אוסף המשקפיים של קלוד סמואל

לגלריית התמונות באתר


קלוד סמואל (יליד 1957) הוא דור רביעי מצד אביו למשפחת אופטומטריסטים. הסבא רבא מצד אבא החל לעסוק בשנת 1848 בפריז בחיתוך עדשות והתאמתן לראייה. גם הסבתא הייתה במקצוע אולם היא וכל משפחתה נספו באושוויץ.מצד אימו משפחת זליגמן הייתה ידועה בתחום סחר באומנות ועתיקות . במשך המלחמה אביו פעל במחתרת היהודית כזייפן תעודות חותמות ופעל כדי למצוא מחסה למשפחות יהודיות. לאחר המלחמה פתח אביו של קלוד בפריז מספר חנוית אופטיקה ורכש גם את רשת"מאירוביץ" היוקרתית. קלוד ומשפחתו עלו ארצה בשנת 1984 ואביו דניאל המשיך את ניהול החברות בפריז. בין היתר היה המעצב של פייר קארדן בתחום האופטיקה.


את הקריירה שלו כאופטומטריסט הוא החל בחיל האוויר. בשנת 1985 פתח קליניקה קטנה בקומת הכניסה של בית מגורים ברחוב רמברנדט בתל אביב (עברה לפינת הרחובות דיזינגוף ותרס"ט) ולימים הפך אחראי על כל השירותים האופטומטרים בקופת החולים 'מכבי'. הוא בדק והתאים משקפיים לרוב ראשי ממשלה והנשיאים. עם לקוחות הקליניקה שלו נמנים גם ראשי המשק אנשי תרבות אומנות ותקשורת.


לצד עיסוקיו כאופטרומסטריסט (בין השאר במחלקת עיניים של המרכז הרפואי 'שיבא') ואספן משקפיים (מכל העולם) הוא עוסק גם באומנות לחימה, ובשיט, ופעיל ב'ארגון רופאים למען זכויות אדם'. בשנים האחרונות היה שותף למשלחות הומניטאריות באפריקה.


אוסף המשקפיים של קלוד סמואל. צילום: פרופ' אלי שטרן
אוסף המשקפיים של קלוד סמואל. צילום: פרופ' אלי שטרן

קלוד הוא אספן נלהב של משקפים מניפות אופטיות ספרים עתיקים על רפואת עיניים, מיכשור רפואי תכשיטים אופטיים ועוד. את האוסף הראשוני, כמו גם הרבה מהכסף שדרוש לתחזוקתו, הוא ירש ממשפחתו שאספה משקפיים במשך שנים רבות. כאשר משפחתו עלתה מצרפת אביו מכר את עסקי האופטיקה המשפחתיים, שכללו גם את רשת משקפי היוקרה הצרפתית אופטיקה מאירוביץ'. "בגיל 25 האוסף עבר אליי", הוא מספר בראיון. "הפריט הראשון שרכשתי היה משקפיים סיניים מהמאה ה־19, בקופסה מעיסת נייר מצופה לכה. נדלקתי על הפונקציונליות והאסתטיקה, וחוץ מזה אהבתי את הריח. ריח חזק של חומר ישן, טבעי, קצת עבש. כך למדתי גם לבדוק עם מיקרוסקופ את החומר, החותמות והסדקים. אספנות משקפיים זו אמנות. כבר היו כבר פרטים שהזמנתי בחו"ל והחזרתי כי זה היה זיוף. בעיניי המרדף אחרי משקפיים הוא חקירה היסטורית. זו חשיפה של סיפורים על אנשים. הרי המשקפיים קיימים מאות שנים, וברובם הם שימשו את האינטלקטואלים ומובילי התרבות. האנשים שהיו צריכים לקרוא ולכתוב. למשל המשקפיים מתקופת הרסטורציה, כשהמלוכה חזרה לצרפת לכמה שנים, אחרי נפילת נפוליאון. זאת היתה תקופה של רוח מהפכנית ושחרור הג'נדר. נשים התלבשו בצורה קצת גברית, גברים התלבשו קצת כמו נשים. לא היתה קונוטציה מינית בלבוש, זו היתה אמירה חברתית. גם עיצוב המשקפיים היה אז מאוד פרובוקטיבי. זה היה הרגע בהיסטוריה שבו התחילו לעצב משקפיים שלא היו שימושיים, לא היו למטרה אופטית, אלא בעיקר לטיזינג, התרסה. [...]למשקפיים היתה סמליות גדולה במיוחד לפני 1910, השנה שבה הפלסטיק נכנס לתעשייה. קודם לכן השתמשו בחומרים כגון שנהב ושריון צב, ולגודל ולחומר היתה משמעות. [...] כמעצב משקפיים וכאספן, מדכא אותי שהסמליות שתמיד ליוותה את המשקפיים מוחלפת במותגיות, בצורך של אנשים להרכיב את המילה דיור, או דולצ'ה וגבאנה או קרטייה, בלי שום דמיון, בחירה או ניסיון לספר משהו על עצמם. זה כמו לשים באמצע הפרצוף פלקט שעליו כתוב 'יש לי יכולת'. זה שואו אוף מגוחך. זה לרוב האנשים שיש להם הכי פחות, ודווקא הם צועקים"(דיאנה בחור ניר. 14.4.2011. אמור לי אילו משקפיים אתה מרכיב, ואומר לך מי אתה. כלכליסט).


"מה הפריט האהוב עליך באוסף?" נשאל סמואל באותו ראיון, והשיב: "ארגז העדשות של סבתא שלי. אלה עדשות ישנות, הכי פשוטות ולא ממש יקרות. זה פריט אישי ואינטימי של משפחה של אופטומטריסטים. אני כל היום בודק אנשים, וכך עשתה סבתי, שנרצחה באושוויץ. היא בדקה אנשים בשווקים בפריז. זה הדבר הכי ישן שיש לי מהמשפחה שלי, וכל מה שנשאר ממנה".


האוסף שלו מכיל קרוב ל-1400 פריטים ייחודיים, עתיקים ומודרניים – מקצתם משעשעים באופן כובש. אין בעולם רשימה רשמית של אספני משקפיים גדולים, אבל אם היתה, סמואל מעריך שהיה נמנה בחמישיה הראשונה. האוסף שלו מתחרה בכבוד בזה של כמה מוזיאונים למשקפיים.

האוסף של סמואל הוצג במוזיאון העיצוב בחולון בדצמבר 2016 בתערוכה 'מבט על' (Overview) [אוצרת: מיה דבש]. זוהי התערוכה הראשונה בעולם שהציגה כמות גדולה כל כך של אובייקטים הקשורים להיסטוריית הראייה. 30,000 המבקרים פקדו את התערוכה (נסגרה באפריל 2017) הזו שכללה כשליש מהאוסף של קלוד סמואל.

מקורות