רקע
יהודה בן אהרן גבאי נולד ב-1906 למשפחה ציונית בעיירה טולצ'ין שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה היום). הוא עסק בציור ובמשחק כבר בנערותו, ועלה ארצה בשנת 1921.
בשנת 1925 החל ללמוד ב"סטודיה" של משה הלוי בצריף שעל שפת הים של תל אביב הקטנה. גבאי בין מייסדי תיאטרון "האהל", ושיחק בו עד סגירתו ב-1969. במשך שנותיו כשחקן גילם כ-100 תפקידים, מהרפרטואר העולמי והמחזאות העברית והיהודית. לימים נמנה על מנהליו הראשונים של 'האהל' והממונה על ארכיון התיאטרון.
משנת 1938 ועד מותו היה נשוי לאמנית ג'ניה ברגר (1910–2000). לזוג לא היו ילדים. אשתו הייתה ציירת, מאיירת ומעצבת במה ותפאורות. גבאי עצמו כתב שירי ילדים, עיבודים ליצירות ילדים ידועות, ופרסמם בעיתוני הילדים הידועים של התקופה, בעיקר ב"דבר לילדים".
סקיצות לתיאטרון שהוכנו על ידי ג'ניה ברגר. הצילום באדיבות הארכיון
עוד בצעירותו גילה יהודה גבאי תכונות של אספן נלהב בעל כושר התמדה וסבלנות רבה, וחלם על הקמת מוזיאון שיתעד את כל קורות התיאטרון הארצישאלי. במשך עשרות שנים אסף גבאי באופן פרטי פריטים לתיעוד התיאטרון היהודי והישראלי. בתחילה אסף בעיקר מסמכים ופריטים הקשורים ל"אהל" - תכניות, תצלומים, פלקאטים, קטעי-עיתונות, תווים, ציורים ומאקטות של תפאורות ותלבושות - ואחר כך הרחיב את האוסף לכל מה שקשור לתיאטרון יהודי/ישראלי בארץ ובחו"ל. הוא ניצל את נסיעות 'אהל' לחו"ל כדי לתור אחרי חומרים כאלה, לבקר במוזיאונים ובארכיונים של תיאטרון וללמוד ואף לקשור אתם קשרי-חליפין. אחרי מלחמת העולם השניה, הגיעו לידיו חומרים נוספים על התיאטרון היהודי, שרוב אנשיו נספו בשואה, לצד עדויות על פעילות תיאטרונית במחנות הריכוז.
עם סגירתו של תיאטרון "אהל" בשנת 1969, כאשר יהודה גבאי כבר בן 64, הוא החל בייסודו הפיזי של המוזיאון העירוני לתיאטרון בתל-אביב, במטרה לתעד ולהציג לדורות הבאים את ההיסטוריה של התיאטרון העברי דרך הפריטים הייחודיים ויקרי הערך שבאוסף שלו. חשוב לציין שבאותה עת לא היה בעולם גוף כלשהו שהתמקד בהתפתחות התנועה התיאטרלית העברית והיהודית. עקב הגידול בכמות החומר שהצטברה בידו, בעיית אחסונו, עריכתו והצגתו של האוצר בפני הציבור הרחב, פנה גבאי לראש עיריית תל-אביב-יפו יהושע רבינוביץ ובהמשך לראש העיר מר שלמה להט, במטרה להעביר את האוסף לרשות העירייה שתמצא מקום ראוי עבורו. לאחר דין ודברים אישרה הנהלת העירייה פרויקט להקמת מוזיאון וארכיון לתיאטרון.
במרוצת השנים עשה גבאי עוד כמה נסיונות להניע את הגלגל. היו מגעים עם מנהלי "הבימה" והקאמרי ואחר כך גם עם מוזיאון 'הארץ' ואוניברסיטת תל אביב, אבל כולן העלו חרס.
כרזות להצגות. הצילום באדיבות הארכיון
בתמיכתה של המשוררת וסופרת הילדים אנדה עמיר אישרה עיריית תל-אביב בשנת 1973 את הפרויקט והאוסף של גבאי הועבר בשנת 1974 לדירה ברחוב מלצ'ט 3 בתל-אביב, בה התגוררה מניה ביאליק עד יום מותה. חמשת חדרי הדירה הפכו למשכן התחלתי למוזיאון התיאטרון. המוזיאון נפתח לקהל הרחב בשנת 1976. עם הזמן זרמו למוזיאון אוספים פרטיים של אנשי תיאטרון ובני משפחה של אמנים מהעולם ומישראל, שהעדיפו שהחומר שברשותם יימצא במשכן מכובד ובמקום פיזי הולם.
מימין: יהודה גבאי במוזיאון התיאטרון הישן עם סולו הר ועיתונאי מעריב, 1980; משמאל: הזמנה לפתיחת מוזיאון התיאטרון, 1976. הצילום באדיבות הארכיון
יהודה גבאי ניהל את מוזיאון התיאטרון עד למותו בתל אביב בשנת 1994 ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק.
בשנת 2004 הועבר הארכיון לספריית שער ציון (בית אריאלה) והוא נקרא היום "ארכיון התיאטרון ע"ש יהודה גבאי".
מבנה הארכיון
שטח הארכיון בבית אריאלה הוא כ-160-מ"ר, והוא מחולק לחדר עיון ולחדר-כספת שבו מאוחסנים פריטי הארכיון. החומרים שמורים בהתאם לתקן הארכיונים (כרזות בשכיבה עם ניירות הפרדה, סקיצות במזוודות מיוחדות עם הפרדה ביניהן, מיכלים ותיקיות נטולי חומציות וכו').
הצילומים באדיבות הארכיון
תכולת הארכיון
- קטלוג בית אריאלה המכיל מאות שמות של שחקנים, במאים, מחזאים, מלחינים, כוריאוגרפים, תאורנים ועוד, הקשורים בתולדות התיאטרון בארץ, מימי "חובבי שפת עבר" ו"חובבי הבמה" ביפו (1904) ועד ימינו. המאגר הזה שימש בסיס ללקסיקון התיאטרון העברי.
- כ-6,000 מתוות (סקיצות) לתלבושות ולתפאורות מימיו הראשונים של התיאטרון בארץ ישראל עד שנות ה-90 של המאה ה-20. פריטים אלה הם בעלי ערך אמנותי רב, וצוירו על ידי מיטב הציירים, כגון מרסל ינקו, ראובן רובין, ג'ניה ברגר, יוסל ברגנר, אריה אלחנני, נחום גוטמן, אבא פניכל, עמנואל לופטגלס, ועוד רבים וטובים. הם מושאלים לעתים מזומנות לתערוכות המתקיימות בגלריות ובמוזיאונים. כך למשל, הושאלו מתוות לתערוכה "הצגת הבכורה של האדריכל אריה אל-חנני" במוזיאון לאמנות רוסית ברמת-גן; הושאלו מתוות של ג'ניה ברגר שהועלתה בתיאטרון "אהל" בשנת 1945, לתערוכה "בר-כוכבא – זיכרון היסטורי ומיתוס הגבורה" במוזיאון ישראל; הושאלו כרזות ומסמכים לתערוכה "והספינה שטה" במוזיאון ישראל; הושאלו מתוות לתערוכה לציון 100 שנה להצגת "הדיבוק" בתיאטרון ע"ש וכטאנגוב במוסקבה (בימוי: ייבגני וכטאנגוב, אוצרת: ד"ר אולגה לויטן) ובארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור באוניברסיטה העברית בירושלים (אוצרות: ד"ר לאה גילולה ורחל אחונוב), ועוד.
סקיצות שהוכנו עבור הצגות שונות של תיאטרון אהל על ידי אבא אלחנני. הצילומים באדיבות הארכיון
- חומר עשיר על ראשית התיאטרון המקצועי בארץ ישראל: "התיאטרון העברי" של מאיר תאומי, דוידוב, בנימיני, מרים ברנשטיין-כהן, מיכאל גור ויוסף אוקסנברג; "האופרטה הארץ-ישראלית", "התא"י" מיסודו של מנחם גנסין, הסטודיה הדרמטית של "אהל", "הקומקום", "המטאטא", וכמובן התחלות "הבימה" הישראלית. כ-70 שמות של תיאטרונים ולהקות שפעלו בארץ מופיעים בכרטסת של המוזיאון ובתיקיו המסודרים היטב.
- עשרות רבות של אופרטות וקומדיות ביידיש, בכתב ידם של שחקנים יהודים שרובם ניספו בשואה. את רוב האופרטות האלה נתנה השחקנית סונינה גנזי, מן השרידים של משפחת קומפנייץ. מלבד המחזות, עם התווים הכותבים בידי המלחינים, יש באוסף זה מודעות, תצלומים ותכניות. באוסף של זוג השחקנים, בטי וישראל סגל, אנשי "אהל" לשעבר, יש חומר יקר מציאות על פעילות תיאטרונית במחנות הריכוז ברגן בלזן, פלדאפינג, ווגשייד, מינכן, ובו מודעות, צילומים, חותמות וטקסטים כתובים ביד.
- גרטרוד קראוס תרמה את האוסף שלה עם תצלומים, מודעות וחומר אחר על פעילותה בתחום המחול בארץ.
כ-100,000 מסמכים הכוללים: תעודות, מכתבים, כרטיסים, תצלומים, יומנים, קטעי עיתונות, הזמנות לאירועים, רישומים אישיים של שחקנים, רשימות, פרוטוקולים, כתבי-יד אישיים, חוזים ועוד, המצויים באוספים של אישים וגופים כגון: משה הלוי, אליהו גולדנברג, יהודה גבאי, יוסף גולנד, מוסקו אלקלעי, רפאל קלצ'קין, שמואל רודנסקי, שמעון פינקל, ראינו 'עדן', סמבטיון, יידיש תעאטער, קאצעט תעאטער (ברגן בלזן), נע ונד, התיאטרון היהודי בבירובידז'אן, ברוסיה וברומניה, תיאטרון ג'ביינה, התיאטרון הערבי, ועוד.
- עשרות אלפי תצלומים, 3,500 כרזות של הצגות, מופעי אופרה, קונצרטים ותערוכות, חומרי אודיו, מחזות המודפסים בסטנסיל, אלבומי תמונות, תשעה דגמים (מאקטים) של תפאורה, תשלילים על גבי זכוכית, מאות אלפי גזרי עיתונות של ביקורות על הצגות, ראיונות, מאמרים ועוד.
- הארכיון כולל גם לא מעט פריטים פיקנטיים כגון: יומנו האישי של משה הלוי, שבו כתב כי התחתן עם חנה רובינא, דיוקן טיפוגרפי של חנה רובינא, יומנו האישי של בומבה צור, מכתבים אישיים (איתמר בן אב"י, ז'בוטינסקי, דיזנגוף, אלכסנדר פן, ועוד), מחזות עם חתימות ושרבוטים של שחקנים ועוד.
פריטים ייחודיים אלה ורבים נוספים הם נכס בעל חשיבות לאומית, שכן הם מתעדים מכלי ראשון את הפעילות של התיאטרון בראשית ימיו בתל-אביב ובארץ ישראל, ועותקים שלהם אינם קיימים במקומות אחרים.
מימין לשמאל: אופרה בגרוש עם תיקונים בכתב ידו של אברהם שלונסקי; יומן של בומבה צור; חנה רובינא- דיוקן טיפוגרפי
- ייחודו של הארכיון הוא בראש ובראשונה האוסף המלא של הפריטים הנוגעים לתיאטרון "אהל", שכן יהודה גבאי היה שחקן בתיאטרון מיום הקמתו ועד לסגירתו (1925-1969), והיה גם ארכיונאי התיאטרון. יחד עם זאת, הארכיון כולל גם את האוסף של דז'יגן ושומכר, את ארכיון הבימה הישן, ועוד פריטים רבים ומיוחדים.
- בחדר העיון קיים אוסף של כ-7,000 ספרי מחזות וספרי עיון בתחום התיאטרון, בשפות עברית, אנגלית, צרפתית, רוסית, גרמנית ויידיש. רוב הפריטים הם עותקים יחידים וייחודיים, לכן אינם ניתנים להשאלה אלא לעיון במקום.
- על מנת להשלים את אוסף ארכיון התיאטרון רכשה עיריית תל-אביב-יפו בשנת 2013 תכניות של הצגות, טקסטים של מחזות ועוד פריטים מאוסף זאב רייכל, מנהל ארכיון תיאטרון הקאמרי, שנפטר בשנת 2008. אוסף התכניות כולל כ-2000 פריטים מתחום התיאטרון, המחול, האופרה, מופעים מוזיקליים, מופעי פנטומימה, קרקס ועוד.
התערוכה "פועלים אנחנו וגם משחקים - סיפורו של תיאטרון אהל". אוצרת בתיה דונר.
פירוט של תכולת הארכיון בראשיתו, ראו בפלייר שהוציאה העירייה ב-1976 לכבוד הקמת המוזיאון והארכיון.
מימון שוטף
ארכיון התיאטרון ע"ש יהודה גבאי נתמך ע"י עיריית ת"א-יפו ומשרד התרבות והספורט.
משתמשים
תלמידי בתי ספר למשחק
סטודנטים לתיאטרון
חוקרי תיאטרון
מפקידים
מחפשי שורשים
אוצרי תערוכות
מנהלת הארכיון – יעל דינר, ספרנית וארכיונאית.
מקורות
תיאטרון בישראל, ויקיפדיה.
התיאטרון הארץ-ישראלי, ויקיפדיה.
יהודה גבאי, ויקיפדיה.
ארכיון התיאטרון ע"ש יהודה גבאי, ויקיפדיה.
מוזיאון התיאטרון (פלייר), תל אביב, אוקטובר 1976.
שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.
ללא שם מחבר. 3.7.1977. מאה שנה לתיאטרון היהודי - במוזיאון לתיאטרון בת"א, דבר.
עדותו של יהודה גבאי. ראיין: צבי לביא, 12.12.197
ראיון עם יהודה גבאי. ראיין: שמשון חלפי, 12.7.1983.