אוסף פחיות השתייה שלי

כתב: אופיר אייזן


לגלריית התמונות באתר


במחצית שנת 2018, לאחר "הפסקה קצרה" של משהו כמו 25 שנה, חזרתי לאסוף פחיות שתייה. האמת שאף פעם לא כבתה אצלי הלהבה, אך הקושי העיקרי באיסוף שכזה הוא מקום האחסון והתצוגה. כסטודנט צעיר שעבר מדירה שכורה אחת לבאה בתור, או במסגרת מגורים משותפים עם אישתי היקרה (באותה עת זוגתי), ההכרח לארוז בכל פעם מחדש את התצוגה ולטלטל אותה למקום חדש , היה תהליך סיזיפי שהכריע את הכף לטובת אחסון הפחיות בארגזים אצל הורי בבוידם.


התחלתי לאסוף פחיות שתייה בשנת 1982. כילד נתניתי, שגר 300 מטר מהים, נהגתי לבלות לא מעט על החוף. כך יצא שהמפגש האקראי בחוף הים עם פחית קוקה קולה חמודה שפרסמה את מונדיאל 82 היה בלתי נמנע. המפגש הזה הצית אצלי את החיבה למוצרי המתכת מכילי הנוזלים, המעוטרים בציורים - להלן פחיות שתיה. שלא כמו שאר הילדים שאספו בולים, גוגאים או ג'ולות - אוספים שלא תפסו מקום בחדר - אוסף הפחיות שלי הלך וצבר מקום.


להערכתי מה שהפך את חופי נתניה למאגר עשיר במיוחד של פחיות שתייה היא העובדה שעיר היהלומים היתה מקום מפגש מרכזי לחייל האו"ם. הם נהגו לפקוד את הפאבים בסופי השבוע כדי להתאוור מתלאות השירות בעזרת תדלוק אלכוהולי. גם העובדה שמדובר בעיר קייט שמושכת תיירים רבים תרמה מן הסתם בהבט הזה. מהר מאד גיליתי שאיסוף הפחיות הוא כיף אמיתי מכיוון שבכל פעם "עלו ברשת" מותגים חדשים, מהארץ או מחו"ל.


אספתי מכל הבא ליד ומכל מקום – חוף הים, פאבים, בניינים בבניה ובניינים נטושים ואפילו פחי זבל (כמובן שאני שוטף ומנקה, כראוי לילד עם חינוך פולני טוב). בשבתות וחופשות נהגתי לבקש מאבי לקחת אותי במכונית המשפחתית לכבישיה החיצוניים של העיר, במטרה לחפש פחיות שנזרקו בצידי הדרך. לשמחתי (או לצערי – תלוי איך מסתכלים על זה ) בזמנו לא היתה בארץ תודעת ניקיון מפותחת, כך שדרך האיסוף הזו הניבה לא מעט "אוצרות" לאוסף המתרחב.


אם זכרוני אינו מטעני, כבר בנערותי עמד האוסף שגיבשתי על לא פחות מ-600 פחיות מגוונות. הפחיות של שנות ה-80 היו עשויות מפלדה קשיחה, עם "תפר" יחסית מכוער ועם לשונית פתיחה שהייתה מופרדת מהפחית וגרמה ללא מעט זבל סביבתי. המצאת הלשונית ה"קבועה" בדור הבא של הפחיות פתרה את הבעיה הזו.


ההדפסים על הפחיות מאוד עמידים לאור שמש ואינם דוהים בקלות. כמובן שפחית שחשופה זמן רב לקרינה דוהה בסופו של דבר, ללא קשר לייצרן. פחית שדהתה עם הזמן היא כאב לב לאספנים כמוני לא רק בגלל אובדן הקסם אלא בגלל הצורך לחפש תחליף. לכן סייג ראשון לאיחסון אוסף כזה הוא הגנה מחשיפה לשמש. אצלי הפתרון הוא אחסון במרפסת המוצלת של הקומה השניה. עוד נחזור לזה.


אגב, להערכתי פחית עם לשונית פתיחה "קבועה" (כזו שנשארת צמודה לפחית, לאחר פתיחה ) נוטה להיות עם איכות הדפסה נמוכה יותר ולכן גם לדהות מהר יותר.


להלן עוד כמה נתונים על פחיות השתיה שעשויים לעניין את קוראיי: - פחיות מגיעות במספר גדלים - תלוי במדינת המוצא וסוג המשקה.

- בשנות ה-90 ולקראת המילניום החדש החלו פחיות השתייה להיות מיוצרות מאלומיניום רך.

- פחיות משקאות קלים מארה"ב מגיעות בדרך כלל עם נפח נוזל של 350-355 מ"ל ואילו פחיות מאוסטרליה מגיעות בנפח נוזל של 375 מ"ל. הסיבה לכך אינה ידועה לי. אולי זה עניין של מסורת. אוסטרליה היא גם מדינה הידועה בקרינה חזקה ולכן מחייבת שתיה מרובה.

- בשני העשורים האחרונים משווקות פחיות הבירה בדרך כלל בפחיות 330 מ"ל או בגרסה הגדולה של 500 מ"ל.

- עד לפני כשלוש נשים לערך, פחיות המשקאות הקלים בישראל שווקו בגודל של 330 מ"ל. לאחרונה החלו לייצר פחיות ארוכות יותר בנפח של 325 מ"ל (הפחיות שייצרו לאחרונה לאירוויזיון הן דוגמא טובה למודל הזה).


כאמור, הפסקתי לאסוף פחיות במחצית שנות ה-90, כאשר הייתי בערך בן 23, והאוסף אוחסן אצל הורי. כיוון שאשתי עבדה כדיילת באל על נסענו לא מעט לחו"ל, מה שאיפשר לי להגדיל את האוסף ממקור נוסף. הפיתוי לאסוף פחית ולקחת איתי חזרה ארצה היה פוגש את מבטה התמה-כעוס-מחויך של אשתי שרמז: שוב אתה עם השטויות שלך? לא נרגעת? אבל האהבה מנצחת, ולזכותה יאמר שהיא השלימה עם "השריטה" שלי ואפילו נהגה להפתיע אותי מדי פעם עם פחיות ממקומות אקזוטיים (בזמנו) כגון סין, הונג קונג ועוד.


לימים עברנו לגור בקיבוץ צרעה בעמק סורק היפיפייה, ונולדו לנו שלושה ילדים מקסימים. במאי 2016 הושלם ביתנו החדש בקיבוץ וכבר בתחילת תהליך הבניה הודעתי קבל עם ועדה, שאחד החלקים בבית החדש, ישמש לתצוגה מחודשת של אוסף הפחיות. "קיבלתי אישור" למקם את האוסף על מרפסת הקומה השנייה.


בהיותי ילד הרביתי להחליף פחיות "כפולות" עם ילדים אחרים, כמנהג האספנים. אבל משום מה, דווקא היום, כאשר קיימות אינספור במות אינטרנטיות להחלפת פריטי אוספים, אני מתקשה למצוא אספנים ישראלים בתחום שלי. למעשה לא מצאתי ולו אספן פעיל אחד בישראל בתחום פחיות השתייה, למעט שני חברים שאזכיר בהמשך. פה ושם איתרתי מעט אספנים-לשעבר, ששומרים במעמקי המחסן שלהם כמה פחיות. מקצתם מנסים למכור את פריטי האוסף במחירים מופקעים - אולי בגלל הזיקה הרגשית שנותרה עדין בלבם (הצבת מחיר גבוהה מתוך תקווה תת הכרתית שהפריט לא ימכר בקלות) ואולי בגלל ההנחה שאפשר יהיה לעשות עליהם איזה קופה.


אחד האנשים היותר סימפטיים שפגשתי הוא ארי גרינברג – אספן המחזיק ברשותו כ-4000 פחיות. נקשרו בינינו יחסי ידידות והבנתי ממנו שהתחום האספני הזה באמת הולך ונחלש בישראל מסיבה כלשהי. אולי בגלל אתוס הקיימות ששיפר את המודעות הציבורית והמחויבות האישית של הצעירים להשליך לפח האשפה זבל בלתי מתכלה.


על מנת להרחיב את מעגל החיפוש שברתי טאבו ישן ונרשמתי בלית ברירה ל"פייסבוק". מי היה מאמין שגם אני אפול ברשת. אבל עלי להודות שזה בהחלט השתלם בהבט האספני. כך נפתח בפני עולם שלם של אספני פחיות חדשים מהארץ ומחו"ל (ואספנים באופן כללי). רובם אינם אוספים רק פחיות שתייה, אבל כל פחית במדבר היא פרח.


כשנה וחצי לערך ממועד חזרתי לאספנות פחיות פעילה (סוף 2019 ) נפלה בתוכי ההבנה ששטח התצוגה הולך ומצטמצם, וכי בתנאים האלה לא אוכל להמשיך לאסוף פחיות מסוגים שונים. לאחר לבטים רבים החלטתי להתמקד אך ורק בפחיות קוקה קולה, בדגש על פרסומות, כגון אירועי ספורט, מודעות, אירועי תרבות וכדומה (בעגה המקצועית הן נקראות COMMEMORATIVE COKE CANS), שתאריך ייצורן אינו עובר את שנת 2000. החלטה נוספת הייתה לבצע פעילות החלפה (TRADE) של הפחיות עליהן אני מוותר (פחיות משקאות קלים /בירות/ מותגים אחרים) עם אספנים בחו"ל מכיוון ששם אספנות הפחיות היא תחביב מאוד שכיח, שלא כמו בישראל.


בזמן שנפלה ההחלטה הגורלית הזו היו ברשותי כ-500 פחיות קוקה-קולה. מאז גדל האוסף וכיום יש ברשותי כ-3000 פחיות קוקה קולה מכל העולם , מתוכן כ-270 הן מישראל. כן ירבו. ההתמקדות במותג הזה מסייעת לי להגדיל במהירות את האוסף, כיוון שבעולם קיימים עשרות אספני פחיות קוקה קולה וההחלפה איתם היא תענוג צרוף.


דפוס ההחלפה מאד פשוט : כל צד מציג את מרכולתו, מחליטים על כמות וסוג הפחיות שכל צד מקבל בעסקה ושולחים אחד לשני את הפחיות בדואר אוויר, כאשר כל צד משלם מראש עבור עלויות המשלוח בלבד. הפעילות הזו דורשת אמון מלא בין הצדדים. לשמחתי עד היום לא קרה שרומיתי, אך נודע לי שלמרבה הצער יש אספנים שכן רומו בצורה זו או אחרת. אני מניח שזה בגלל שלשוק האספנות נכנסו לאחרונה כל מיני גורמים חדשים שליליים שהאספנות עבורם היא יותר ביזנס מאשר הובי. על כל פנים הרמאים והנוכלים נכנסים ל"רשימות שחורות" שמפורסמות באתרי האספנות השונים כדי למנוע מהם לבצע שוב את זממם.


כמובן שאי אפשר להסתפק רק בהחלפות, ומדי פעם אני חוטא בקניית פחיות, בעיקר במכירות פומביות שמתקיימות ב EBAY או באתרים יעודיים אחרים. במקביל אני לא מפסיק לתור אחר אספני פחיות שתייה ישראלים שזנחו את התחביב הזה, מתוך מטרה לרכוש או לקבל את האוסף שלהם. זו פעילות בלשית לכל דבר ועניין והיא דורשת יצירתיות, זמן וסבלנות. בעיני יש בזה שליחות, הן כתיעוד היסטורי והן כשמירה על תחביב מיוחד וחשוב בתחום הססגוני הכללי של עולם האספנות בארץ ובכלל. אגב, לאושרי הגעתי לא מזמן לאספן שהפך לחבר קרוב - אבי דודסקו. יש לו אוסף מדהים של פריטי קוקה קולה מכל הסוגים: שלטים, אביזרים, תמונות, בקבוקים וכמובן גם פחיות. כיוון שהוא אינו אספן ממוקד של פחיות קוקה קולה אנחנו "משלימים" זה את זה בתחום הזה ומעשירים איש את רעהו. אחוות אספנים היא תמיד משהו מלבב לא רק במישור הפרקטי אלא גם הנפשי, כי אספנים מבינים זה את זה היטב.


לאחרונה הקמתי קבוצת ווצאפ בשם "איש הפח(חיות)" שמאפשרת לי ולחברים להציג פריטים חדשים, להחליף כפולים ולדסקס בינינו עניינים הקשורים לתחביב המשותף והנפלא הזה.