בית אברך - ארכיון קיבוץ יגור

לגלריית התמונות באתר

רקע היסטורי

בשנת 1937, כשיגור בת 14, נכתבו ביומן יגור הדברים הבאים:

"עד כה לא שמו לב אצלנו לאגירת החומר החשוב, שהוא תעודות יום-יום בדברי ימי משקנו. מועצת התרבות הקימה עתה ועדה שתטפל בארכיון, שתסדר ותנהל אותו כראוי. הועדה ניגשה לפעולה, ואחרי חיפושים רבים מצאה והתאימה 'חדר' (אמנם לא כל-כך מתאים) בשביל הארכיון. נקווה כי במרוצת הזמן יימצא מקום מתאים יותר למוסד זה. המקום הוא החדר הקטן שבעליית הגג של רפת ב'. ניקו אותו, סידרו אצטבאות, סולם נוח לעלייה ודלת. כעת מתחילים בסידור החומר שנערם במזכירות והנמצא בידי החברים"...

כך, למעשה, הוחלט על הקמת ארכיון ביגור.

תפקידו העיקר של אותו החדר הקטן שבעליית הגג ברפת היה לשמש "סליק" לנשקי המגן שהחלו לאסוף בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת. למרבה הצער, בחדרון לא היו תנאי שימור מתאימים, וחלק גדול מהמסמכים נאכל ע"י עכברים.

ב-1944 כותב ירוחם קרן-צבי ביומנו:

"על סף העשור השלישי לקיומנו כיישוב מאורגן, הגיע הזמן לרכז וללקט את קורות ביתנו ותולדותיו, להניח יסוד ל'פנקס קהילת יגור' ולארכיון מקומי, המרכז את קורות חברינו עד הגיעם ליגור - בהכשרה בגולה ובהגשמה במקום".

משאלה זו הגיעה לכלל הגשמה רק כעשור מאוחר יותר. עוד לפני כן, בימי המצור של "השבת השחורה" ב-1946, השמידו החברים בעצמם את החומר החשוב ביותר, והשאר הושמד ע"י האנגלים. כך ירד לטמיון רוב ארכיון ההגנה ביגור, וכך גם ארכיון בית הספר. נותר לפליטה בעיקר החומר שנשמר עד אז במזכירות הקיבוץ.

בשנת 1954 לקחה על עצמה החברה גולדה מינץ את העבודה הגדולה והחשובה - מיון וסידור החומר הרב, והיא זו שלמעשה הניחה את המסד האיתן לארכיון המשק הנוכחי.

מימין למעלה: הארכיון היום; משמאל למעלה: הארכיון 1983. צילום: בני עובדיה; מימין למטה: חדר עבודה וקריאה, צילום, יואל בן הרוש, 1982; משמאל למטה: נטע חכמוביץ', מנהלת הארכיון. התצלומים באדיבות ארכיון יגור.

"בית אברך" – מבנה הארכיון

בתחילת 1945 הוחלט ביגור על הקמת בית תרבות, שיכלול ספריה וחדרי עיון וקריאה.

בחודש מאי אותה שנה נהרג בתאונת עבודה אריה אברך, שהיה בין הוגי התכנית והדוחף העיקרי להוצאתה לפועל. עד אז הוא שימש ספרן בשעות של אחרי העבודה "הממשית", ולאחר מותו הוחלט לקרוא לבית על שמו. אבן הפינה הונחה ביום השלושים למותו, ב-22 ביוני 1945.

במגילת היסוד נכתב:

"הנה הבית הזה, אשר ישא את שמו "בית אריה אברך", יוקדש להיות בית-עקד ספרים. הרחבנו גבולותיו להכשירו לאצירת 40,000 ספר, ובשני צדדיו נבנה לנו שני אגפים, גם הם לסיפוק צרכי התרבות של קיבוצנו - בית קריאה ובית עיון, ובהם יישבו חברים לכשיתפנו מעבודת יומם, ויעיינו בספרים, להרחיב ידיעותיהם, לדבקה בתרבות עמנו, להעמיק שורש בארצנו שאנו נכספים לגאולתה... בכל שנעשה בבית הזה, כל באיו יעלו על זכרם את איש החמודות אריה אברך, שנקטפו חייו בלא עת..."

היו דיונים לא מעטים היכן למקם את הבית, ובסוף הוחלט על "הגבעה הקטנה, דרומית-מערבית לבריכת השחיה של הילדים". כמובן שהיו מערערים, שדרשו "בנייה בקרבת חדר האוכל". היו גם חברים שלא השלימו עם העובדה שייבנו "ביתני תרבות נפרדים ולא היכל תרבות אחד גדול".

מתכנן הבית, חבר יגור דאז, המהנדס הידוע יוסף אידלמן (שגם תיכנן את חדר האוכל "החדש" בשנת 1937), הסביר למערערים שהמקום המיועד, בקרבת הוואדי, יהיה כמעט במרכז הבניה העתידה, וקרוב לשאר מוסדות התרבות של הקיבוץ, אשר להערכתו יקומו על הגבעה ממול, מן העבר השני של הוואדי (הוא אף הבטיח שייבנה גשר על הוואדי). כל המחייבים את המיקום הנוכחי ציינו את השקט הדרוש לחדר קריאה ועיון, שמאפשר המיקום הזה יותר מכל מיקום אלטרנטיבי.

התוכנית המקורית של מבנה הספריה. התצלום באדיבות ארכיון יגור

שנים רבות שימש הבית כספריה, אבל בפועל נבנה רק אגף אחד מהתכנית המקורית, והכניסה הראשית אליו היתה מצד מגדל המים. ילדי יגור לדורותיהם הונצחו בתצלום בני המחזור על הטרסה שלפני הבית, יחד עם המטפלות והמורים.

בשנת 1968 עברה הספרייה למשכנה החדש בבית בר-יהודה, סמוך לחדר האוכל כשנה לאחר מכן עבר הארכיון למיקומו הנוכחי.

עם השנים הוצבו ביגור שלטים המביאים את סיפורם של אתרים שונים ביגור - חדר האוכל "החדש" (מ-1937), מבנה בית הכנסת ד'היום (חדר האוכל של פלוגה א' של הפלמ"ח בעבר, שנות ה-40) ועוד מבנים היסטוריים.

צוות הארכיון

המנהל המקצועי הראשון של הארכיון היה מרדכי כוכבי וכעשר שנים לאחר מכן הצטרף אליו בני עובדיה. בין מפעלותיו הרבים של בני בארכיון ראוי לציין את השינוי ועיצוב כל המבנה הפנימי, הקמת תיקיית ההנצחה המהודרות לחברי יגור שהלכו לעולמם, סידור חדר העיון, הקמת מעבדה לפיתוח תשלילים והכנסת הקומפקטוס.

בני פרש מעבודתו בארכיון לפני מספר שנים, אבל הוא ממשיך להגיש עזרה לארכיון בחפץ לב.

מבין הצלמים הרבים שתצלומיהם נשמרו בארכיון ראוי לציין במיוחד את תרומתם של עֶרִי גְלָס (גל), רוברטו ורדי ויהודית יובל, יואל בן הרוש, מרים שחר וחנן מור.

חנן מור היה בעצם צלם הקיבוץ ונהג לצלם משפחות תמיד באותה פוזה - עם קריאת ה"יוהו" שלו בשביל תשומת לב.

האחיות נטע ועידית חכמוביץ' עובדות ומנהלות את הארכיון מאז 1986 ולצידן בדרך כלל מסייעת חברת קיבוץ נוספת בגימלאות.

מימין לשמאל: משה רייפר בעבודה בארכיון; מרדכי כוכבי 1969; מרדכי כוכבי 1972. התצלומים באדיבות ארכיון יגור.

שירותים ומשתמשים

הארכיון ביגור הוא מוסד פעיל ודינמי. בנוסף לאיסוף החומר ותיוקו, כמקובל, הארכיון מעניק שירות מיומן לחברי יגור ולאנשים מבחוץ, וכן למוסדות שונים ביגור ומחוצה לה. בין השאר מרוכזות בארכיון החלטות המזכירות ודיוני האספה, בעבר בקלטות וידאו, וכיום בדיסקים ובתמלולם.

ב"יומן יגור", היוצא אחת לשבועיים, מפרסמות נטע חכמוביץ' ושותפותיה "סיפורי מקום", שמביאים לקהל הקוראים פרקים מתולדות יגור, או אקטואליה בראי העבר.

"פעילות זו של התאמת תאריך עכשווי לסיפורי העבר תופסת מקום לא מבוטל בסדר היום שלנו", מספרת נטע, "כיוון שאנו מייחסות חשיבות רבה להביא את סיפורי המקום לדור 'שלא ידע את יוסף'."

בסוף כל שנה נאספים יומני-יגור לכרך עב-כרס, והם בשימוש באופן יומיומי. תלמידי בית-ספר, סטודנטים ואנשי אקדמיה נעזרים בחומר המצוי בארכיון, וגם ילדי יגור הצעירים באים לשמוע על הבית ותכולתו, בעיקר לקראת חג המשק (או "חג הארכיון" בלשון ילדי הגן, כיוון שמקובל שהם מבקרים בארכיון במועד זה).

בשנים האחרונות ניכרת התעוררות רבה ופניות מצד בוגרי עליית הנוער ובני משפחותיהם, הרוצים לשחזר את תקופת שהותם ביגור, החל משנת 1935 ועד שנות השמונים.

קיבוץ יגור הוא אחד המפורסמים בתנועה הקיבוצית, ורבים וטובים שומרים לו פינה חמה. הביוגרפיה של לא מעט יהודים מפורסמים מהארץ ומחו"ל כוללת פרק כלשהו ביגור. כך למשל, הסקסולוגית, ד"ר רות וסטהיימר, שהיתה כאן בשנת 1935 עם קבוצת נוער גרמני, שלכבודם נבנה הבניין הראשון בשתי קומות; או הנרי קיסינג'ר שביקש להתקבל לבית-ספר טיץ אבל "נמצא לא מתאים".

קיבוץ יגור הוליד רשימה מכובדת של אמנים, שמקצתם זכו למוניטין לאומי ובינלאומי:

עידית חכמוביץ' - משוררת, פזמונאית ומלחינה.

יונה טפר - סופרת, במיוחד ספרי ילדים.

חיים טהרלב - סופר, מחזאי ומשורר.

נעמי פארן - פסלת.

ללה שניידר - ציירת, בעלת פרטים בינלאומיים.

רעיה טלמור - ציירת.

שלמה אורן-ויינברג - אדריכל נוף.

יורם טהרלב - משורר, פזמונאי, עורך, מחזאי, סופר, מתרגם וסטנדאפיסט ישראלי, ומי נחשב אחד המעצבים החשובים של הזהות והאתוס הישראליים.

בשנת 2020 התאספו כמה חברים וותיקים בקיבוץ והחליטו על הקמת אתר באינטרנט לזכר נפטרי יגור. "פני יגור" הם קראו לו. עובדות הארכיון נרתמו להכניס לתיק האישי של כל נפטר ונפטרת מסמכים שהם כתבו וכאלה שנכתבו עליהם. המשימה החשובה הזו קרוב היום לסיום.

מימין לשמאל: ארון עם כרכי יומני יגור משנת 1930 ועד היום; ארון עם תיקי נפטרים; בני עובדיה על המרפסת שעליה נבנה לימים הקומפקטוס, 1982

התצלומים באדיבות ארכיון יגור.

למרבה הצער הארכיון עדיין לא ממוחשב, אבל מסודר ומאורגן, וכל שאלה או בקשה מוצאות את פתרונן די במהירות. יש בקשות שמחייבות תחקיר היסטוריוגרפי של ממש. כך למשל, בקשתם של בני משפחת סטפק למצוא סימוכין לכך שאביהם, פנחס, היה חבר ביגור בתחילת שנות ה-30. לאחר בדיקה יסודית נמצא מבוקשם בספר זיכרונות של אחד החברים, שנשלח יחד עם פנחס לעבוד בנמל חיפה בהתהוותו, ואח"כ גם בתמליל של אסיפה כללית משנת 1931, בה התקיים דיון נוקב על השלכות רצונו של סטפק לעזוב את יגור. כמו כן סוּפר עליו בקלטת אודיו משנות ה-60, בה העלו חברים זיכרונות מעבודתם בנמל.

מבחר תצלומים היסטוריים מהארכיון.

לאחרונה נכלל הארכיון ב"מסלול יגור" והמבנה עבר מתיחת פנים. אבל המלאכה לא הושלמה כי עדיין אפשר להבחין פה ושם בטיח מתפורר ובתיקים מאובקים. אבל אולי מוטב להשאיר במבנה מעט פטינה של ריפוט , שהרי הארכיון עצמו הוא מוצג מוזיאוני-ארכיוני וזה גם חלק מקסמו.

מקורות

יגור, ויקיפדיה. אתר האינטרנט הרשמי של יגור.

דף הפייסבוק של קיבוץ יגור.

פני יגור - אתר הנצחה לנפטרי יגור.

תמונות מאוסף קיבוץ יגור מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה.

יגור זה סיפור - מרכז מבקרים בקיבוץ יגור.