אספנות קופסאות גפרורים: תחביב עם היסטוריה

רקע

קופסת הגפרורים היא קופסה המיועדת לאחסון גפרורים. רוב הקופסאות המיוצרות כיום הן קטנות ומכילות בממוצע כארבעים גפרורים, אך קיימות גם קופסאות גדולות יותר. בין אלה בולטות במיוחד קופסאות הגפרורים הארוכים - גפרורים שאורכם כפול ואף משולש מהגפרור הרגיל — שנועדו לשימושים מיוחדים שטרם הובהרו לחלוטין. קופסאות אלה, שיוצרו בגדלים ובעיצובים מגוונים, הפכו לפריט מבוקש במיוחד בקרב אספנים - ככל הנראה בשל נדירותן היחסית ועיצובן הייחודי. אמצעי אחסון נוסף הוא מאגדת הגפרורים.

קופסת הגפרורים מיוצרת כיום לרוב מקרטון, ולעיתים מעץ או מפלסטיק. בצדי הקופסה רצועה צרה ומחוספסת המיועדת לחיכוך הגפרור לשם הצתתו.

אוסף מרגלית עקביא. צילום: אלי סגל

גפרורים ארוכים שימשו ככל הנראה להדלקת נרות, אחים ותנורים שהיה קשה להגיע לתוכם עם גפרור רגיל

בישראל היו נפוצות עד שנות השמונים קופסאות מעץ דקיק בנות שתי שכבות - מעטפת חיצונית ומגירה פנימית הנשלפת משני צדדים. קופסאות אלה, שיוצרו בין השאר על ידי חברת נור, היו חפץ מוכר בכל בית. ילדים רבים נהגו לאסוף קופסאות ריקות ולעשות מהן יצירות בגן הילדים ובבית הספר - בעיקר על ידי הדבקת קופסאות זו על גב זו ליצירת רהיטים מוקטנים, קטרים, מגדלים ומבנים שונים. יצירות אלה היו חלק מוכר מתרבות הילדות הישראלית.

עם הזמן החלה קופסת הגפרורים בתצורת התיבה לפנות את מקומה לחבילה השטוחה - ספריית גפרורים - שהייתה נוחה יותר לנשיאה בכיס ולחלוקה כפרסום. בשלב מאוחר יותר, עם התפשטות המצית החד-פעמי בשנות השבעים והשמונים - ובמיוחד המצית הגזי הזול מתוצרת חברות כמו BIC - החל השימוש בגפרורים לצרכי יומיום לרדת בחדות. המצית החשמלי המובנה בתנורי גז ובכיריים השלים את התהליך, והפך את קופסת הגפרורים מחפץ שגרתי לפריט שולי. כיום קופסאות גפרורים נמצאות בעיקר במסעדות, בבתי מלון ובחנויות מתמחות — שריד נוסטלגי של עידן שחלף.

ישנם סוגים רבים ושונים של קופסאות גפרורים מתקופות ומחברות שונות, ואספנים ברחבי העולם מקדישים להן תשומת לב רבה - אך על כך בהרחבה בערך אספנות קופסאות הגפרורים.

קופסת הגפרורים היא אחד מחפצי היומיום הנפוצים ביותר בהיסטוריה המודרנית - ובמשך למעלה ממאה וחמישים שנה גם אחד מאמצעי הפרסום הזולים והנגישים ביותר. מה שהתחיל ככלי עזר פשוט להדלקת אש הפך, בידי אספנים ברחבי העולם, לחלון אל תרבויות, כלכלות ואומנות גרפית של תקופות שונות. תחביב אספנות קופסאות הגפרורים — המכונה בלועזית phillumeny - צבר עוקבים נאמנים ברחבי העולם, מאירופה ועד אסיה ומאמריקה ועד אוסטרליה.

אוסף דדי כהן. התמונות באדיבות האספן

תעשיית הגפרורים בישראל (הסקירה להלן היא תמצית הסקירה שהופיעה באתר "טיפ לטריפ" – ראו להלן)

בעולם

הגפרורים המודרניים הומצאו בשנות השלושים של המאה התשע-עשרה. הגפרור הבטוח הראשון - שנוצר על ידי הכימאי השוודי גוסטב פאש ב-1844 - הוליד במהרה תעשייה שלמה שהפיצה קופסאות גפרורים בכמויות עצומות ברחבי העולם. חברות הגפרורים גילו מהר מאוד שקופסת הגפרורים היא שטח פרסום מצוין: קטנה, נישאת בכיס, ומגיעה לידיים רבות. מכאן ועד ליצירת קופסאות מעוצבות המשקפות את רוח התקופה - היה רק צעד קצר.

ראשית התעשייה בארץ

תעשיית הגפרורים בארץ ישראל צמחה בשנות העשרים של המאה העשרים, במקביל לגלי העלייה ולהתפתחות הכלכלה היישובית. המפעל הבולט ביותר היה "נור", שהוקם בשנת 1923 בעכו על ידי יצחק ויצמן — רופא שהסב את מקצועו ופנה ליזמות תעשייתית — בדגם שהכיר ממפעל גפרורים משפחתי בקובנה. המפעל הוקם במבנה עותמאני ישן, בסיוע מחלקת המסחר של הסוכנות היהודית, והעסיק כמאה עובדים — תמהיל של פועלים ערבים ויהודים שהיה לאבן נגף מתמדת בוויכוח הציבורי.

המתח סביב "עבודה עברית"

מפעל נור היה מוקד מחלוקת מתמשכת. בניגוד למפעלים יהודיים אחרים באזור — כגון תובל, סבוניה ובית החרושת שמן — שהעסיקו פועלים עבריים בלבד, נקטה הנהלת נור העדפה שיטתית של עובדים ערבים, ככל הנראה מטעמי עלות. המשורר אורי צבי גרינברג, שפגש את ויצמן בהפלגה לארץ בשנת 1927, תיאר אותו בעיתון "דבר" כמי שאינו מוכן אפילו לכתוב את שם המפעל בעברית על הקופסאות — ביקורת שסימלה יותר מכל פרסום אחר את הפער בין הבעלות היהודית לבין המחויבות הלאומית.

שביתה, מכירה ומעבר לבעלות שוודית

בשנת 1927 פרצה שביתת עובדים קשה, שחייבה ליווי משטרתי של מנהל המפעל ושל הסחורה היוצאת. בעקבות המשבר מכרו הבעלים בשנת 1928 את המפעל לחברת "טרסט" השוודית - התאגיד הגדול בעולם לייצור גפרורים. הבעלים החדשים נקטו אסטרטגיה מסחרית תחכמתית: הדפסת תוויות בערבית, מינוי סוכנים ערבים, הורדת מחירים לסוחרים ערבים תוך שמירה על מחיר גבוה לסוחרים יהודים, והדגשה שהמפעל בבעלות "אירופאית" ולא יהודית. מהלכים אלה הובילו להחרמה יהודית של תוצרת נור וסייעו, בעקיפין, להקמת מפעלי גפרורים עבריים חדשים.

כדי לבסס את שליטתה בשוק רכשה טרסט גם את המתחרים העבריים: מפעל "גבורה" של משפחות אוקסהורן-דיסקין, שפעל בנווה שאנן בתל אביב, ואת מפעל "אור" שנפתח ב-1929 בשכונת סלמה — זמן קצר לאחר הקמתו.

מפעלים עבריים מתחרים

לצד נור צמחו מספר יוזמות עצמאיות:

"דונג אור" (דונגית) - בית וגן, ירושלים: הוקם ב-1932 על ידי נחום חשבי, שפיתח ושכלל בעצמו מכונות לייצור גפרורים. בשנת 1938 נמכר המפעל לאחים מאיר, שהרחיבו את פעילותו לקפריסין, מצרים, לבנון ובגדד. המפעל התמחה בגפרורי שעווה — חידוש שסיפק הגנה מפני רטיבות — אך נקלע לסכסוך משפטי עם חברה שוודית שתבעה אותו בגין העתקת פטנט. הגפרורים שיווקו לימים תחת השם "גפרורי ירושלים".

"נמר" — ראשון לציון: החל לפעול ב-1941 בניהול האחים ליפשיץ. המפעל ייצר גפרורים מעצי ברוש וצפצפה בפיקוח מומחה שהגיע מרוסיה. ב-1944 פרצה שביתה קשה של הפועלות שנמשכה כחצי שנה. בשלב מסוים חתם המפעל על הסכם עם נור והפסיק את ייצורו, אך חידשו ב-1957.

"לבה": פעל בשתי גרסאות — בקריית מטלון בפתח תקווה (1948) ובאזור התעשייה בלוד (1951), כשציוד המפעל הובא מאנגליה.

אוסף ד"ר דן גרינשטיין. התמונות באדיבות האספן

חידושים ופרקי תהילה

בתערוכת יריד האביב בתל אביב ב-1926 זכה מפעל נור במדליית זהב. ב-1929 זכה בתערוכה נוספת במדליית כסף — על ביתן שכלל דגם כפר ערבי ומסגד שנבנו כולם מגפרורים בידי האמן חיים ארביס. ב-1943 הוזמן מנהל נור לביקור ממלכתי באתיופיה לייעץ בהקמת מפעל גפרורים מקומי.

בשנת 1962 ערכה "נור" תחרות אספנות שנחרטה בזיכרון הקולקטיבי: על כל קופסה הודפסה אות אחת, ומי שאסף את כל האותיות השלים את הסיסמה "חבל על כל טיפה" - מבצע לחיסכון במים - וזכה בהגרלת פרסים מטעם "תנובה", "אגד", "עסיס" ו"פז".

סוף עידן עם הגירה לתחומי חיפה בסוף שנות הארבעים, ולאחר שנות שגשוג ומשברים, דעכה תעשיית הגפרורים הישראלית בהדרגה. הדחיקה מגיעה קודם מהחבילה השטוחה שהחליפה את הקופסה התבתית, ולאחר מכן מהמצית החד-פעמי הזול שהפך את הגפרור לפריט שולי. מה שנותר הוא בעיקר הנוסטלגיה — ובידי האספנים, שורת קופסאות ותוויות שהן גם תעודת זהות של תקופה.

אספנות של קופסאות גפרורים

האספנות עצמה החלה כבר בסוף המאה התשע-עשרה, בעיקר בבריטניה ובגרמניה, שם הוקמו חוגי אספנים ראשונים. בבריטניה נוסד ב-1943 הארגון The British Matchbox Label and Booklet Society - אחד מארגוני האספנות הוותיקים בתחום זה בעולם — שפרסם עלון מידע לחבריו וקידם חליפין בין אספנים.

מה אוספים?

האספנות בתחום זה מתפצלת למספר קטגוריות:

קופסאות שלמות - קופסאות מקוריות עם גפרורים, שנשמרו בשלמותן. אלה נדירות יחסית ומוערכות במיוחד.

תוויות (Labels) - רוב האספנים מסתפקים בתוויות הנייר שהודבקו על הקופסאות, שכן שמירת קופסאות שלמות מסורבלת יותר. התוויות משקפות את האמנות הגרפית, הפרסום המסחרי וההיסטוריה התרבותית של תקופתן.

ספריות גפרורים (Matchbooks) - נפוצות בעיקר בארצות הברית, שם נהוג להפיץ ספריות גפרורים שטוחות עם כריכה מעוצבת.

קופסאות ממתכת - קופסאות מהודרות ממתכת, שיוצרו לעיתים כמתנות או כפרסום יוקרתי, מהוות קטגוריה נפרדת ומבוקשת.

מוקדי האספנות בעולם

יפן היא אחת המדינות שבהן האספנות מפותחת ביותר. תעשיית הגפרורים היפנית, שפרחה מסוף המאה התשע-עשרה, ייצרה תוויות בעיצוב מעודן המשלב אסתטיקה מסורתית ומודרנית. האספנות היפנית מצטיינת בסדר ובשיטתיות, ואספנים רבים מארגנים את אוסף לפי נושאים, תקופות ואזורים גיאוגרפיים.

שוודיה ומדינות סקנדינביה - מדינת מוצאו של הגפרור הבטוח - הוציאו תוויות בעיצוב נקי ומינימליסטי שזוכות להערכה רבה. חברת Swedish Match, שנוסדה על ידי איוור קרוגר בראשית המאה העשרים, שלטה בשווקים רבים ברחבי העולם וייצרה תוויות בשפע.

צ'כוסלובקיה לשעבר ידועה בזכות תוויות הגפרורים המצוירות שלה, שנחשבות לאחד הביטויים הגרפיים היפים ביותר של אמנות מסחרית במאה העשרים. הגרפיקאים שעבדו עבור מפעלי הגפרורים הצ'כים ייצרו תוויות צבעוניות ומפורטות בסגנון ייחודי.

ברית המועצות - קופסאות הגפרורים הסובייטיות הן פרק מרתק בפני עצמו. הן שיקפו את הפרויקט האידיאולוגי הקומוניסטי: תמונות של פועלים, סמלי תעשייה, אירועי מורשת ותעמולה לאומית. אספנות קופסאות סובייטיות פרחה במיוחד לאחר נפילת ברית המועצות, כשהחומר הפך לנגיש יותר.

ארצות הברית פיתחה מסורת ייחודית של ספריות גפרורים (matchbooks) שחולקו חינם במסעדות, בתי מלון ומועדונים. אלה הפכו לתיעוד חי של עסקים ומוסדות שרבים מהם כבר אינם קיימים, ומשמשים היום ככלי מחקר לתולדות העסקים המקומיים.

ערכים ונדירות

הערך של קופסת גפרורים נקבע על פי מספר גורמים: גיל, נדירות, מצב שימור, עניין ויזואלי ונושא. קופסאות מהמחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, שנשמרו בשלמותן, יכולות להגיע לסכומים גבוהים במכירות פומביות. תוויות עם עיצובים ייחודיים - כגון תוויות שהפיקו אמנים ידועים, או תוויות שתיעדו אירועים היסטוריים — מבוקשות במיוחד.

אספנות בישראל

בישראל פעלה תעשיית גפרורים מקומית שהמוכרת שבחברותיה הייתה "אורנה", שייצרה קופסאות גפרורים מהשנים הראשונות של המדינה ועד שנות השמונים. קופסאות מתקופת היישוב ומשנות הקמת המדינה, הנושאות סמלים ציוניים ועיצובים המשקפים את האתוס הציוני, מהוות פריטים מבוקשים בקרב אספנים ישראלים.

רשימת מקורות

ישראל תולדות מפעלי הגפרורים בארץ ישראל, אתר טיפ לטריפ  

• Rendell Kenneth W., 1983, Collecting Matchbox Labels, London, Shire Publications

•  Cruse John, 1974, Matchbox Labels of the World, London, Paul Hamlyn

•  Baird David, 1999, The Matchcover Collector's Price Guide, Gas City IN, L-W Book Sales

•  Steele H. Thomas, Hiemann Jim, Dyer Rod, 1987, Close Cover Before Striking: The Golden Age of Matchbook Art, New York, Abbeville Press

•  Wise Terence, 1979, Collecting Matchbox Labels, London, Shire Publications

•  Cavendish Richard, 2001, The Safety Match, History Today, 51(4)

•  Barham P., 2004, The British Match Industry Since 1830, London, Hambledon and London

•  Jones Geoffrey, 2005, Multinationals and Global Capitalism: From the Nineteenth to the Twenty-First Century, Oxford, Oxford University Press

•  Church Roy, 1999, The Rise and Decline of the British Motor Industry, Cambridge, Cambridge University Press

•  Prown Jules David, 1982, Mind in Matter: An Introduction to Material Culture Theory and Method, Winterthur Portfolio, 17(1)

•  Tosh John, 2015, The Pursuit of History, London, Routledge

•  Rickards Maurice, Twyman Michael, 2007, The Encyclopedia of Ephemera: A Guide to the Fragmentary Documents of Everyday Life for the Collector, Curator and Historian, London, Routledge

•  Phillips Tom, 1997, Matchbox Art: The Graphic Design of Matchbox Labels, London, Phaidon

• British Matchbox Label and Bookmatch Society RMS MATCHCOVER COLLECTORS CLUB