top of page

חברת החשמל לישראל - מורשת וזיכרון


רקע היסטורי

חברת החשמל לישראל היא חברה ממשלתית וציבורית, מונופול, המייצרת חשמל ומספקת אותו לכל מגזרי המשק בישראל וברשות הפלסטינית. כ-99.85% ממניות החברה מוחזקות בידי הממשלה. פעילותה כוללת ייצור חשמל, הולכה, הַשׁנָאָה, חלוקה, אספקה ומכירת החשמל ללקוחות.


על אף שמדובר בחברה בבעלות המדינה, המשאבים הנחוצים לפיתוח משק החשמל מגויסים על ידי החברה ממקורות עצמיים ובאמצעות גיוסי הון בישראל ובחו"ל. הם אמנם אינם ממומנים מתקציב המדינה, אך מקבלים ערבות ממשלתית.


"חברת החשמל לפלשתינה" הוקמה בידי פנחס רוטנברג, יהודי ומהפכן רוסי בעברו, אשר עלה לארץ ישראל בשנת 1919. בשנת 1920 הגיש רוטנברג לממשלת המנדט הבריטי את תוצאותיו של סקר שערך בנושא אפשרויות ניצול מקורות המים של הארץ. על בסיס סקר זה הציע רוטנברג להקים שלוש-עשרה תחנות-כוח הידרואלקטריות על שפת נהר הירדן ויובליו, מלבנון ועד ים המלח. שלטונות המנדט ראו חשיבות רבה בייסוד תשתית חשמל מודרנית בארץ ישראל והעניקו לרוטנברג בחודש ספטמבר 1921 שני זיכיונות אשר אפשרו לו, באופן בלעדי, לנצל את מימי נהרות הירקון, הירדן ושאר מקורות המים של הארץ להפקת אנרגיה חשמלית. בטרם יהפכו לזיכיונות ארוכי-טווח התחייב רוטנברג לעמוד בתנאים שונים. ב-29 במרץ 1923 הקים פנחס רוטנברג את "חברת החשמל לפלשתינה". זו הייתה חברה אשר נרשמה בספר החברות של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, מושב הדירקטוריון שלה היה בלונדון ומניותיה נסחרו בבורסה הלונדונית.


בשנת 1925 הקימה חברת החשמל שתי תחנות-כוח נוספות, מונעות דיזל גם הן - האחת בחיפה והשנייה בטבריה. הקמתן מסמלת את ראשית עידן החשמל בארץ ישראל.


ב-5 במרץ 1926 חתם הנציב העליון, הלורד פלומר, על זיכיון החשמל אשר אשרר את ההסכמים משנת 1921 אותם קיבל רוטנברג מממשלת בריטניה והעניק לחברת החשמל זכות בלעדית למשך 70 שנה על ייצור החשמל, הולכתו ומכירתו ברחבי שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל.


לאחר שנחתם זיכיון החשמל, החלה חברת החשמל בקיץ 1927 בהקמת תחנת הכוח ההידרואלקטרית "נהריים" אשר נבנתה ממזרח לנהר הירדן, בקרוב לשפך נהר הירמוך לערוץ הירדן. תחנת הכוח "נהריים" נחנכה ב-9 ביוני 1932 והייתה לתחנת הכוח ההידרואלקטרית החדישה הראשונה במזרח התיכון. החשמל שייצרה התחנה הוזרם לתל אביב ולחיפה, בקווי מתח שהיוו את מוביל החשמל הראשי של רשת החשמל הארצית באותם ימים. על שטחי קרקע קרובים ל"נהריים" ניטעו, בהוראת פנחס רוטנברג, שדות חיטה ומטעי פירות בקנה מידה מסחרי וכן הוקמו שכונות מגורים לעובדי התחנה ובני משפחותיהם.


בשנת 1935 הקימה חברת חשמל תחנת כוח קיטורית ראשונה בארץ ישראל – "חיפה א". התחנה הוקמה על חולות מפרץ חיפה, בכושר ייצור חשמל של 30 מגוואט ותרמה לאספקת הדרישה הגוברת לכוח החשמל בעקבות הגעתה של העלייה החמישית לארץ. לצד תחנת-הכוח בחיפה הוקם באותה עת גם בניין המשרדים הראשי של חברת החשמל. שני המבנים, שהם בעלי ארכיטקטורה ייחודית, הוועדו מאז לשימור אדריכלי.


ב-1938 הקימה חברת החשמל תחנת-כוח קיטורית נוספת מצפון לנהר הירקון, "רדינג א", בכושר ייצור חשמל של 24 מגוואט. עם התפתחות משק החשמל התעצמו התעשייה, המסחר והחקלאות ומוצרי חשמל שונים החלו לתפוס מקום מרכזי בחיי תושבי הארץ.


במלחמת העצמאות, ב-14 במאי 1948, עברה תחנת הכוח "נהריים" לשליטת ממלכת ירדן ופסקה מלפעול. את מקומה במערך הייצור של חברת החשמל תפסו יחידות ייצור חדשות שהוקמו באתרי תחנות-הכוח הקיימות "חיפה א'" בחיפה ו"רדינג" בתל אביב.


על אף קשיי מימון במחצית הראשונה של שנות ה-50, המשיכה חברת חשמל בפיתוח והרחבה של תחנות-כוח קיימות במטרה לענות על צורכי המשק הישראלי הגדל: רשת חשמל נפרסה לרבים מהיישובים החדשים שהוקמו ברחבי הארץ ובאתר תחנת-הכוח "רדינג א'" הוקמה בשנים 1953 - 1954 תחנת-כוח חדשה בשם "רדינג ב"', בכושר ייצור של 100 מגוואט.


ב-10 בינואר 1954 החליטה ממשלת ישראל על רכישת 95% ממניות החברה והפיכתה לחברה ממשלתית. בעקבות העברת הבעלות על חברת החשמל שינה דירקטוריון החברה את מקומו מלונדון לישראל ואת חברי הדירקטוריון שהיו בתפקידם באותה עת החליפו אישים ישראליים. מקום מושבו של הדירקטוריון החדש נקבע ברחוב החשמל בתל אביב, בתוך מבנה היסטורי מהמאה ה-19, לצדו של מבנה תחנת-הכוח הראשונה.


בשנת 1954 רכשה ממשלת ישראל גם את זיכיון החשמל מ"חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים", חברה שהייתה נתונה אף היא בקשיים תקציביים, והפכה אותה לחברת בת ל"חברת החשמל לארץ ישראל", הגדולה ממנה. בשנת 1964 אוחדו שתי החברות לחברה אחת.


בשנת 1956, ערב מבצע קדש, הוקמה ליד נהר הירקון תחנת-הכוח "רדינג ג'". כושר הייצור שלה היה 40 מגוואט והיא נבנתה כתחנה תת-קרקעית, במטרה להגן על מנועיה בפני סכנת הפצצה.


בעקבות תנופת ההתיישבות, גידול האוכלוסייה והפיתוח הכלכלי בעשור הראשון למדינת ישראל הוקמה, לראשונה מאז שנות השלושים, תחנת-כוח חדשה, באתר נפרד מאתרי התחנות הקיימות - בחולות השוממים של נחל סוכריר, בסמוך למקום בו הוחל זמן מה אחר כך בהקמת העיר אשדוד.


תהליך המודרניזציה שעבר על מדינת ישראל לא פסק ובתחילת שנות השישים הוקמו בכספי שילומים מגרמניה שתי תחנות-כוח חדשות בעלות נתונים זהים: חיפה ב' ואשדוד ב'. בכל תחנה היו שתי יחידות של 75 מגוואט. חיפה ב' הופעלה לראשונה ב-1960 ואשדוד ב' ב-1963.

משמאל למעלה בכיוון השעון: הקמת רשת החשמל בתל אביב – עמוד חשמל ליד פנסיון גנוסר; עובדים מניחים כבל חשמל תת-קרקעי בתל אביב;הלורד רדינג, יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, עם עובדי החברה על רקע תחנת הכוח החדשה בתל אביב, שלימים תיקרא על שמו, 1935; בניין תחנת הכוח הראשונה בתל אביב. התצלומים באדיבות ארכיון חברת חשמל


בשנות השבעים גברו הביקושים לחשמל ובהתאם לכך גדל גם כושר ייצור החשמל של חברת החשמל, על ידי הקמת תחנות-כוח חדישות וגדולות יותר מאשר קודמותיהן: בשנת 1971 נחנכה תחנת-הכוח "רדינג ד'" בכושר ייצור כולל של 428 מגוואט; בשנים 1974–1977 הופעלו לראשונה ארבע יחידות ייצור חדשות בתחנות-הכוח אשדוד ג' ו-ד', כל אחת בכושר ייצור של 228 מגוואט. אתר תחנות-הכוח באשדוד נקרא על שם לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל.


בשנות השמונים פרסה החברה וחיברה את כל אזור יהודה ושומרון לרשת החשמל של ישראל. עד אז פעלה באזור רשת נפרדת שהוקמה בזמן השלטון הירדני שחלקה הופעלה על ידי חברת החשמל המזרח ירושלמית.

בעקבות האמרת מחירי הנפט לאחר מלחמת יום כיפור וחרם הנפט אותו הפעילו מדינות ערב, החליטה חברת החשמל להקים תחנות-כוח היכולות לייצר חשמל הן בכוח הפחם - הזול מהדלק הנוזלי. בין השנים 1981 ל-2000 הוקמו ארבע תחנות-כוח חדישות, בעלות כושר ייצור גדול שמייצרות חשמל באמצעות פחם: בחדרה, באתר הקרוי היום אתר "אורות רבין" על שמו של יצחק רבין, הוקמו שתי תחנות-כוח בכושר ייצור כולל של 2,590 מגוואט. באשקלון, באתר הקרוי על שם האחים פנחס ואברהם רוטנברג, הוקמו שתי תחנות-כוח נוספות, בכושר ייצור כולל של 2,250 מגוואט. נכון לשנת 2008 מופק בשני אתרי ייצור אלה חלק נכבד מהחשמל הדרוש למשק הישראלי. הפעלת תחנות הכוח הללו באמצעות פחם, במקום בדלק נוזלי, תרמה לחיסכון רב בעלויות ייצור החשמל בישראל עד למעבר לשימוש בגז הטבעי.


בשנת 1996 הסתיימה תקופת הזיכיון. בהתאם לכך חוקק "חוק משק החשמל" והוקמה רשות החשמל שהחלה לפקח על פעילות חברת החשמל, הסדירה את החובות שלה כלפי הצרכנים וקיבלה אחריות על תעריף מכירת החשמל. כמו כן חברת החשמל איבה את בלעדיות לייצור החשמל ובהדרגה נכנסו למשק יצרני חשמל פרטיים.


באוגוסט 2005 חתמה חברת החשמל על הסכם לרכישת גז טבעי מחברת EMG, אשר קיבלה מעמד מיוחד המאפשר לה לרכוש גז טבעי מחברות הגז במצרים ולמכור אותו למדינות בחוף המזרחי של הים התיכון במסגרת קו צינור אל עריש-אשקלון. על-פי הוראות ההסכם הקימה חברת EMG מערכת לאספקת גז ממצרים לישראל, הכוללת מערכת דחיסה באל עריש, צינור ימי באורך של 92 ק"מ מאל עריש לאשקלון ומסוף קבלה באתר קצא"א באשקלון. EMG סיימה לבנות את הצינור הימי ומסוף הקבלה באשקלון בחודש פברואר 2008. תחילת אספקת הגז החלה בחודש יולי 2008. כגיבוי נוסף להבטחת ההסכם נחתם מזכר הבנות בין ממשלת מצרים וממשלת ישראל, לפיו ערבה ממשלת מצרים לאספקה של עד 7BCM של גז טבעי בשנה למדינת ישראל.


במהלך 2010 הרחיבה חברת החשמל את השימוש בגז טבעי וביכולתה היה לייצר באמצעותו למעלה מ-50% מסך יכולת הייצור הכוללת. מאז כניסת הגז הטבעי למערך ייצור החשמל חלה ירידה ניכרת בכמות פליטות מזהמי האוויר בישראל.

בחודשים דצמבר 2011 ופברואר 2012 אישר דירקטוריון חברת החשמל את תנאי ההתקשרות עם שותפות שדה "תמר", הממוקם כ-90 ק"מ מערבית לחיפה. ההסכם הוא לרכישת גז טבעי במשך 15 שנה. במקביל, הושלמה קבלתם של היתרי הזרמה למרבית אתרי ייצור החשמל ברחבי ישראל ובוצעו מהלכים לבדיקת חלופות לאגירת גז טבעי (גז טבעי נוזלי), כדי לגשר על תקופת המחסור הנצפית בגז טבעי עד תחילת הפקת הגז משדה "תמר" וכמענה לשיאי ביקוש ואמינות האספקה.


בסוף מרץ 2013 החלה אספקת הגז מקידוח תמר לצרכנים בישראל ובראשם חברת החשמל, מה שסיים תקופה ארוכה של מחסור בגז טבעי.


במהלך שנת 2018 נחתם הסכם קיבוצי בנושא הרפורמה בחברת החשמל. ב-18 ביולי 2018 אושר תיקון 16 לחוק משק החשמל והרפורמה בחברת החשמל אושרה. עיקרי הרפורמה כוללים: ניהול מערכת החשמל הארצית יוצא מחברת החשמל לחברה ממשלתית עצמאית, החברה תמכור חמש תחנות כוח על פי אבני דרך שנקבעו, רשת ההולכה והחלוקה תישאר בידי חברת החשמל, החברה תקים שתי יחידות ייצור באמצעות גז טבעי, במקטע האספקה תיכנס תחרות כך שהצרכנים יוכלו לבחור את ספק החשמל שלהם, יבוצע שינוי ארגוני מקיף בחברה ועד לשנת 2025 יפרשו 1,800 עובדי חברה לגמלאות, בפרישה מוקדמת. זוהי הרפורמה הגדולה ביותר שנערכה בחברה ממשלתית בישראל.


מאז חתימת ההסכם מתבצעת הרפורמה לפי אבני הדרך. נערך שינוי ארגוני בחברה, חברת נגה - ניהול מערכת החשמל החלה לפעול חלקית בסוף 2020, נמכרו שלוש תחנות כוח של חברת החשמל: אלון תבור בסוף שנת 2019 רמת חובב בסוף שנת 2020 וחגית בסוף 2021 ועובדים פורשים בפרישה מוקדמת על פי תוכנית הרפורמה.


נכון ל-31 בדצמבר 2021, החברה מעסיקה כ-10,487 עובדים ומספקת שירות לכ-2.5 מיליון משקי בית בישראל (הסיכום לעיל מובא בקיצורים מתוך הערך "חברת החשמל לישראל" בויקיפדיה).


ארכיון החברה

ארכיון חברת החשמל הוקם בשנת 1990 במתכונתו הנוכחית, כמאגר הרשומות הכללי של החברה. זאת, כדי לתת מענה לצורך בניהול כמויות גדולות מאוד של חומר שהצטבר במספר רב של אתרי החברה.


הארכיון מורכב משני חלקים: הארכיון ההיסטורי, שנשמר לצמיתות, והמגנזה, שמאחסנת חומרים המיועדים לשמירה לזמן קצוב בלבד בהתאם לצרכי יחידות החברה.


הארכיון ההיסטורי מכיל מסמכים, תצלומים, שרטוטים, מפות, קלטות וידאו ומוצגים. החומרים נשמרים בחלל המרתף של "בניין רוטנברג" בתחנת הכוח חיפה - הבניין ההיסטורי של הנהלת החברה. החלל הוסב לארכיון עם הקמתו וצויד במערכות שימור מתאימות. החומר המגנזתי נשמר מחוץ לחברה, בארכיב מורשה ומקצועי.


עיקר החומר מופקד בארכיון על ידי יחידות החברה השונות. מיעוטו נתרם על ידי גורמים חיצוניים, בין אם מדובר בעובדי עבר או משפחותיהם, או תורמים אחרים. הארכיון פועל במסגרת תקציב החברה.

התצלומים באדיבות ארכיון חברת חשמל


החומרים יקרי הערך ביותר הם לרוב חפצים המזוהים עם מייסד החברה, פנחס רוטנברג, ופועלו בשנים הראשונות להקמתה. בין הפריטים החשובים ניתן למצוא את "סקר המים" – הדו"ח המפורט שהגיש רוטנברג בשנת 1920 ושבזכותו קיבל בסופו של דבר את זיכיון החשמל, ו"מדיד המים"—מכשיר המדידה שבאמצעותו חישב את יכולת הפקת האנרגיה ההידרואלקטרית בירדן, שנתרם על ידי נהגו האישי.


עם השנים יצר הארכיון אוספים מרתקים ובהם גם השרטוטים האדריכליים המקוריים של תחנות הכוח הראשונות, כרזות ופרסומים, תיעוד של חיבורי חשמל למבני ציבור מוכרים ועוד.


דוגמאות למסמכים היסטוריים השמורים בארכיון אפשר למצוא באתר החברה.


ארכיון חברת החשמל יוצא דופן מבין הארכיונים המסחריים בישראל מבחינת היקף שימור החומר ההיסטורי שבו ורמת ההשקעה במורשת העבר. מעטים התאגידים בישראל שדאגו לשמר את עברם באופן כה שלם במשך 100 שנים. ייחוד זה מתבטא גם באדריכלות המיוחדת של חלל הארכיון, שממוקם בתוך מאגר המים ההיסטורי של תחנת הכוח.


צוות הארכיון אמון על עבודת הארכיון השוטפת לרבות טיפול בבקשות ופניות ייחודיות.


משתמשי הארכיון נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: הראשונה היא יחידות החברה השונות, הזקוקות לאחזור חומר היסטורי לצורך עבודה שוטפת, בעיקר אישורי הקמת קווי חשמל. הקבוצה השנייה היא זו המתעניינת בתולדות החברה ובמורשתה – חוקרים באקדמיה, וחובבי היסטוריה או תשתיות.


עבודת המחקר המרשימה ביותר שנעשתה עד היום בארכיון היא זו העוסקת במורשת האדריכלית של חברת החשמל, שהראתה את חשיבותו של מפעל החשמל להתפתחות האסתטיקה הבנויה בישראל.


החברה מאפשרת ביקור מודרך בארכיון ובמבנה ההיסטורי של משרדי התחנה בתיאום מראש בלבד.


מוקדי מורשת נוספים של החברה

מרכז המבקרים באתר תחנות-הכוח "אורות רבין" על שם יצחק חופי ז"ל, מאפשר מגוון סיורים המיועדים לקבוצות מאורגנות (מכיתות ה' ומעלה) וכן ימים פתוחים בחופשות וחגי ישראל לקהל הרחב ולמשפחות. הכולל סיור ממונע ברחבי האתר.

לצד הסברים כלליים על הפקת החשמל והולכתו לבתים מוגשת למבקרים גם סקירה היסטורית על תולדות החשמל במדינת ישראל.


אתר חוות "חפצי-בה" בחדרה היא פארק טבע שאותו שיקמה חברת החשמל, בשיתוף המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות. האתר, במתאים לטיולי משפחות ולרגיעה בחיק הטבע פתוח לציבור הרחב בכל ימות השבוע. במקום שוקמו גם מבניה ההיסטוריים של חוות "חפצי-בה", חווה חקלאית מראשית חידוש ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל. מבני החווה אוצרים בתוכם סיפור מופלא של חזון, רוח לחימה, אמונה ודבקות במשימה.

בבית החווה המשוקם מפעילה חברת החשמל מרכז מבקרים חדש, המאפשר הצצה לעולם של ראשית המאה הקודמת על סיפוריו, ריגושיו והנוסטלגיה שהוא מעורר.

על גדות נחל חדרה שוקם והוחזר לפעולה בית המשאבות שהוקם במקום, שריד אחרון לתולדות שאיבת המים בארץ-ישראל. מרכז המבקרים פועל בימים א'-ה' וניתן להגיע אליו לביקור בתיאום מראש.


מקורות

Comments

bottom of page