היסטוריה
קיבוץ תל-קציר הוקם בעמק הירדן (מדרום מזרח לכנרת וממזרח לירדן) באזור המפורז ב-3 בנובמבר 1949, כשלושה חודשים לאחת חתימת ההסכם, על ידי גרעין התיישבותי של תנועת הצופים - הכשרת הצופים ז' וקבוצת צעירים מחברת נוער "שיבולת" מקיבוץ אפיקים.בנות ובנים שהועלו מדמשק לארץ ישראל וראו את חזונם בהקמת יישוב. לאחר הקמתו, השתייך הקיבוץ לאיחוד הקיבוצים שהיה מזוהה עם מפא"י, לאחר מכן לאיחוד הקבוצות והקיבוצים, ל"תנועה הקיבוצית המאוחדת" (תק"מ) ולבסוף לתנועה הקיבוצית.
לפי הפרשנות הסורית, שטח מפורז הוא שטח הפקר ואילו לפי הפרשנות הישראלית זהו שטח ריבוני ישראלי שאסור להחזיק בו צבא. הבדלי פרשנות אלה ורצונה של ישראל לבטא את ריבונותה בשטח היו אחד הגורמים העיקריים להקמת תל קציר, כמו גם קיבוץ האון הסמוך. חילוקי הדעות עם סוריה לגבי מהות האזור המפורז (חילוקי דעות הקשורים במידה רבה בנושא המאבק על המים) הביאו להתנכלויות חוזרות ונשנות מצד סוריה ליישוב שהוקם, לטענתם, בניגוד להסכם שביתת הנשק. כך, סבל היישוב, לסירוגין, במשך שנים לאחר הקמתו, עד למלחמת ששת הימים, מהתקפות של ירי והפגזות ממוצבי הצבא הסורי הסמוכים.
במלחמת העצמאות שימשה הגבעה, עליה לימים יוקם היישוב, מוצב צבאי סורי. הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה הביא לנסיגה חלקית של הצבא הסורי משטח ארץ ישראל המנדטורית, שעל פי תוכנית החלוקה נועד להיות בתחום המדינה היהודית, ובתוכו הגבעה שעליה הוקם היישוב. אולם ישראל הסכימה על קביעת שטח מפורז בתחומה הריבוני, בעיקר בשטחים מהם התפנה הצבא הסורי. באזור המפורז הוגבלה הכנסת צבא אך נקבע שתותר חזרה לחיים אזרחיים סדירים.
שם היישוב
שמו של היישוב מבוסס על השם הערבי של המקום תל־אל־קצר, אותו החליטו המתיישבים לשנות לשם קרוב וסמלי שמתקשר לחקלאות. ועדת השמות שבמשרד ראש הממשלה, שבראשה עמד ד"ר בירן, התכתשה עם מזכירות תל קציר בעניין שם היישוב. הוועדה טענה שפירוש "תל" הוא חורבות שנחשפות וראוי שהשם יהיה "בית קציר" שזו הקבלה נאה ל"בית זרע" השוכנת בקרבת מקום. הוועדה הציעה לבחירה גם שמות אחרים שלא התקבלו על ידי חברי הקיבוץ.
הואיל והקיבוץ היה אחד מיישובי הספר המותקפים על ידי הסורים ושמו הופיע בחדשות ובעיתונות, נדרש יום אחד דוד בן-גוריון להגיב על הפגזה וירי על הקיבוץ והשתמש בהודעתו בשם "תל־קציר". מזכיר הקיבוץ דאז ניצל הזדמנות זו ופנה אל ראש הממשלה שוועדת השמות הייתה כפופה למשרדו - וביקש את הכרעתו במחלוקת בין הקיבוץ לבין ועדת השמות. בן-גוריון ענה במכתב שכשם שיש תל אביב ותל־עדשים ועוד, שהם יישובים פורחים וגדלים, כך הוא מאחל גם לתל קציר. העתק מכתבו נשלח לוועדת השמות שקבלה את סמכותו של דוד בן-גוריון ואישרה את השם "תל־קציר" כשם רשמי של היישוב. יחד עם זאת, בתל אביב-יפו הונצח היישוב ברחוב על שמו הקודם, בית קציר (לעיל מצוטט מתוך הערך "תל קציר" בויקיפדיה).
ארכיון הקיבוץ
הארכיון בתל קציר הוא חדר בתוך ספריית הקיבוץ. הוא כולל בעיקר צילומים מלפני מלחמת ששת הימים ומעט מוצגים היסטוריים. מנהלת הארכיון היום היא דבורה אורטנברג (תמונתה מופיעה בתערוכה). התצוגה, המנציחה את חבלי הלידה הממושכים של קיבוץ תל קציר מול מדינות סוריה וירדן, לא בדיוק מתאימה להגדרה של "מוזיאון" במשמעות המקובלת. בשנות ה- 70 של המאה הקודמת הוקם בקיבוץ מבנה שנועד לתת מענה הולם לצרכים תרבותיים וקהילתיים: ספריה לקריאה ועיון, ארכיון, בית כנסת, וכן חדר המיועד לתצוגה מצולמת של "העבר הבטחוני" , אשר לוותה את הקיבוץ מאז הקמתו בכ"ט בנובמבר 1949 ועד מלחמת יום הכפורים.
על קירות החדר מוצגים צילומים של פרקים משמעותיים בתולדות הישוב ב- 30 שנותיו הראשונות. דגש מיוחד ניתן לאירועים בטחוניים שהקיבוץ חווה ביומיום - כישוב ספר מול גלי העויינות וההתנכלות של סוריה וירדן. כמו כן מרוכז בארכיון חומר רב ומגוון של דיווחי התקשורת על אותם אירועים בטחוניים (כדור או פגז ששוגר אל הקיבוץ ע"י השכנים ממזרח ומדרום ועוד). בחומר נכלל גם מחקר מקיף ויסודי על התקופה הנ"ל, שנעשה ע"י ההיסטוריון גבי שריג ז"ל , באמצעות המכון לחקר הגולן.
בחדר התצוגה מסודרת גם פינת הנצחה לחברות וחברים שנפטרו ביישוב מאז הקמתו.
התמונות המוצגות באתר הן ביטוי תמציתי ל"סיפורו של מקום" אשר קיים עשרות שנים מכוח סיסמה שהשתרשה בלכסיקון המקומי ( והלאומי ): "כל דונם מעובד סביב התל - הוא דונם נוסף למדינת ישראל!"
כתבה: דבורה אורטנברג, מנהלת הארכיון
מקורות
ארכיון תל קציר, אז – רשת ארכיוני ישראל
קיבוץ תל קציר, דף הבית.
קיבוץ תל קציר, דף פייסבוק.
בן-גוריון ורבין מבקרים בתל קציר, יומני כרמל, דצמבר 1957 (התחלה 16:11).