בלכתך בדרך, מאת יעקב שטורך

לגלריית התמונות באתר


היום, בתקופה זו של מלחמה בקורונה, לא ממש הולכים ברגל וגם לא ממש נוסעים במכונית, וטוב שכך. אז על מנת שכאשר מלחמה זו תסתיים, בתקווה במהרה ובהכי מעט חללים, נצטרך להיות עירניים לגבי כל החוקים. אז עכשיו זה בדיוק הזמן, כאשר אנחנו יושבים בבית בחוסר מעש, וכבר ספרנו כמה גרגירי אורז יש בכל שקית, זה הזמן לקרוא ולשנן את כל חוקי התנועה. הן ברגל כהולכי רגל, הן באופנים ובטח ובטח ברכב.


כידוע לכם "בן גוריון עשר – היסטוריה ישראלית על המדף" משמש אותי כמוזיחסן (מוזיאון + מחסן). המקום בהחלט מחסן אשר במקום להיות רק בארגזים הוא גם על המדפים. שם אני מסדר את האוספים בקלסרים או במדפים לפי הנושאים וכן מדי פעם שאין קורונה אני נותן הרצאות בנושא נוסטלגיה ישראלית דרך פרטי האספנות שלי.


אחד הדברים החשובים בעיני מבחינה "ציבורית" הוא לקחת נושא, ושוב רק דרך האוספים שלי, כי בחדשות יש לנו מספיק קורונה ומספיק פוליטיקה, ולעלות אותו מתהום הנשיה. להראות מה היה כאן פעם אך ורק דרך הפריט שלי. לפעמים הידע קיים לפני כן לפעמים אני צריך לחדד את הזיכרון (מה לעשות יש יאנגצהיימר) לפעמים לחפש קצרות ולפעמים לחפש ארוכות ואם צריך אז גם "חבר טלפוני". והפעם התודות מגיעות לחברי משה רימר.


אחרי הקדמה כל כך ארוכה הנה אני מגיע לעיקר. כרגיל אני שולף משהו ממה שקיים אצלי. משהו שגירה אותי באותו רגע. ומה שגירה אותי כעת היה ספר שכותרתו "בלכתך בדרך" ובתוך הספר גירה אותי הציור שהחזיר אותי לילדותי ובו אנחנו רוכבים על אופנים נצמדים למשאית חולפת באיטיות ומחזיקים ביד אחת במשאית וכך חולפים ועוברים מרחקים ברחבי העיר צמודים למשאית ומסתבר מקריאה מהירה בספר כי זה היה מסוכן.


החלטתי לבדוק לעומק את הספר שברשותי "בלכתך בדרך" שנראה כספר ילדים ונכתב על ידי יעקב שטורך עם ציורים נוקשים מדי אבל חביבים של כלי תחבורה. הספר הודפס בשני צבעים. הציורים עובדו לטקסט על ידי וינד-סטרוסקי על פי שרטוטים של המחבר. הגלופות הוכנו בצינקוגרפיה רינדזונסקי והספר הודפס בדפוס "ספר".


המעטפה בדפוס "יפת" תל אביב. הספר יצא לאור בשנת 1947 ורשום עליו פתח תקווה. באותה תקופה יעקב שירת במשטרת פתח תקווה אבל ניסיתי לבדוק עם האוצרת של מוזיאון פתח תקווה האם יש סיבה נוספת שה"פתח תקווה" נמצאת כאן, ולא הצלחנו למצוא סיבה נוספת. היא עברה גם על רשימת התושבים באותה תקופה והוא לא נמצא בין תושבי העיר באותה עת.


אז כמה פרטים עליו:

יעקב שטורך נולד בקייב בשנת 1912. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1930 ועבד כשומר שדות בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. בשנת 1934 התגייס למשטרת המנדט ובתקופת המרד הערבי (1939-1936) שירת בתל אביב. בשנת 1940 הצטרף למשטרת התנועה ושימש כמדריך לחוקי תנועה בקורסים הפנימיים של המשטרה הבריטית.


בחודש אפריל 1946, בתקופה בה שירת במשטרת התנועה של פתח תקווה, הוציא לאור בהוצאה עצמית ובתמיכת משטרת המנדט את ספרו הראשון, "המדריך לנהג". שכלל 192 עמודים. הספר זכה להערכה רבה ובהמשך לו הכין המחבר לדפוס בחודש אפריל 1947 שני מדריכים נוספים. האחד "מדריך להולכי רגל בדרכים" והשני מורה דרך לילדים.


בחודש יולי 1947 יצאה לאור החוברת "בלכתך לדרך", והיא היא שבה עוסק מאמרי זה. היא הודפסה בהוצאת המחבר ובאישור מחלקת החינוך של הועד הלאומי וכללה 32 עמודים. החוברת חולקה לתלמידים המצטיינים בקורסים של המועצה הציבורית למניעת תאונות דרכים (שהוקמה על ידי משרד התחבורה ומשטרת ישראל) אשר הכשירה "שוטרים ילדים" לשמירת הבטיחות ליד בתי הספר.



לרגל הוצאת החוברת החדשה פרסם המחבר בעיתון הצופה את הדברים הבאים (4.8.1947):

"זה זמן רב מתלבטים מוסדות ציבור שונים בדרכי פניה הסברתית על אמצעי זהירות למניעת תאונות המביאות לקרבנות חינם. הוצאתי לאור לפני שנה בערך את הספר "המדריך לנהג." הספר נפוץ במספר גדול של טפסים ועושה את שליחותו בציבור הנהגים. עתה הוצאתי חוברת לילדים ונוער על דרכי זהירות בדרכים. בחוברת זו" בלכתך כדרך" הנועדת בעיקר לילדים ונוער, הכנסתי חומר רב על מקרים עיקריים של אסונות דרכים שקרו לילדים בדרכים. המטרה היא להבהיר את הסיבות המביאות לתאונות וכן הוראות כיצד למנוע יצירתן".


כתב עיתון הארץ פרסם את הדברים הבאים (19.8.1947):

"אנו רגילים לראות את השוטר העברי צועד ברחוב חמוש אקדוח או חוקר את המתלוננים והנאשמים ליד שולחנו בתחנת המשטרה המאובקת. אנו רגילים לראות בו את הסיפא העובר בכבשים במכוניות משוריינות ובשבילי ההרים במשמרות רכובים. אבל יש והסיפא נהפך לספרא. יעקב שטורך, שוטר במשמרת התנועה בפתח תקווה מושך בעט סופרים ומחדיר את ידיעותיו המקצועיות לקהל הקוראים העברי. דפדפתי בספרו הנאה "המדריך לנהג" ונהניתי מהסגנון היפה ומן ההסברה הברורה בהם הגיש לקוראינו את כללי התנועה. עיינתי גם החוברת גדושת הציורים הצבעוניים ששטורך הוציא לנוער על אמצעי הזהירות ברחוב. שתי ההוצאות הללו הן, — ללא ספק, — תרומה חשובה במלחמה בתאונות דרכים. כי בצדק מזכיר לנו המחבר: "מוטב לאחר עשרי דקות בעולם הזה מלהקדים עשר שנים ל'עולם הבא".


בחודש דצמבר 1947 הוקמה לראשונה תחת משטרת המנדט מחלקה יהודית של בוחני נהיגה אשר עסקה במבחני נהיגה ומתן רישיונות נהיגה ורישיונות לכלי רכב (עד אז רק בריטים עסקו ברישוי נהיגה). בראש המחלקה, ששכנה במשטרת שרונה, עמד יצחק סילוני (שוטר וותיק במשטרת המנדט) ויעקב שטורך היה אחד שלושת השוטרים שהיו כפופים לו.


עם הקמת מדינת ישראל, והעברת משרד הרישוי לניהול משרד התחבורה, חזר יעקב שטורך לשרת במשטרת ישראל, ובשנת 1952 פרש ממנה מאחר ולא קודם בדרגה.


מאז פרישתו מן המשטרה עבד יעקב שטורך כחוקר פרטי של תאונות דרכים ושימש כעד מומחה בבתי המשפט לתעבורה. בכתבות שפורסמו עליו בעיתונות מעת לעת היו שכינו אותו בתואר "המשוגע" למלחמה בתאונות והדגישו את העובדה שבחר להקדיש את חייו להגברת הבטיחות בדרכים והפך למוסד בתחום זה.


הוא המשיך לעסוק בהוצאה לאור של ספרי הדרכה למניעת תאונות דרכים. בחודש ינואר 1955 הוא פרסם ספר בשם "כללי הביטחון בדרכים". בחודש מאי 1959 הוא פרסם חוברת בשם "כיצד למנוע תאונות דרכים, האסון בגשר מוצררה". ובחודש נובמבר 1959 הוא פרסם ספר עזר לנהג בשם "המדריך לנהגות למתחילים".


הוא ניסה לרתום את ניסיונו למלחמה הלאומית בתאונות הדרכים, ופנה בהצעות לכל שרי התחבורה שכיהנו בממשלות ישראל השונות, אולם לא זכה להתייחסות של הגורמים האחראים לתנועה בכבישי המדינה.


הוא נפטר בחודש נובמבר 1967."


כתיבה: הדי אור