בובזית

לגלריית התמונות באתר


לפני מספר שנים בשיטוטי בשוק ביפו מצאתי חבילה של מספר בובות שטוחות תפורות בבדים צבעוניים שונים. לבובות השונות (שאני ממש לא אוסף בשום צורה) היה מבט של: קח אותי מכאן יהיה חם עוד מעט (נא לא לשכוח הסיבוב שלי בשוק הוא בסביבות חמש בבוקר). אז לקחתי. שאלתי את חברי האספנים מה מי מו וקיבלתי תשובה יש לי (או אין לי) אבל לא יודעים על זה מאומה. מאומה. ניסיתי באינטרנט ובשאלות לחברים נוספים והתשובה היתה זהה. כלום. שום מידע. על התווית היה רשום בובזית וקיבוץ גזית. כנראה היתה ישיבה בקיבוץ להחליט ולבחור שם לבובות אלו. בכל אופן קיבוץ זה קיבוץ. אחד אמר בובה (בכל אופן זה בובה) שני בטח צעק גזית (בכל אופן זה קיבוץ גזית) והשלישי לשם הפשרה אמר בוא נקרא לזה גם וגם. גם בובה וגם גזית. בובזית = בובה + קיבוץ גזית. אולי. הרמתי טלפון לקיבוץ גזית. שאלתי מה זה הסיפור הזה. היפנו אותי לאחד שיודע שהפנה אותי לשני שבטח יודע שהפנה אותי לשלישי שבטוח שיודע ומכיר ובסוף הגעתי לידע. כלומר לארכיון ששם עזרו לי עד מאוד. כמו כן היפנו אותי ליוזמת הרעיון. לקח זמן עד שהצלחתי להגיע לשושנה שנתנה לי אינפורמציה. התהליך לקח זמן בין שאלה לתשובה (מפאת בריאות ואישפוזים) אבל קיבלתי ידע על הבובזית (וגם מהארכיון שלחו לי קטלוג וכן תמונות של מוצרי בובזית שעשו בקיבוץ במשך השנים וכן כתבות בעלון הקיבוץ).


שושנה (בלינסקי) וסרשטיין נולדה בשנת 1929 בפולין. היתה באוניה האחרונה שעזבה את פולין לארגנטינה בשנת 1938 ומשם עלתה לארץ. לאחר עליתה לארץ נסעה עם בעלה לשליחות בארגנטינה. בתקופה שהיו בארגנטינה הקימו תנועה חלוצית בשם "בדרך". כשחזרו לארץ ב-1970 הגיעו איתם לקיבוץ גזית עוד 40 חברים חדשים. בין העולים מארגנטינה היו שתי תופרות. אחת שמה סופיה. בארגנטינה היא עשתה בובות מבד וכשעלתה ארצה הביאה עימה מספר דוגמאות.


בספטמבר 1970 הצטרפה לשתי העולות ולשושנה עולה מפולניה בשם נוסיה צורף. הם קיבלו צריף בכניסה לקיבוץ, מול הבריכה העגולה, שבעבר שימש כמדגרה, והתחילו לעבוד ביצור בובות עם מילוי אקריליק. כידוע במרבית הקיבוצים היתה בעיה ליצור מקומות עבודה למבוגרים אשר עדין כוחם במותנם אבל לא בהכרח מסוגלים לעבוד עבודה פיזית כפי שעשו בצעירותם. כך הצליחו ליצור מקום עבודה לעולים המבוגרים שהגיעו והיו בקיבוץ. את חומרי הגלם לבובות (חתיכות בד צבעוניות) הביא בעלה של שושנה מכל מיני מקומות בביקוריו בעיר הגדולה. במשך הזמן אותו הבעל (ששכחתי את שמו) בנה מכונה אשר הכניסה את האקריליק באופן מכני לבובות. הבובות זכו להצלחה. הן נמכרו למשכית, למשביר, למשביר לצרכן וכן ליצוא. בתקופת השיא עבדו במפעל כ-10 עובדים בהנאה מרובה. בשנות התשעים, בעקבות יבוא זול, הזדקנות העובדים והכנסות מועטות הוחלט לסגור את שערי "המפעל". ב- 14/6/1996 נסגר המפעל סופית.


כדאי לציין שקיבוץ גזית ממוקם בגליל התחתון. שמונה ק"מ ממערב לו ניצב הר תבור המתנשא על סביבתו. הקיבוץ שוכן לפתחו של נחל תבור או בשמו הערבי ואדי בירה, הזורם מזרחה ויורד אל הירדן. מעבר לו אנו צופים אל הרי גלעד.


תחקיר וכתיבה: הדי אור