בית יגאל אלון

לגלריית התמונות באתר


יגאל אלון

יגאל אלון (פַּיְיקוֹביץ') היה איש צבא, מדינאי ומנהיג. היה מפקד הפלמ"ח, מראשי צה"ל במלחמת העצמאות בדרגת אלוף, מראשי מפלגת העבודה, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל.

אלון, יליד מֶסְחָה (כפר תבור), שהגן על שדות המושבה עוד מנעוריו, הצטרף לאחר מכן לקיבוץ גינוסר ולתנועת העבודה, שהייתה עבורו שינוי אידאולוגי מבית גידולו. בימי המרד הערבי התגייס ל"הגנה" בתור נוטר ולוחם פו"ש ולאחר מכן לפלמ"ח, שם התבלט כמפקד פלוגה ומפקד יחידת מסתערבים בסוריה, והגיע לפיקוד על הפלמ"ח כתלמידו של יצחק שדה ומגשים חזונו. כמפקד בפלמ"ח עסק בגידולו של הארגון ובארגונו בגדודים, הוא תכנן ויישם מבצעים נועזים דוגמת ליל הגשרים ופעולות נגד חסימת נתיבי העפלה לארץ. במלחמת העצמאות פיקד אלון על המבצעים לכיבוש הגליל, לוד ורמלה, עמד בראש חזית הדרום ופיקד על כיבוש כל הנגב עד לאילת. הוא התגלה כטקטיקן, הדוגל בהפתעת האויב בדרכים עקיפות ולא צפויות, ומוכן לקחת סיכונים בשל כך.


לאחר שחרורו הכפוי מצה"ל, וכשהוא עטור תהילת המלחמה ונתפס כמייצג הבולט ביותר של דור תש"ח, הצטרף אלון לפוליטיקה, לתנועת אחדות העבודה ולאחר מכן דחף לאיחודה עם מפא"י וליצירת מפלגת העבודה. עם השנים הגיע לתפקידים בכירים כסגן ראש הממשלה, שר החינוך והחוץ, הציג תכנית מדינית ראשונה לעתיד השטחים בשם "תכנית אלון" וכשר חוץ היה שותף במגעים שהובילו להסכם ביניים מול מצרים. כשהחל את המרוץ לראשות מפלגת העבודה, נפטר בפתאומיות בגיל 61.


המוזיאון

בית יגאל אלון שוכן בקיבוץ גינוסר לחוף הכנרת. הבניין תוכנן על ידי האדריכל חנן הברון. המוזיאון נחנך ב-1986 על שמו של יגאל אלון, שהיה חבר הקיבוץ ונקבר בו, ומשמש מוזיאון לתולדות הגליל ומרכז לפעילויות חינוכיות וחברתיות לנוער, חיילים וסטודנטים. המוזיאון הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועל ידי תוכנית ציוני דרך.


מחוץ לבניין - רחבת הגליל, יצרות מרכזיות


יחיאל שמי, הברות גינוסר, 1986 –

יחיאל שמי, (1922 -2003) על יצירתו זכה בפרס ישראל לפיסול לשנת 1986. "הברות" היא סדרת פסלים מופשטים שיצר במהלך שנות ה-80 וה-90. סדרת הפסלים, השייכת לתקופת יצירתו המאוחרת של שמי, מתאפיינת בשימוש במשטחי ברזל ועץ חשופים, בחיבורים בין יחידות שונות ובהדגשת אמצעי החיבור של היחידות השונות. הברזל מסמל עוצמה ואילו העץ מסמל רכות. לפי שמי, הפסל מסמל עבורו את יגאל אלון.


"שער הרעות", 2005 –

יצירה של עשרה פסלים יהודים ועשרה פסלים ערבים שלקחו אבני גיר גדולות ותבלטו אותן משני צידיהן, ויחד, אבן על אבן, הוקם "שער הרעות" העומד בכניסה לבית יגאל אלון ונישא לגובה של 8.5 מטר.


ספסל - פסיפס מפת הגליל, 2007 –

על גבי ספסל שאורכו 29 מטר יצרו תלמידים וסטודנטים יהודים וערבים את העבודה הקהילתית הזו שתוצרה הסופי הוא מפת פסיפס המתארת את סיפור הגליל לפי היישובים המרכזיים המרכיבים אותו. המפה/ספסל עוברת מהנקודה הצפונית ביותר לדרומית ביותר בגליל.


אורנה לוצקי, "זית", 1998, ברזל ופרספקס בחיתוך לייזר -

סביב עץ הזית כסמל לאומי מתנהל מעין "משפט שלמה" מתמשך בחברה הישראלית והפלשתינית, כאשר כל צד טוען לבעלות סמלית על העץ תוך ניסיון לערער על הלגיטימיות של הצד שכנגד לאחוז בו. אורנה לוצקי מנסה לתת ביצירתה מקום לדעה על "בעלות משותפת" סמלית על עץ הזית, המכירה בזכויותיו של ה"אחר", יהא אשר יהא. אורנה לוצקי, אמנית פלסטית, פסלת וצלמת, ילידת ירושלים, חיה ועובדת במושב בית-עובד.


התמונה באדיבות בית יגאל אלון

שלמה זלינגר, "עקידת יצחק", 1976, גרניט –

בפסל מפרק זלינגר את סמלי סצנת העקידה לגורמים ומערבב ביניהם כמערער על הוודאות של הסיפור המקראי מיהו הקורבן ומיהו המקריב.

שלמה זלינגר, פסל ורשם ישראלי צרפתי, חי ויוצר בפריס משנת 1956. היה ממקימי קיבוץ בית הערבה ולאחר הפינוי, ממייסדי קיבוץ כברי.


קומת קרקע

הסירה העתיקה בת האלפיים –

בשנת 1986 התגלתה סירה עתיקה לחוף כנרת ליד בית יגאל אלון על ידי האחים משה ויובל לופן, חברי קיבוץ גינוסר. הסירה מתוארכת לתקופה שבין 100 שנה לפני ספירת הנוצרים ל- 100 שנה לספירה. הסירה מהווה ממצא ארכיאולוגי נדיר, בקנה מידה בינלאומי, בשל העובדה שנמצאה לאחר אלפי שנים במים מתוקים. היא עברה תהליך שימור ארוך ומיוחד ובשנת 2000 הועברה לאולם התצוגה הייעודי שלה.


תערוכת ציורים: יפתח אלון –

יפתח (על שמו המחתרתי של אביו בפלמ"ח) נולד ב-1948 בגינוסר לאביו יגאל ואמו רות. יפתח עסק בגרפיקה ובעיצוב אך אהבתו הגדולה הייתה איור ספרי ילדים, חלקם על פי סיפורים שהוא חיבר.


ילדותו ונעוריו עברו עליו בקיבוץ ועם סיום לימודי התגייס לנח"ל המוצנח. בתום הקורס הדריך בביה"ס לקצינים ואחר כך היה מ"מ וסמ"פ בגדוד הצנחנים. השתתף במלחמת ששת הימים ומאוחר יותר, כמילואימניק, במלחמת יום כיפור. לאחר שיחרורו מצה"ל נסע ללונדון ללימודי אמנות.

יפתח עסק בגרפיקה ובעיצוב, אך האהבתו הגדלה היתה איור ספרי ילדים, חלקם על פי סיפורים שהוא חיבר. הוא נפטר כשהיה בן 51 והותיר אחריו ירושה אמנותית שלא תזקין לעולם: מאות איורים לספרים, לעיתונים ולמגזינים. כמה מהם מוצגים על קירות המוזיאון.

התמונה באדיבות בית יגאל אלון

מבואת הכניסה –

"אני מאמין בכוח המניע של רוח האדם ונחישות רצונו" ציטוטו זה של אלון מתנוסס במבואת הכניסה לבית אלון. תפיסה זו מבטאת את האמונה כי ביכולתו של האדם לשנות את המציאות וזוהי גם מהות תפיסתה של הציונות, אשר אתגרה את המציאות הקיימת של העם היהודי ובראה, יש מאין, תנועה לאומית. בנוסף תוכלו לראות בתצוגת המבואה את אבני הבזלת ועצי הזית המאפיינים את הגליל, תמונות של אנשי ההתיישבות בראשית הציונות לצד תמונתו של יגאל אלון.


חדר יגאל אלון – קווים לדמותו –

בצד השמאלי של מבואת הכניסה נמצא חדר תצוגה המוקדש ליגאל אלון. לפניכם נפרש סיפור חייו של יגאל אלון האיש, המצביא, המנהיג ואיש הציבור, חבר הקיבוץ ואיש המשפחה. התמונות בתצוגה מתקופות שונות בחייו: ילדותו בכפר תבור, בכדורי, מפקד הפלמ"ח, פעילותו בתנועת העבודה, איש ציבור, שר בממשלות ישראל, חבר גינוסר. בנוסף תוכלו לראות בחדר את מפת "תכנית אלון", ולראות את שולחנו המקורי של אלון כפי שהותירו ביומו האחרון. על הקיר ציטוט של אלון: "רכוש אין לי, הון אין לי, הנכס הגדול ביותר שיש לי הם חברי".


תצוגת "מעלה הזמן" –

ביציאה מהמבואה תוכלו לראות מעלה ספירלי לקומה השנייה של המוזיאון. זהו "מעלה הזמן" בו מוצגים שחזורי מוצגים ארכיאולוגים של תרבויות שעברו בארץ ובגליל והטביעו את חותמם.


קומה שניה

"פסיפס שמשון" המקורי –

משנת 2011 נערכות חפירות בחוקוק שבגליל המזרחי שבמהלכן נחשף בית כנסת מונומנטלי מן התקופה הרומית המאוחרת (המאה ה-5 לספירה), ובו רצפות פסיפס מרהיבות. בסצנה - שמשון הגיבור כאשר הוא נושא את שערי העיר עזה על כתפיו, כמתואר בספר שופטים ט"ז (א'-ג').

בגמר החפירה הפסיפס יוחזר למקורו המקורי בבית הכנסת, והאתר יוכשר למבקרים.

התמונה באדיבות בית יגאל אלון

תערוכת "שביל הסנהדרין" –

אוצרת: ד"ר עינת עמבר-ערמון, עיצוב: טוקן

שביל הסנהדרין הוא מיזם חינוכי ערכי רב תרבותי למורשת הגליל, ביוזמה ובהובלת רשות העתיקות, בשיתוף פעולה עם פרויקט 'ציוני דרך' במשרד ירושלים ומורשת. אורכו 120 ק"מ, והוא חוצה את הגליל מבית שערים ועד טבריה. השביל מבוסס על מורשת הסנהדרין ומחבר את הצועדים בו עם הארכיאולוגיה, ההיסטוריה, הטבע ונופי הגליל, תוך הדגשת הערכים המשותפים והעמקת הזיקה של כלל האוכלוסייה אל אדמת הארץ ועתיקותיה.

כחלק מהפעילות על השביל, הוקמה התערוכה על ידי רשות העתיקות במוזיאון בית יגאל אלון, ובכך התווספה תחנת עניין נוספת הצמודה לשביל.

בתערוכת השביל מוצגים כ-150 ממצאים מתקופות שונות המלמדים על התרבויות המגוונות ששכנו לאורך תוואי השביל, והם מאירים את תולדות היישוב היהודי ומספרים במיוחד את סיפורו של 'שביל הסנהדרין' הגלילי.

התמונה באדיבות בית יגאל אלון

תערוכת "מפלס הכנרת" –

יוזם: אבי זעירא אוצרת: יערה גלאור עיצוב: הגר ברוטמן

במשך 19 אלף שנים הייתה הכנרת מקור מים ומזון טבעי לבני אדם מתרבויות מגוונות, אשר השתמשו במי הכנרת ומרחב הדייג באופן מצומצם ומקומי. בשנת 1933 נחנך "סכר דגניה", בהתחלה כחלק ממערכת תחנה הידרואלקטרית לייצור חשמל ולימים חלק ממפעל המים הארצי.

הקמת הסכר הינה ההתערבות המשפיעה הראשונה של האדם על הכנרת אשר שינתה את גורלה לעד.

התערוכה מזמינה את המבקר לחוות את שני פניה של הכנרת – הטבעית והמלאכותית.

חלקה הראשון של התצוגה, מזמין את המבקר לחוות את צדה הפואטי, הטבעי של הכנרת. השירה והרגש מולכים. רחש הקנה והגלים מלחשים. בתוך כל זאת, האדם מתחיל לפעול. אל מוסיקת הטבע נוסף צליל חדש, הד דפיקתם של פטישי הבנייה של המוביל הארצי.

בהמשך התערוכה ציר זמן, בו שזורים אירועים מרכזיים, ממערך הכוחות והאינטרסים המעצב את מדיניות המים בישראל ב-100 השנים האחרונות. מדיניות אשר מתווה את מערכת היחסים המורכבת והעדינה שבין האדם והטבע, בין הכנרת לישראל, בין הפואטי לפוליטי.

התמונה באדיבות בית יגאל אלון

מפגשי האביב: יוצרים יחד-בונים יחד" –

2500 תלמידים ערבים ויהודים, בנות ובני הגליל, נפגשים מידי שנה לפעילות חינוכית ויצירה משותפת בבית יגאל אלון. מפגשי האביב חודשו בשנת 2001 והתערוכה מציגה תמונות ויצירות שנעשו לאורך כל שנות הפרויקט.


"תערוכת בינינו"- דניאל לנדאו, הכנסת אורחים | מייצב מדיה, 2019 –

במיצב שלפניכם, דניאל לנדאו מזמין אתכם להתארח בסלון אחד המשלב סביבת מגורים של שתי משפחות ממגזרים שונים - האחת מהכפר והשניה מהשכונה ממול. הן מתגוררות בסמיכות אך מציאות חייהם מנותקת זו מזו.

דניאל לנדאו, הוא אמן מדיה העוסק בהיבטים החברתיים של מציאות מדומה והאופן שבו היא יכולה לסייע בגישור על פערים חברתיים, תפיסות זהות וסטריאוטיפים.


הארכיון

ארכיון בית יגאל אלון כולל את האוספים המרכזיים הבאים:

- חלופת מכתבים בין יגאל אלון לאשתו רות אלון. (שנות ה-50-שנות ה-80)

- ראיונות (שמע + תמלול) עם לוחמי פלמ"ח שנערכו בשנת 1987.

- ראיונות (שמע + תמלול) עם המתיישבים הראשונים בישובי הגליל, בעיקר בסובב כנרת.

- הארכיון המשפחתי של משפחת אלון - בעיקר אלבומי תמונות ילדות של יגאל אלון.

- אוסף ציורים וספרים של יפתח אלון.

- חומרי הנצחה של יגאל אלון.

- מסמכים הקשורים לסירה העתיקה.


פרויקט "שימור לדורות"

בארכיון אגורים כמיליון וחצי צילומים היסטוריים של יישובים בגליל במסגרת פרויקט "שימור לדורות".

הפרויקט, שראשיתו ב-2008, הוא תולדה של שיתוף פעולה בין מחלקת היודאיקה של ספריית אוניברסיטת הארווארד, המשרד לפיתוח הנגב והגליל ובית יגאל אלון. זהו מפעל ענק, שמאחורי דחיפתו והוצאתו לפועל עמדה ניצה קפלן-כרכום, לשעבר מנהלת מוזיאון יגאל אלון. מטרת הפרויקט הינה הבטחת שימורם של אוצרות הארכיונים מיישוב הגליל וצפון הארץ, באמצעות סריקה דיגיטלית מקפת של החומרים המאוחסנים בתוכם והנגשתם לציבור הרחב באמצעות רשת האינטרנט. ארכיון בית יגאל אלון קיבל מארכיוני היישובים (כ-100 יישובים וכ-50 צלמים) את החומר המצולם בסטילס (תמונות ותשלילים), ונציגי מחלקת היודאיקה של אוניברסיטת הרווארד ביצעו את הסריקות ואת הקיטלוג.

בסיס הנתונים (קבצי הצילום הדיגיטליים שנסרקו) הועמד (ב-2015) לרשות הציבור הרחב לציבור הרחב באמצעות פורטל המוזיאונים בישראל ופורטל ספריית הארוורד בארה"ב. הערות: היה מיעוט של בעלי זכויות בארכיונים שלא הסכים להנגשת התמונות ברשת; היו תמונות שלא עלו לרשת מטעמי צנעת הפרט.


חורשת הפלמ"ח

ליד המוזיאון שוכנת חורשת הפלמ"ח המוכרת כאתר מורשת. זוהי חורשת אקליפטוסים שניטעה בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי פיק"א. בחורשה זו התכנסה לראשונה לאימונים, בשנת 1941, פלוגה א' של הפלמ"ח שיגאל אלון היה מפקדה. בחורשה זו קיים אלון את מפגשיו השנתיים עם נכבדים ערבים.

מקורות

בית יגאל אלון, ויקיפדיה.

בית יגאל אלון, אתר הבית.

קרני עם-עד. 26.7.2015. חדש באינטרנט: מאות אלפי תמונות מקיבוצים, קיבוץ Mynet.