לאחרונה הגעתי לאתר הפרדסנות ע"ש מינקוב, הסמוך לדרך בגין, בצפון רחובות. התלוויתי לעמי שידלוביצקי, הבקיא היטב בסיפורי המקום וההיסטוריה שלו, אותם הוא סיפר לי בסיורינו המקיף במקום. אני האזנתי בסקרנות לדברים וצילמתי הרבה. היה שם מה לצלם, בשפע. מסביב התרוצצו תלמידים צוהלים רבים שלוו ע"י מדריכות שמילאו אותם בחוויות.
אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב הוא שחזור של פרדס ברחובות המדגים את אופי והווי הפרדסנות העברית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. האתר הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
המושבה רחובות הוקמה בשנת 1890. איכרי רחובות התמקדו בגידול פרי הדר וקראו ליישובם "עיר ההדרים", לאחר שנכשלו בגידול שקדים וגפנים. משפחת מינקוב הייתה אחת המשפחות הראשונות במושבה רחובות. זלמן מינקוב, שהתייאש מגידול גפנים, רכש בשנת 1904 כ- 100 דונם מצפון לרחובות, וסמוך לדרך שהובילה מיבנה לרמלה. הוא נטע במקום פרדס. פעולתו הראשונה של מינקוב בפרדס הייתה חציבת באר בעומק של 23 מטרים ובקוטר של למעלה משישה מטרים, שדפנותיה חוזקו בלבנים. שאיבת המים מהבאר נעשתה באמצעות משאבה מונעת בקיטור.
המים מהבאר הועברו לברכת אגירה גדולה ומשם זרמו בתעלות להשקיית העצים. מינקוב בנה בפרדס חצר מוקפת חומה, עם שער כניסה, הפונה לדרך רמלה, ושער הפונה לשטח הפרדס מצפון. בחצר היו הבאר, בית אריזה, מחסנים, אורווה, חדר אוכל, שירותים, בית לשומר ומשרד למנהל הפרדס. בהמשך נבנו בפרדס מסילות ברזל שעליהם נסעה 'טרזינה' עם קרונות שבהם שונע פרי ההדר הקטוף לבית האריזה. בבית האריזה מוינו התפוזים לפי גדלים וסוגים ונארזו בארגזי עץ אשר נבנו במקום על ידי נגרים. מבית האריזה הועברו ארגזי התפוזים בשיירות גמלים לנמל יפו ומשם הפליגו באניות לאירופה.
מינקוב העסיק בפרדס רק פועלים יהודים מכיוון שדגל ב"עבודה עברית". במהלך השנים עבדו בפרדס אנשי העלייה השנייה מפורסמים כיוסף אהרונוביץ' (עורך הפועל הצעיר), בן ציון ישראלי, נח נפתולסקי, מאיר רוטברג, י.ח. ברנר, א.ד. גורדון ורחל המשוררת.
מינקוב נפטר צעיר, בן 34 בלבד, והשאיר אחריו את רבקה אשתו וילדיו יובל וזלמה (נקראה ע"ש אביה, כיוון שנולדה ביום בו נפטר - 22 בנובמבר 1911). רבקה לא הצליחה למלא את מקומו, מכרה את הפרדס ושבה לשווייץ ארץ הולדתה. הפרדס נרכש על ידי שתי משפחות יהלומנים מבלגיה - טולקובסקי ופישר. בשנת 1924 רכשה משפחת גוטהילף את חלקה של משפחת טולקובסקי ועיבדה אותו כעשר שנים.
משנת 1934 השטח עבר לבעלות בלעדית של משפחת פישר, ומשפחת גוטהילף המשיכה לעבד את הפרדס בשכר. מסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, הופסקה בפרדס העבודה החקלאית, בגלל כניסתם של אמצעים מודרניים לעבודה בפרדסים סמוכים. לא הייתה סיבה כלכלית להמשיך ולעבד את הפרדס הזה. הקרקע נמכרה לאיש נדל"ן והמקום נחרב והוזנח.
בשנות ה-70 החלה ישראלה קומפטון, מנהלת סניף החברה להגנת הטבע ברחובות, לפעול לשיקום הפרדס ההרוס. היא רתמה למאבקה את סניף החברה להגנת הטבע בעיר ואת המועצה לשימור אתרי מורשת. בעזרת תרומתו של פרנסיס מינקוב, נכדו של אחיו של זלמן מינקוב, המתגורר בשווייץ, הושג המימון לתחילת עבודות השימור. רק חלק קטן מהשטח הגדול של הפרדס המקורי שומר ושוחזר: הפרדס, "בייארת אל מינקוב", הבניינים והחצר שופצו ושומרו והמקום הפך למוזיאון המציג את תולדות ענף הפרדסנות העברית בארץ ישראל.
בפרדס ניטעו עצים שהשלימו את החסרים. במקום נמצאת חצר מוקפת חומת אבני כורכר ובה בית הפרדסן, בית אריזה משוחזר, באר עמוקה עם מנוע ישן (הפועל כשמגיעות קבוצות מבקרים), טרזינות להובלת פרי שנוסעות על מסילות לאורך הפרדס, תעלות השקייה, אורווה והרבה פריטים ישנים שהיו שימושיים במקום בתחילת המאה הקודמת.
בבית האריזה מוקרן חזיון או קולי המספר את סיפור ענף הפרדסנות בארץ.
תודתי לעמי ולכרמית רפפורט, מנהלת מוזיאון הפרדסנות, שאירחה אותנו, על הביקור המאוד מעניין ומחכים.
כתיבה: ישראל פרקר
מקורות
עופר רגב, רחובות: מורשת הפרדס, מסע אחר 155
דוד הכהן. 19.4.2001. בית אריזה בלב ההיי-טק: ליד מכון וייצמן ברחובות שוקם הפרדס הראשון שניטע במושבה, "פרדס מינקוב", ובו בית אריזה משוחזר, Ynet.
איך תפוז נולד ? סיפורה של הפרדסנות החלוצית בישראל ( פרדס מינקוב ), Hיסטוריה על המפה.
דובי זכאי. 22.1.2003. התפוזים האחרונים ברחובות, Ynet.
אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב, ערך בויקיפדיה.
אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב (פרדס מינקוב), המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
Comments