קלוד סמואל (יליד 1957) הוא נצר למשפחה יהודית שהשתקעה בשטרסבורג שבאזור אלזס לפני 500 שנה. ב-1848 החלו אבותיו לחתוך עדשות ולהתאים אותן לראייה והוא דור רביעי במקצוע. סבו התאים עדשות וגם סבתו התמחתה במקצוע, היתה בודקת אופטית ומכרה את יצירות בעלה בשוק לה וילט בפריז. אביו עזר בחיתוך עדשות במטבח הבית כבר בגיל 14. גם הסבתא הייתה במקצוע אולם היא וכל משפחתה נספו באושוויץ.
סבו מצד אמו, ג'ק סלוגמן, נולד בפרנקפורט שבגרמניה למשפחה של סוחרי אמנות. כבר סבא-רבא שלו היה אספן של אמנות פלסטית. ובתחילת המאה העשרים היה מגדולי סוחרי האמנות בפריז, אם לא הגדול שבהם. הוא שיווק אמנות בינלאומית, בעיקר אמנות צרפתית של התקופה: ז'אן קוקטו, מונה, מטיס, ואן גוך. גם אמנות ישראלית. לצד האמנות הפלסטית עסק בקנייה ומכירה של רהיטים עתיקים.
כל משפחת אביו הושמדה באושוויץ, כולל סבו. במלחמה התגייס למחתרת היהודית כזייפן תעודות חותמות ופעל כדי למצוא מחסה למשפחות יהודיות. אחרי המלחמה פתח חנות אופטיקה בפריז שהתפתחה לרשת של 14 סניפים (כולל רכישת רשת"מאירוביץ" היוקרתית). הרשת העניקה את כל השירותים האופטיים וייצגה כמה מותגי משקפיים בינלאומיים, ביניהם של פייר קרדן. היא גם יצרה מותג משלה. משנת 1973 נעשה האב אקטיביסט בקהילה היהודית, ראש קרן היסוד וראש הקהילה הליברלית היהודית בצרפת.
קלוד התחיל לעסוק בגזירת עדשות ועבד שנה בבית המלאכה האופטי המשפחתי, יחד עם אחיו הבכור שאף הוא היה אופטומטריסט. דור רביעי לאופטומטריסטים.
לצד חניכותו באופטומטריסטיקה, בשנות השבעים של המאה העשרים היה קלוד צעיר פוליטי. משפחתו הבורגנית התגוררה ברובע ה-16 היוקרתי בפריז, והוא הצטרף לשמאל הקיצוני, לתנועה המאואיסטית, ברוחו של ז'אן פול סארטר.
"קיימנו פעילות אנטי ממסדית בצרפת, נלחמנו נגד פרנקו, נגד טימושי, נגד שלטון הגנרלים ביוון. מאבק תעמולתי נגד מה שמסמלות אותן מדינות, וגם מלחמה אקטיביסטית-אגרסיבית ממש, למשל פיצוץ בנקים... אחרי ארבע שנים בתנועה המאואיסטית פרשתי ממנה. הם נעשו אגרסיביים מדי בעיניי, אגרסיביים מדי גם כלפי ישראל. סירבו לגנות את טבח הספורטאים במינכן ב-1978." הוא סיפר בראיון לתקווה וינשטוק (וינשטוק , 12.2.2005).
קלוד התנתק מאותה חבורה ושינה את השקפתו מן הקצה אל הקצה. הוא השתלב בקהילה היהודית ונעשה לוחם אקטיביסט למענה. יחד עם סרג' וביאטה קלרספילד עסק בפעילות נגד גילויי אנטישמיות בצרפת. בגיל עשרים השתתף בציד פושעים נאציים נודעים שחיו בצרפת ובלכידת משתפי פעולה עם הגרמנים בממשלת וישי והעמדתם לדין.
שיא המרדף היה לכידתו ומשפטו של ג'אן לונה, מי שהיה ראש הממשלה הצרפתית במשטר וישי. "בין היתר חשף את ג'אן קראש, שהיה ראש המשטרה הצרפתית בממשלת וישי והוא שגירש את סבי לאושוויץ יחד עם עוד קורבנות יהודים.
חדור ציונות עלה קלוד ב-1984 עלה עם רעייתו ובתו הקטנה לישראל. גם בשטח האישי-משפחתי עשה קלוד סמואל תפנית עצומה. בישראל נולדו לו ולרעייתו עוד בת ובן. הוא התגרש וזה עשרים שנה חי עם בן-זוג ולהם ילדה בת 12.
באותה שנה נכנס לצה"ל כאופטומטריסט של חיל האוויר.
את הקריירה שלו כאופטומטריסט הוא החל בחיל האוויר. כעבור שנתיים היה אחראי על כל השירותים האופטיים בצבא. בד בבד (ב-1985) עם תפקיד זה פתח בתל אביב קליניקה קטנה לאופטיקה עם מיבחר מוקפד של מסגרות משקפיים (בקומת הכניסה של בית מגורים ברחוב רמברנדט בתל אביב). לימים עברה הקליניקה לפינת הרחובות דיזינגוף ותרס"ט. קלוד התקדם במקצועו והפך אחראי על כל השירותים האופטומטרים בקופת החולים 'מכבי'. הוא בדק והתאים משקפיים לרוב ראשי ממשלה והנשיאים. עם לקוחות הקליניקה שלו נמנים גם ראשי המשק אנשי תרבות אומנות ותקשורת.
לצד עיסוקיו כאופטרומסטריסט (בין השאר במחלקת עיניים של המרכז הרפואי 'שיבא') ואספן משקפיים (מכל העולם) הוא עוסק גם באומנות לחימה, ובשיט, ופעיל ב'ארגון רופאים למען זכויות אדם'. בשנים האחרונות היה שותף למשלחות הומניטאריות באפריקה.
קליניקה שלו ליד היכל התרבות שלו גדלה עם השנים והיום כוללת מספר חדרים וכמה עובדים ומצויידת במיטב המיכשור הטכני. החנות של הקליניקה שלו מייצגת מבחר משקפיים עשיר מאוד ממיטב החברות העולמיות. פריטים רבים של פייר קארדן וכן המותג "קלוד סמואל" שהוא עצמו יצר בסגנון ייחודי. "במותג שלי משקפיים אינם רק אמצעי ראייה אלא גם אמצעי להראות את הטעם האישי והחוש האסטתי," כדבריו.
קלוד הוא אספן נלהב של משקפים מניפות אופטיות ספרים עתיקים על רפואת עיניים, מיכשור רפואי תכשיטים אופטיים ועוד. אוסף הפריטים האופטומטריסטים שלו הוא מהגדולים בעולם. מהם בני 2,400 שנה. גילם של פריטי העבר הללו נקבע לפי ספרים תקניים שמתארים את רפואת העיניים והאופטיקה מתחילת ההיסטוריה שלהן, דרך המאה ה-14 עד המאה ה-16 לספירה, תקופת המצבטים והמונוקול עד לעדשות שהוחזקו במסגרות מעור או מעץ.
חלק מהאוסף אפשר לראות בחנות של הקליניקה שלו והיתר נמצא בביתו שברמת חן. יש לו גם אוסף של אמנות, כמסורת המשפחה. אמנות צרפתית וישראלית, רישום של ז'אן קוקטו מקשט את חדר הבדיקה שלו, ובביתו ברמת חן יצירות של משה גרשוני, מיכל רובנר, מיכל נאמן ואחרים.
את האוסף האופטומטריסטי הראשוני, כמו גם הרבה מהכסף שדרוש לתחזוקתו, הוא ירש ממשפחתו שאספה משקפיים במשך שנים רבות. כאשר משפחתו עלתה מצרפת אביו מכר את עסקי האופטיקה המשפחתיים, שכללו גם את רשת משקפי היוקרה הצרפתית אופטיקה מאירוביץ'. "בגיל 25 האוסף עבר אליי", הוא מספר בראיון. "הפריט הראשון שרכשתי היה משקפיים סיניים מהמאה ה־19, בקופסה מעיסת נייר מצופה לכה. נדלקתי על הפונקציונליות והאסתטיקה, וחוץ מזה אהבתי את הריח. ריח חזק של חומר ישן, טבעי, קצת עבש. כך למדתי גם לבדוק עם מיקרוסקופ את החומר, החותמות והסדקים. אספנות משקפיים זו אמנות. כבר היו כבר פרטים שהזמנתי בחו"ל והחזרתי כי זה היה זיוף. בעיניי המרדף אחרי משקפיים הוא חקירה היסטורית. זו חשיפה של סיפורים על אנשים. הרי המשקפיים קיימים מאות שנים, וברובם הם שימשו את האינטלקטואלים ומובילי התרבות. האנשים שהיו צריכים לקרוא ולכתוב. למשל המשקפיים מתקופת הרסטורציה, כשהמלוכה חזרה לצרפת לכמה שנים, אחרי נפילת נפוליאון. זאת היתה תקופה של רוח מהפכנית ושחרור הג'נדר. נשים התלבשו בצורה קצת גברית, גברים התלבשו קצת כמו נשים. לא היתה קונוטציה מינית בלבוש, זו היתה אמירה חברתית. גם עיצוב המשקפיים היה אז מאוד פרובוקטיבי. זה היה הרגע בהיסטוריה שבו התחילו לעצב משקפיים שלא היו שימושיים, לא היו למטרה אופטית, אלא בעיקר לטיזינג, התרסה. [...]למשקפיים היתה סמליות גדולה במיוחד לפני 1910, השנה שבה הפלסטיק נכנס לתעשייה. קודם לכן השתמשו בחומרים כגון שנהב ושריון צב, ולגודל ולחומר היתה משמעות. [...] כמעצב משקפיים וכאספן, מדכא אותי שהסמליות שתמיד ליוותה את המשקפיים מוחלפת במותגיות, בצורך של אנשים להרכיב את המילה דיור, או דולצ'ה וגבאנה או קרטייה, בלי שום דמיון, בחירה או ניסיון לספר משהו על עצמם. זה כמו לשים באמצע הפרצוף פלקט שעליו כתוב 'יש לי יכולת'. זה שואו אוף מגוחך. זה לרוב האנשים שיש להם הכי פחות, ודווקא הם צועקים"(בחור ניר דיאנה . 14.4.2011).
"מה הפריט האהוב עליך באוסף?" נשאל סמואל באותו ראיון, והשיב: "ארגז העדשות של סבתא שלי. אלה עדשות ישנות, הכי פשוטות ולא ממש יקרות. זה פריט אישי ואינטימי של משפחה של אופטומטריסטים. אני כל היום בודק אנשים, וכך עשתה סבתי, שנרצחה באושוויץ. היא בדקה אנשים בשווקים בפריז. זה הדבר הכי ישן שיש לי מהמשפחה שלי, וכל מה שנשאר ממנה".
האוסף שלו מכיל קרוב ל-1400 פריטים ייחודיים, עתיקים ומודרניים – מקצתם משעשעים באופן כובש. אין בעולם רשימה רשמית של אספני משקפיים גדולים, אבל אם היתה, סמואל מעריך שהיה נמנה בחמישיה הראשונה. האוסף שלו מתחרה בכבוד בזה של כמה מוזיאונים למשקפיים.
האוסף של סמואל הוצג במוזיאון העיצוב בחולון בדצמבר 2016 בתערוכה 'מבט על' (Overview) [אוצרת: מיה דבש]. זוהי התערוכה הראשונה בעולם שהציגה כמות גדולה כל כך של אובייקטים הקשורים להיסטוריית הראייה. 30,000 המבקרים פקדו את התערוכה (נסגרה באפריל 2017) הזו שכללה כשליש מהאוסף של קלוד סמואל.
מקורות
האתר של קלוד סמואל.
דף הפייסבוק של קלוד סמואל
מוצגי התערוכה "מבט על" במוזיאון העיצוב בחולון.
בחור ניר דיאנה . 14.4.2011. אמור לי אילו משקפיים אתה מרכיב, ואומר לך מי אתה. כלכליסט.
וינשטוק תקווה, 12.2.2005, קלוד סמואל, אופטומטריסט, חדשות בן עזר, גיליון מס' 1373.