top of page

ארכיון קיבוץ עינת


רקע היסטורי

קיבוץ עינת שוכן דרומית-מערבית לראש העין וכביש הגישה היחיד אליו מסתעף מכביש 444, המקשר בין ראש העין לפתח תקווה.


הקיבוץ הוקם בשנת 1952 על ידי חברי הקיבוצים גבעת השלושה ורמת הכובש שפרשו מקיבוציהם בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד. בתחילה נקרא הקיבוץ גבעת השלושה של איחוד הקבוצות והקיבוצים כדי להבדילו מקיבוץ גבעת השלושה של הקיבוץ המאוחד או "גבעת השלושה-רמת הכובש", בגלל הצטרפות לקיבוץ של פורשי מפא"י מרמת הכובש. ועדת השמות הממשלתית העניקה לקיבוץ את השם עינת, בזכות קרבתו למעיינות הירקון.

כיום נמצא הקיבוץ בתהליך הפרטה ארוך שבסופו צפוי הקיבוץ להפוך מקיבוץ שיתופי לקהילה מגובשת חברתית אך ללא שותפות כלכלית.


לאחר שנים ארוכות שבהן לא התקיימה קליטה, החליט הקיבוץ על מהלך של קליטה והתחדשות שבו פתח מחדש את שעריו לבניו ובנותיו וכן לכמה עשרות משפחות חיצוניות. ב-2005 הוחל תהליך השינוי והחל מ-2007 החלה הקליטה במהלכה הכפיל הקיבוץ ואף יותר את מספר חבריו. הקיבוץ עבר התחדשות ובניה הכוללת בניית שכונה חדשה לאכלוס הנקלטים. כיום מתגוררים בעינת כ-350 חברים וכ-250 ילדים וילדות.


בקיבוץ ממוקם בית הספר האזורי "מעבר אפק", שבו לומדים תלמידים מהקיבוצים עינת, חורשים, גבעת השלושה ונחשונים, ותלמידים מראש העין, בנוסף לגני ילדים קיבוציים. ילדי הקיבוץ עוברים ללמוד בחטיבת הנעורים והתיכון בבית חינוך ירקון.


כלכלת הקיבוץ מתבססת ברובה על מאפיית "דגנית עין-בר", "עינת תעשיות מזון", תעשייה עתירת ידע בעלת יישומים צבאיים, חקלאות (בעיקר גידולי שדה), מטעי אבוקדו, חממות, "נגה-עינת"-מפעל נעליים, השכרות נדל"ן רבות, ומרכז מסחרי "עינת-אלון" ובריכת שחייה. בעבר היה בקיבוץ רפת ולול.


בסמוך לקיבוץ נמצאות מספר חנויות ומסעדות, וכן גן אירועים/


בפאתי הקיבוץ נמצא בית קברות אזרחי, בו קבורים בין היתר: נתן זך, עמוס קינן, אברהם דשא (פשנל), ישראל פוליאקוב, יאיר רוזנבלום, יורם אוברקוביץ, ארנן יקותיאלי, דן סממה ואליהו מצא.

בשנת 1981, צולם בקיבוץ סרטו של נדב לויתן, סיפור אינטימי.


הארכיון לתולדות עינת הוקם ב-1953, יחד עם הקיבוץ שהוקם בעקבות הפילוג בתנועת הקיבוץ המאוחד. לאחר הפילוג בקיבוץ המאוחד ב 1952, ע"י חברי מפא"י מגבעת השלושה ההיסטורית ומרמת הכובש.

הארכיון כלל בשנתו הראשונה אוסף מסמכים, פרוטוקולים, עלונים ותצלומים מ-27 שנות ה"גבעה" (גבעת השלושה הישנה) שאותו העבירו הפורשים איתם לקיבוץ החדש.

אוסף תצלומים היסטוריים מגבעת השלושה שהועבר לארכיון עינת. התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ עינת.


בשנות ה-50 וה-60 ניהלו את הארכיון אברהם זדרנובסקי וישראל חלמיש ז"ל. הם גם ערכו את עלון הקיבוץ, שכלל מידע ופרוטוקולים של כל מוסדות הקיבוץ וכן רשימות של חברים כותבים. במקביל אספו ושמרו תעודות ומסמכים מאירועי השנים הראשונות בעינת, פרסומים של אירועי תרבות וחג, וכן דפי זיכרון וחוברות לחברים שנפטרו.


במהלך השנים סייעו רבים וטובים בשימור ומיון חומרי הארכיון. ראויים לציון מיוחד על פועלם - שמואליק ראובני, יצחק שקדי ועובדיה פורת – זכרם לברכה.

דורון זלצברג, בן הדור השני בקיבוץ, שהיה מזכיר עינת בשנות השמונים וגם בשלהי שנות ה -90, העביר בשנת 2000 כל אוספי הארכיון לדירת חברים פנויה. בכדי להתכונן לשנת היובל לקיבוץ פנה דורון אל רוחה שפירא, ילידת גבעת השלושה וחברת עינת והציע לה לקבל אחריות על הארכיון הקיבוצי. באותן השנים למדה רוחה ארכיונאות וניהול מידע (במסגרת לימודי תעודה) בבית ברל והיא נענתה בחיוב להזמנתו של דורון. במשך כשנתיים שקדה רוחה שפירא על סידור וארגון אוצרות הארכיון בתיקים ובמכלים והפכה אותו לארכיון לתפארת העומד בסטנדרטים המקצועיים.


בשנת 2004 הועבר הארכיון לחלק מבניין ציבורי שהתפנה. שני חדרים ומחסן שופצו, נאספו ריהוט, שולחנות עבודה ומדפים. בשנת 2008 רכש הקיבוץ מחשב לארכיון לצורך תהליכי דיגיטמציה. לצוות הוותיק הצטרף חזי ראובני, אחיה של רוחה שפירא, בן הקיבוץ שעזב, וחזר לעבוד בארכיון (גם הוא השתלם בלימודי ארכיונאות בבית ברל).

רוב המסמכים רשומים היום בתוכנת "קיסופט".


צוות הארכיון כולל היום ארבעה גימלאים: משה ארגוב, רוחלה בן יהודה, חזי ראובני וזהרה אליאס (מנהלת הארכיון מ-2023). תקוותם להמשיך במגמת הדיגיטציה ולהרחיב את הנגשת מורשת קיבוץ עינת לציבור הרחב בכלל ולחברי עינת בפרט.

התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ עינת


תכולת הארכיון

הארכיון מכיל פרוטוקולים שונים; דוחות של וועדות הקיבוץ בנושאי משק, חברה, תרבות וחינוך; מפות; כרזות, קישוטי חגים מהעבר הרחוק והקרוב וכן אוסף גדול של אלבומי צילומים, שקופיות, סרטים, אלבומים משפחתיים וסרטי וידאו מהווי המקום.

מתוך המגוון העשיר של פריטי הארכיון אפשר לציין מספר פריטים פיקנטיים:

- ספר תורה עתיק, בכתב סופר חת"ם, שהובא לארץ אחרי השואה, מאחת מקהילות אירופה. הספר ניתן לאריה וקשטיין, שמש בית הכנסת בעינת בשנות החמישים, ע"י משרד הדתות.

– שני ציורי שמן על בד של הצייר צבי שור, שהיה חבר גבעת השלושה בשנות הארבעים: דיוקן ברל כצנלסון ונוף גבעת השלושה ב-1940.

– ספר המתעד את מבצע "יורם" (ליקט, אסף והוציא לאור – יוסי אור) - סיפור הקרב בלטרון של סא"ל זיוי צפרירי ז"ל, שהיה חבר עינת. . - ספרים וחוברות זיכרון לחברי עינת ובניה שנפלו במלחמות ישראל. – צילומי חנוכת הפסל "יד לשלושה" בעלון עינת – 1959. מתועדים: הנשיא יצחק בן צבי, רחל ינאית בן צבי, לוי אשכול, אברהם הרצפלד, הפסלת בתיה לישנסקי ויעקב אחווה - מנהיג בקבוצות הפועלים בפ"ת בשנות ה 20 שהקימו את קיבוץ גבעת השלושה הראשון.

- פסלי עץ ויציקת בטון קטנים, של הפסל אריה אמון ז"ל, שהיה חבר עינת (פסלים גדולים שלו מוצבים בו פסלים בכניסה לעינת, ליד גלריית בית דרור, בגן עמיר, ובדשא הגדול במרכז הקיבוץ).

– אוסף גדול של קישוטי חג משנות ה-70 עד שנות ה 2000. בקישוטים ציורים גדולים, כתובות ושטיחי קיר מחומרי בד וטכסטיל, שנוצרו ע"י אומנים, חברי עינת וילדיה. הקישוטים נתלו בעבר בחדר האוכל באירועי חג ומועד.


כמו כן אגורים בארכיון כל עלוני הקיבוץ עד שנות ה-2000 ודפי מידע לחבר, משנות ה- 2000.


ארכיון כולל גם ספריה של כ-300 ספרים: סיפורת עיון ושירה שנכתבו על ידי חברי עינת; ספרים על נושאי הקיבוץ בכלל וספרי זיכרון לנופלים במלחמות ישראל בפרט (בהם 16 נופלים בני עינת).


רוב חומרי הארכיון נאספו ונשמרו בעבר על ידי בעלי התפקידים השונים במוסדות הקיבוץ ענת (כולל חברי גבעת השלושה ורמת הכובש בעבר לפני הפילוג בקיבוץ המאוחד ב-1952).


כיום רוב המידע השוטף מגיע היום לארכיון מ"דף לחבר" – (דפי מידע ) המופיע אחת לשבוע, ובו פרוטוקולים של הנהלת הקהילה וועדות המשק. הדף כולל גם הודעות לחברים בענייני תרבות, חינוך, חברה וברכות כמו גם הודעות של המועצה האזורית.


הארכיון מוציא לאור מדי חודש דף מידע ובו תצלומים על נושאים אקטואליים וזיכרונות עבר, וכן טבלת זיכרון לנפטרים חברי עינת שנפטרו באותו חודש (במהלך השנים).


חלק ניכר מאוספי הארכיון מתקבל מחברי הקיבוץ ותושביו, ובהם תיעוד משפחתי ואוספים אחרים, כגון אלבומי צילומים וחפצים מיוחדים של בני משפחה שנפטרו.


מימון פעילות הארכיון נעשה ע"י הקהילה המקומית. בעתיד מתוכנן תקציב שנתי על פי תכנית עבודה שיגבש הארכיון עם הנהלת החשבונות. התקציב כולל גם תגמול פנסיוני לעובדי הארכיון, ושכר עבודה של ארכיונאי אחד, ברבע משרה.

התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ עינת


משתמשים ופעילויות

מזכירות הקיבוץ משתמשת במסמכי הארכיון לצורך בדיקת נתונים ותקנונים הקשורים למגוון תפקודיה.


ועדת התרבות משתמשת בחומרי הארכיון לצורך הכנת חגים ואירועים מסורתיים וחדשים.


חברים וילדים המתעניינים במורשת המשפחתית פוקדים את הארכיון וזוכים בהדרכת הצוות לצורך כתיבת זיכרונות ועבודות שורשים. הילדים ומשפחותיהם מסייעים לצוות הארכיון ביצירת דפי זיכרון לחברי עינת שנפטרו ובני משפחותיהם.


אנשי הארכיון מסייעים בשמחה ובנדיבות לחוקרים ואנשי תקשורת המחפשים מידע רלוונטי.


הארכיון שותף לפרויקט סרטי וידאו המוקדש לסיפור חיים של חברי עינת הוותיקים (בני 75+) - מבט על עינת מנקודת ראות אישית ומשפחתית. הפרוייקט פועל מזה 8 שנים והפיק עד היום כ 25 סרטים שהועלו ליוטיוב ( הצלם והעורך זיו שילוח).


הארכיון פעיל בשימור מוצגים בשטחי המשק ושילוט על מוצגים היסטוריים, הקשורים לתולדות עינת.


הארכיון מסייע להפקת רוב חגי הקיבוץ באמצעות תצוגת פריטים היסטוריים, קישוטים נוסטלגיים ופרסומים אחרים.


הארכיון מתחזק דף פייסבוק שבו מתפרסמים רשימות וצילומים מתולדות עינת בעבר ובהווה.


הארכיון שותף פעיל בהפקת תערוכות תצלומים היסטוריים המתקיימות בחגי עינת. התערוכות נשמרות בארכיון.

ראוי במיוחד להזכיר את הבאות: תערוכה גדולה של שנת היובל (2002); תערוכת שנת ה- 60 לעינת (2012); תערוכת "הגבעה" – מחווה לגבעת השלושה בת התשעים (2015); תערוכה שהוקדשה לחדרי האוכל שהיו בעינת לכבוד שנת ה-70 לקיבוץ (2022-23). בתערוכה הוצג ציר הזמן של חדר האוכל על מאפייניו, מייצגים אמנותיים בנושא חדר האוכל, צילומים וסרטי וידאו מו העבר. התערוכה הופקה כולה ע"י חברי הקיבוץ.

פריטים מתערוכת חדר-אוכל, גלריית בית דרור, עינת, 2022. התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ עינת

מוקדי מורשת והנצחה בקיבוץ

בכניסה לקיבוץ נמצאת האנדרטה "יד לשלושה" מעשה ידיה של בתיה לישנסקי. לאחר גילוי מחתרת ניל"י החלו הטורקים לחפש אחרי חבריה. הם הגיעו לפתח תקווה ודרשו להסגיר לידיהם את שומרי המושבה בחשד לפעילות חתרנית. השומרים היו בני איכרים ונתינים טורקים ועקב כך בני שפיטה. 11 פועלים נתיני אוסטריה הסכימו להסגיר את עצמם כ"שומרים" בתקווה שבגלל נתינותם האוסטרית לא יאונה להם רע כי אוסטריה בתקופה זו הייתה בעלת ברית עם טורקיה. שיקול זה התברר כמוטעה. הם הועברו לכלא בדמשק ושם עונו. בעינויים מתו שלושה מהם: שמואל שטרייפלר, מנחם גרוייליך ואייזיק מהרינג. על שמם נקרא קיבוץ גבעת השלושה.

הפסלת בתיה לישסקי ליד האנדרטה שיצרה. התצלום באדיבות ארכיון קיבוץ עינת


גן הזיכרון הוא משטח בנוי ומוגבה במרכז הקיבוץ ע"י הדשא הגדול ובמרכזו אנדרטת זיכרון ובה שלושה עמודים יצוקים בטון, ועליהם חרוטים שמות 16 בני עינת וחבריה שנפלו במלחמות ישראל. בגן נערך הטכס בערב יום הזיכרון, הנפת דגל ישראל לחצי התורן והדלקת לפיד הזיכרון על ידי בני משפחות הנופלים. קהל רב של חברי עינת וילדיה בעבר ובהווה משתתף במעמד הזה. בגלריית בית דרור הסמוך לדשא הגדול, נערכת תערוכה המוקדשת לנופלים, ובה מוצגים חוברות זיכרון, ספרים, סיפורים אלבומים ויצירות אמנות משלהם ועליהם.


בית דרור הוא אולם תרבות וגלריה ע"ש דרור בר ז"ל, בן הקיבוץ שנפל במבצע ג'נין, 2002.


גן עמיר ע"ש עמיר רז ז"ל, בן עינת, הוא גן גדול ומטופח שנמצא ליד בית דרור, בחורשת אקליפטוסים שנִטְעָה בשנה הראשונה לעליית הקיבוץ על הקרקע (1952). הגן משמש מקום מרכזי לאירועי חגים וטקסים של קיבוץ עינת.


בלדה לעוזב קיבוץ

חזי ראובני, בן הקיבוץ לשעבר ועובד הארכיון בהווה, מסכם את הדרך הארוכה שעשה קיבוץ עינת במאמרו "החזון והמציאות":

"הורינו, המייסדים והראשונים בקיבוץ, הגיעו ברובם מהכשרות לצעירים שהוקמו ע"י תנועת "החלוץ" במדינות מזרח אירופה, בעיקר בפולין ובאוקראינה, הכשרת "קלוסובה" שרבים מחבריה הגיעו לקיבוצים הצעירים בסוף שנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה הקודמת, הכשרת "תל-חי" גם כן תרמה חברים צעירים לקיבוצים החדשים בארץ.
האווירה ואורח החיים בהכשרות בחו"ל היוותה בסיס להרבה נהלים ומנהגים שכוננו בקיבוצים בארץ. לא חקרתי אם היה מנהיג בולט שקבע את אורח החיים בהכשרות. המציאות היתה שהצעירים בהכשרות נאלצו לעבוד כדי להתפרנס, ולא בחלו בעבודה קשה, כיוון שידעו שכאשר יגיעו לארץ ישראל, יאלצו לעבוד קשה בחקלאות, בבניה ובשמירה. כספים מתנועת "החלוץ" לא הגיעו במידה שאיפשרה רמת חיים גבוהה. ההיפך הוא הנכון. היה צריך לחיות בצנעה ובחסכון. לפיכך נוצרה אידיאולוגיה שהלבוש יכול להיות פשוט, אפילו בלוי ומטולא. כי המראה החיצוני אינו חשוב. מה שחשוב הוא להיות מתאימים כחברים בקיבוץ בארץ ישראל. תנאי המגורים היו פשוטים, בלי רהוט מסוגנן, בלי קישוטים רבים. כולם היו צעירים, בריאים ונכונים לקשיים. ועל מנת למנוע קינאה בין החברים, הסכימו לחיות בשוויון. ההכנסות מהעבודה במחצבות או מנסרות העצים ומחקלאות נכנסו לקופה משותפת. החברים גם נמנעו מנסיעות מרובות למשפחותיהם, וזאת על מנת להדגיש את חיי החברה המשותפת והקשר ההדדי בין החברים.
כשהגיעו בוגרי ההכשרות לקיבוצים בארץ, הבינו שאורח החיים בקיבוץ דומה לזה שהיה נהוג בהכשרה בחו"ל. העבודה המכניסה כשכירים אצל בעלי המטעים במושבות הוותה את עיקר ההכנסות של הקיבוץ. חלק מהחברות נאלצו לעבוד בענפי השרותים כגון מטבח, חדר האוכל, מכבסה ומחסן הבגדים, ולאחר שנולדו התינוקות הראשונים – עבודת הטיפול בתינוקות בבית התינוקות ובבתי הילדים. חברות צעירות וחסונות העדיפו עבודה בחקלאות, וזה הרקע להקמת משתלה, ועבודת חברות ברפתות ובלולים (וגם חלק מהעבודות בפרדס ובמטע). חבר או חברה שעבדו בעבודה "מכניסה" זכו ליותר הערכה בין חברי הקיבוץ כולל חברים בעמדות הנהגה. הכנסות מעבודת החברים נכנסו לקופה משותפת אותה ניהל "גזבר" שהעביר כספים לצרכי החברים במזון ולבוש, ולצרכי הענפים שהוקמו – ברכישת ציוד, כלים חקלאיים, בנייה משקית וחיות המשק . התקציב האישי שניתן לחבר היה מצומצם והיה מיועד בדרך כלל לנסיעות לעיר ולצריכת תרבות אישית כמו ספרים ויציאות לקולנוע במושבה הסמוכה.
ההישגים האידיאולוגים באורח החיים בקיבוצים היו : יישוב הארץ – שהיה אחד מעקרונות הציונות ונתמך ע"י הסוכנות היהודית, הקק"ל, והקונגרס הציוני. השוויון בין החברים – שתאם את רוח הסוציאליזם שפרחה לאחר המהפכה ברוסיה ב- 1917, עזרה הדדית – עקרון שהבטיח שאף חבר לא יהיה מקופח גם אם יש לו מגבלה גופנית, נפשית, או חווה אסון (קיומו הפיזי היה מובטח בכל מקרה). המוסדות בארץ, שהונהגו לפני קום המדינה על ידי הסוכנות היהודית וההסתדרות, תמכו אידיאולוגית ולעיתים גם כספית בהתיישבות הקיבוצית, ורבים מהיישובים החדשים נעזרו במוסדות אלו. רוב החברים בקיבוץ הבינו את העקרונות ואורח החיים הנובע מהם. אלו שלא נשבו בקסמם ניסו ועזבו וחיפשו את דרכם במסגרות אחרות. חברי קיבוץ רבים נשמעו להנהגת היישוב והתגייסו לצבא הבריטי במלחמת העולם השניה, ולארגון "ההגנה" וה"פלמ"ח". הם גם סייעו לנצחון על גרמניה הנאצית, ועם הקמת המדינה תרמו לנצחון במלחמת השחרור ולביסוס מערכת הבטחון של מדינת ישראל. קיבוץ עינת הוקם עקב פילוג בתנועה הקיבוצית "הקיבוץ המאוחד", שנגרם עקב חילוקי דעות פוליטיים בין החברים, שהביאו לעוינות, ואף שנאה ושיבוש במערכות ניהול הקיבוץ. חברי עינת הגיעו מהקיבוצים "גבעת השלושה" ו"רמת הכובש". השנים הראשונות בעינת אופיינו בחדוות יצירה – בנייה מהירה של בתי המגורים, מוסדות ציבור וענפי משק. באותה תקופה החלו בנים ובנות שנולדו כבר בארץ לחברים "המייסדים והראשונים" והגיעו לגיל בגרות, להכנס בהדרגה לעבודה בענפי המשק ולעמדות ניהול והשפעה במזכירות ובוועדות. הבנים והבנות התקבלו לחברות במשק ללא כל בחינות וסלקציה. לא כל בני/בנות הדור השני הזדהו עם האידיאולוגיה של חיי הקיבוץ. התברר כי למרות השפעות ההורים, המורים, המדריכים והמטפלות, שכולם ניסו להעניק לילדים חוויה חיובית מאורח החיים הקיבוצי (לימודים, עבודה, ידיעת הארץ, עיסוקים בספורט, ריקוד ומוסיקה) בכל זאת ילדים התבגרו וחלקם שאף לדברים שלא יכול היה להשיג בקיבוץ. היו בעלי כשרון לאמנות – ריקוד, שירה, ציור, פיסול – עיסוקים שאינם "רנטביליים" בחיי הקיבוץ, שלא נתמכו ברוחב לב על ידי הנהלת הקיבוץ. גם לימודים גבוהים לא ניתנו בקלות. נדרש מימון והסטודנטים הושבתו מעבודה רוב השנה, כך שמספר הסטודנטים שלמדו על חשבון הקיבוץ היה מוגבל. היו חברים צעירים שלא מצאו עבודה לטעמם במסגרת הקיבוץ. רוב העבודות בקיבוץ היו בחקלאות – בד"כ עבודות פיזיות שלא מתאימות לכל חבר או חברה. בתעשייה העבודות המוצעות היו ברמה של "פועל פשוט", וכדי להתקדם היה צורך להקדיש פרק זמן ארוך ללימוד המקצוע. בשנות ה-50 וה-60 לא היה עדיין מיחשוב בקיבוץ ולא הכרנו את ענף ה"היי-טק" המככב כיום בכלכלה הישראלית. כך התרחבה התופעה של עזיבת הקיבוץ. ברשימה בשם "משבוע לשבוע" שהופיעה בעלון הקיבוץ "עלי עינת" מיום 13.2.1959 כותב עורך העלון על הבעיה של רבים מהדור הצעיר שאינם מזדהים עם דרכי הוריהם, וכדבריו: 'אנחנו חיים בדור מפוכח (יתר על המידה), נטישת ערכים הפכה לסיסמא, הרצון 'להסתדר' ככל האפשר יותר מהר – גובר על הכל'. בהמשך מבקר הכותב גם את דור המבוגרים שלא הנחיל לצעירים את האידיאלים של הקיבוץ במידה מספקת – אולי משום שגם רבים מהמבוגרים לא הזדהו מספיק עם העקרונות ואורח החיים בקיבוץ. כחלק מאווירה פסימית זו נוצר הלך רוח אצל חלק מהחברים, כולל מבני הדור הצעיר, כי העוזבים נחשבים ל"בוגדים". עוזבי קיבוץ שבאו לבקר את הוריהם ומשפחותיהם הרגישו נבוכים וכמאמר השיר "בלדה לעוזב קיבוץ" .."היה חומק בשביל ועם הוריו יושב בחדר". עוזבים שהגיעו במכוניות פרטיות מצאו לעיתים את מכוניתם ללא אוויר בגלגלים. קשה היה לעוזב להתאקלם באזורים הציבוריים בקיבוץ כמו חדר האוכל, בריכת השחיה ו"בית אחוה". השנים עברו, המבוגרים נעשו זקנים, רבים הלכו לעולמם. בעיית הצעירים רק החמירה מבחינת חברי הקיבוץ. רבים הצעירים שביקשו שנת חופש שאותה ניצלו לעבודה תמורת תשלום ולאחריה נסיעה לחו"ל בכסף שחסכו. חברי המזכירות התקשו לאשר חופשות ארוכות יותר משנה ולפיכך התרבו העזיבות. כך הגענו למצב של 'מסלול בנים' המאפשר לבנים ובנות שגדלו בעינת לעבוד תמורת שכר עד גיל 28 ולהשאר לגור בקיבוץ בתנאי שכירות מסויימים. ואכן רוב הבנים והבנות המתבגרים בחרו להיכלל ב'מסלול הבנים' ולנצל את און העלומים שלהם לעבודה וטיולים.
במקביל הגיעו חברים בעינת, שהושפעו גם מהלכי רוח בתנועה הקיבוצית בכלל, למסקנה כי יש לבצע שינוי באורח החיים המסורתי. יש ליצור קשר בין עבודה ופרנסה ויש לאפשר לחברים שרוצים בכך לעבוד מחוץ לקיבוץ בתנאי מסירת השכר לקיבוץ אך כולל מתן הטבות מסוימות. כמו כן הוחלט לאפשר יזמות של חברים לפתיחת עסקים שמתאימים לכישרונם. בשינויים אלו נגרמו פגיעות משמעותיות באידיאלים המסורתיים של הקיבוץ, כמו עקרון השוויון ועבודה עצמית בענפי המשק. החזון שראה בדמיונו עורך העלון בשנת 1959 הלך והתרחק מן המציאות. העקרונות שנשארו היו העזרה ההדדית והדאגה לחלש ולזקן. הובטחה פנסיה לחברים המבוגרים ורשת בטחון למתקשים להתפרנס. עקב מהלכי השינוי בקיבוצים רבים, הוכרז גם "עינת" כ"קיבוץ מתחדש". התקנונים עודכנו ויצאנו לדרך חדשה. בתחילת שנות ה-2000 יזמה רשות מקרקעי ישראל הרחבת בניה בקיבוצים, ורבים מהקיבוצים בנו שכונות הרחבה. השכונות החדשות נועדו למשפחות צעירות ועדיפות ניתנה למשתכנים מבני/בנות המשק ומשפחותיהם - כלומר,הן לאלו שנשארו כל השנים בקיבוץ והן לבנים/בנות שעזבו את הקיבוץ והם פחות מגיל 50 בעת התאריך הקובע. בעינת נבנתה שכונת "הבננה" ועוד פינות שניתן היה לבנות בהן בתים חדשים. החברים שהשתכנו מימנו את הבניה ואת הכניסה לחברות בעזרת תקציבים שקיבלו ההורים הותיקים, ובעזרת חסכונות או רכוש שצברו בתקופות שהיו במסלול הבנים ומחוץ לקיבוץ. מקצת מהמשפחות שנתקבלו לחברות היו משפחות של "חיצוניים" – צעירים עם ילדים בדרך כלל, שלא היו בני/בנות עינת. ה"חיצוניים", שחויבו בתשלום יותר גבוה עבור קבלתם לחברות והבית שבנו, סיבסדו במידה מסוימת את עלות בתיהם של בני ובנות המשק. במקביל לקליטה המסיבית של משפחות, בוצע גם תהליך הפרטה נרחב שבמסגרתו נסגר חדר האוכל ונסגרו מחסן הבגדים והמכבסה. נסגרו גם "בית אחווה" ובית ההנצחה. חברים עברו לאכול את הארוחות בחדרי מגוריהם או במסעדות חדשות תמורת תשלום. שרותי התרבות נמשכו אבל בחלקם תמורת תשלום לכיסוי הוצאות. חברים יכלו לעבוד בכל עבודה שחפצו ויכלו להשיג. רבים מהחברים המשיכו במקומות עבודה מחוץ לקיבוץ והחברים שנשארו כל התקופה בעינת המשיכו בעבודה בעינת, בעיקר במפעלי המזון והמאפיה, וכן בעבודות שירותים שונות בקהילה. מהלכים אלו היו חסכוניים לקהילה ואיפשרו לקיבוץ להחזיר את חובותיו כפי שהתחייבו ב"הסדר הקיבוצים" ואף הותירו רווח שנוצל לפעילויות הקהילה וחסכון לפנסיה ולימי סגריר. רוב החברים כיום מרוצים מתהליך השינוי והקליטה. החברה הקיבוצית קיבלה רענון של דור צעיר – משפחות עם ילדים. שוב אוכלסו הפעוטונים וגני הילדים, בית הספר היסודי האזורי התמלא, גם עקב התרחבות קיבוצים שכנים. נפתחו חוגים רבים לילדים – אמנם תמורת תשלום, שרוב החברים הצעירים יכולים להרשות לעצמם. כאמור, עיקרון השוויון נפגם וכיום צרים מגרשי החנייה מלהכיל את כל מכוניות החברים והמבקרים, אבל בתמורה לכך חלה עליה ברמת החיים ורמת השירותים שמקבלים החברים והילדים בקיבוץ. כיום מכשירים את השטחים לבנייה נוספת למגורים עבור בני הדור הרביעי שיתקבלו לחברות ויקימו משפחות בעינת. זהו החזון שספק אם הורינו המייסדים העזו לחלום עליו במהלך חייהם הצנועים."

מקורות

ארכיון עינת בפייסבוק.

עינת, ויקיפדיה.

עינת (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית.

קיבוץ עינת - סרטונים מהשנים הראשונות, יוטיוב. בין האישי לקיבוצי .סרט סיפורי חיים עם 4 מוותיקי קיבוץ עינת . יוני 2018, יוטיוב.

וייזר חנוך, הסיפור של פסל "השלושה" בקיבוץ עינת. עבודה סמינריונית במסגרת הקורס "ביוגרפיה מעצבת נוף". נכתב בחוג ללימודי ארץ ישראל, אוניברסיטת בר אילן.

Comments


bottom of page