אצבעונים שכותרתה "מועדון האצבעון" (אוצרת: דורית טלמון). היא כלל אצבעונים במגוון גדול של חומרים, עיצובים ועיטורים ומכל קצוות העולם - כולל מדגם מהאוסף של כרמלה זק.
- "אצבעוני" הוא שמו של עיתון הילדים הוותיק בישראל (בעבר הופיע עם כותרת-המשנה "אצבעוני: העיתון לַקטנים"). את העיתון ייסדו בשנת 1952 העיתונאי והסופר מיכאל שיר והפסלת שושנה שיר. העיתון יוצא לאור מאז ברציפות. שיר שימש כעורך שלו במשך שנים. מתחילת המאה ה-21 עורך אותו בנו, רמי שיר, המפרסם בו גם סיפורי ילדים.העיתון מיועד לילדים בגילאי 7 עד 11 (כיתות ב'-ה'). הוא כולל סיפורים, כתבות העשרה בנושאי טבע, מדע והיסטוריה, פינת אנגלית ושעשועונים, כל אלה תוך דגש על נושאים כמו קבלת השונה, איכות הסביבה, זכויות אדם ובעלי חיים.
-פזמון הילדים הישראלי הקלאסי "בִּמְדִינַת הַגַּמָּדִים" (מילים: אלה אמיתן – וילנסקי; לחן: יצחק לוי) שהושמע לראשונה ב-1940 כולל את המלים, שכל דרדק ישראלי מכיר: "וּבְרֹאשׁ הַגְּדוּד צוֹעֵד אֶצְבְּעוֹנִי הַמְּפַקֵּד: הוּא חָבוּשׁ קוֹבַע פְּלָדָה וּבְיָדוֹ סִכָּה חַדָּה."
- באחד הראיונות נשאלה כרמלה זק: "האם את משתמשת באצבעון בעבודות הרקמה שלך?" תשובתה היתה מפתיעה ומשעשעת: "לא, ולכן אני מסתובבת עם חורים באצבע. אני אוהבת להרגיש את החוט והמחט".
מקורות
אצבעון, ויקיפדיה.
יעקבסון יותם. מלכת האצבעונים, מסע אחר.
דור מישל. 25.3.2007. נא להכיר: יו"ר אגודת אספני האצבעונים בישראל, Ynet. כץ עדי. 31.8.2016. אספנות: תחביב עם תשוקה (וקצת אובססיה), אתר מוטקה.
Broster Christine and Peter. 15.10.2019. A Guide to Collecting Thimbles, Hobbylark.
Yorumlar