צלמים יהודים שפעלו בשירות התעמולה הציונית הופיעו כבר בשלהי המאה ה-19 – בעיקר בקרב עולי העליה הראשונה (1881-1904). הם תיעדו בעיקר נופי אדם, טבע והתיישבות יהודית בארץ ישראל. על אף שטכניקת הצילום היתה באותה עת רק בראשיתה הם הותירו אוצרות היסטוריוגרפיים שערכם לא יסולא בפז. רוב הצילומים היו מבוימים בשל תשלילי הזכוכית והרגישות הנמוכה לאור ובשל אופיים המתוכנן של הצילומים.
מפעל התיעוד החזותי-ציוני צבר תאוצה עם הקמת הקרן הקיימת לישראל במסגרת הקונגס הציוני החמישי בבזל (1901). מעבר לתחושה של גודל השעה והשאיפה לשתף כמה שיותר יהודים במפעל התחיה, הצילום נועד גם להוות כלי בבניית המיתוסים והסמלים החדשים של היהודי החדש - החלוץ, האיכר, השומר.
לקק"ל נודע תפקיד מרכזי בתיעוד הויזואלי בשל תחושת השליחות שאפפה את מנהיגיה ובשל המשאבים הציבוריים שעמדו לרשותה, שאיפשרו לה לשכור צלמים מקצועיים. קק"ל הקימה אגף שלם שיועד לתעמולה ציונית שבתוכה פעלה מחלקת "שירות התמונות". במאמרו המקיף "הציונות בתמונות - 120 שנות צילום בקרן קימת לישראל" (עת-מול, 2022) כותב היסטוריון הצילום, גיא רז:
"הצילומים נועדו לצורך הפקת עלונים, כרזות ובולים, ולהקרנה בכינוסים ציוניים ובקרב הקהילות היהודיות בתפוצות. התמונות שימשו להכשרת הלבבות ולהגברת האהדה לנושא הציוני בקרב יהודי העולם ורתמו את הקהילות היהודיות לסיוע כספי בתרומות. הצלמים נדרשו לוותר על זכויותיהם כיוצרים (אם כי הותר להם להכין לעצמם העתקי נגטיב) כדי שהמוסדות יוכלו לעשות שימוש בתשלילים גם בעתיד [...] תקופת הזוהר במחלקת הצילום של קק"ל והקרנות הציוניות הייתה בשנים 1924-1948. [...] בשנת 1933 עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הגיעו לארץ צלמים מקצועיים, רובם ממרכז אירופה. הם החזיקו בתפיסות צילום שהתפתחו בגרמניה, ברוסיה ובארצות הברית בשנות העשרים. [...] צלמים אלה פעלו בשירות הקרנות הציוניות בעיקר עד קום המדינה. אנשי מחלקות התעמולה של המוסדות הלאומיים (קק"ל, קרן היסוד והסוכנות היהודית) הבינו את הצורך ליצור ארכיון ציוני־צילומי גדול ככל האפשר. [...] העשייה הצילומית עקבה אחר הפעילות הפוליטית והחברתית של הקרנות. מחלקות הצילום ישבו בתוך מחלקות התעמולה (הסברה) והיו גופים עצמאיים ששירתו את מחלקות האם. [...] קק"ל הזמינה גם סרטי תעמולה ועבדה עם צלמים כמו הלמר לרסקי שצילם עבור קק"ל, קרן היסוד וההסתדרות מספר סרטים. [...] הצלמים הציונים אימצו זוויות צילומיות שהיו נפוצות באותן שנים גם בתעמולה הרוסית והגרמנית. [...] בזמן מלחמת העצמאות המשיכו הקרנות הציוניות לשלוח אלפי צילומים למען עידוד הקהילות היהודיות בגולה. עם הקמת המדינה התחיל פרק חדש בתולדות הצילום בארץ. פחת הצורך בכמות כה גדולה של צלמים לצרכים הלאומיים של הקרנות. הקרנות צמצמו את פעילותן והתירו את הרסן מעל אופיו של הצילום. עד 1948 הקרנות הכתיבו את אופי הצילום המוזמן על ידן, אך מ־1948 הצלמים פעלו גם באופן עצמאי או במסגרת גופים אזרחיים ותקשורתיים. עם זאת מכבש האידיאולוגיה הציונית לא איבד מתנופתו וגלי ההדף של הקמת המדינה נשאו את הסגנון הלאומי המגויס כמעט לכל אורך התקופה עד תום מלחמת יום הכיפורים (1973). בתקופה זו היה צורך בהצגת המציאות החדשה לרבות נושאים קשים ודינמיים כגון עלייה המונית, המצב הביטחוני, הכלכלי והחברתי המשתנה וייצוג החיים הממלכתיים. הצילום הישראלי החל להתפתח בתחומי צילום העיתונות, הפרסומת וההסברה, במסגרות מוסדיות וגם פרטיות. הצילום התעשייתי וההסברתי שנלווה לפרויקטים הלאומיים הגדולים והיה מנותק ומשוחרר ממונופול הקרנות הלאומיות, התבסס במסגרת מחלקות צילום מיוחדות במוסדות ובתאגידים. על מפת הצילום הופיע דור חדש של צלמי עיתונות, צלמי מוסדות וצלמים צבאיים, שמילאו את המאגר החזותי הישראלי בצילומיהם החדשים ויכלו להתמודד עם תחרות. נוסדה לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ) וצלמי עיתונות רבים תיעדו את האירועים החשובים והפיצו את צילומיהם. הסוכנות היהודית גם היא הפעילה מחלקת צילום ששימשה את ההסברה הישראלית ועמדה בתחרות עם מחלקות התמונות של הקרנות. באותן שנים העלו קרן היסוד, קק"ל והסוכנות היהודית הצעה לאחד באופן חלקי את שירותי הצילום של שלושת המוסדות כדי למנוע כפילויות, אך האיחוד לא יצא אל הפועל מסיבות אישיות וארגוניות. שירותי מחלקות הצילומים המשיכו לפעול עוד כעשרים שנה כארכיון היסטורי, שעיקר פעילותו שיעתוק תצלומים ישנים. ארכיון הצילומים של קק"ל נשאר בידי קק"ל, חלקים מאוסף קלוגר נמסרו ללע"מ ולגנזך המדינה וב־1981 הועבר אוסף הצילומים של קרן היסוד לארכיון הציוני המרכזי (אצ"מ)."
צילום: אפרת סיני, ארכיון הצילומים של קק"ל
ארכיון הצילומים של קק"ל מכיל כיום למעלה ממיליון וחצי תצלומים ושקופיות בשחור-לבן ובצבע שצולמו מראשית המאה העשרים ועד ימינו - החל בצילום על גבי לוחות זכוכית, דרך צילום על גבי תשלילים ועד לצילום הדיגיטלי .
אל הארכיון מנוקזים גם מסמכי דירקטוריון והנהלת קק"ל ושל יחידות הביצוע בשטח העוסקות בפיתוח היערות, הפארקים, מאגרי המים והחינוך בארץ ובתפוצות. המסמכים העוברים בין משרדי הארגון בארץ וברחבי העולם מוצאים, גם הם, דרכם אל הארכיון בירושלים.
כמו כן כולל הארכיון אוספים שונים של כרזות, יומני שנה, תצלומים, מפות, בולים, תכניות חינוכיות, סרטונים וקלטות וידאו.
המסמכים עוברים תהליך מיון על פי נושאים ומפתוח. פרטיהם נרשמים במחשב והם מתויקים באופן נושאי וכרונולוגי. לאחר גניזה בת כ-20 שנה בקק"ל, מועברים התיקים אשר מכילים חומר היסטורי רב-ערך ממגנזות קק"ל לארכיון הציוני, שם הם מאוחסנים ופתוחים לעיון הציבור הרחב.
המאגר נמצא בתהליכי דיגיטציה וכבר היום אפשר לצפות בכ-70,000 צילומים ושקופיות מהארכיון ההיסטורי (בשחור לבן ובצבע).
הארכיון יזם בעבר מספר תערוכות צילומים חשובות. כך למשל: - התערוכה "קרן קימת ומצלמת - תמונות מהקופסה הכחולה 1903-2003" - הוצגה בתחנת הכוח ההיסטורית רדינג א' של חברת החשמל, אפריל 2003.
- התערוכה "רואים שקוף" (2013-2014) הוצגה לראשונה בפסטיבל הצילום בראשון לציון בשנת 2013 ולאחר מכן, עברה להיות מוצגת במוזיאון ארץ ישראל. התערוכה הציגה לראשונה תצלומי זכוכית נדירים מימיו הראשונים של החלום הציוני, פרי עבודתם של חלוצי הצילום הארץ-ישראלי. חלקם הורכבו מחדש אחרי שנים שהיו שבורים לרסיסים. בין הצלמים: יעקב בן דב, יוסף שמואל שוויג ואברהם מלבסקי.
צילום: אפרת סיני, ארכיון הצילומים של קק"ל
- לכבוד חגיגות 120 שנים להיווסדה של קרן קיימת, נפתחת בשדה התעופה בן-גוריון תערוכה בשם "אמנות המעשה", המציגה את הוויי העשייה והתרבות הישראלית-ציונית.
מקורות
אתר ארכיון קק"ל
ארכיון התצלומים של קק"ל, ויקיפדיה.
רז גיא. 2022. הציונות בתמונות - 120 שנות צילום בקרן קימת לישראל, עת-מול 274, 37-41.
אורן ר. 1994. צילום הנוף הארץ-ישראלי, בתעמולה הציונית, 1898-1948 ,עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית.
בר-גל יורם. 1999. סוכנת תעמולה ארץ-ישראלית, קק"ל 1924-1947 ,אוניברסיטת חיפה.
סלע רונה. 2003. "לכבוש את ההר, הצלמים וקרן קימת לישראל", בתוך: ג' דגון (עורך), קרן קימת ומצלמת, תצלומים מהקופסא הכחולה 1903-2003.
כהן מאיה. 13.1.2022. כבוד: נתב"ג עושה היסטוריה, ישראל היום.