top of page

דימונה - מורשת וזיכרון


רקע היסטורי

דימונה היא עיר במחוז הדרום בישראל (ברמת הנגב, מזרחית לבאר שבע, ו-35 ק"מ מערבית למפעלי ים המלח שהחלו לפעול ב-1952), והעיר הגדולה בשטחה השיפוטי בישראל (220 קמ"ר, לאחר ששטח בסיס נבטים סופח אליה לפני כארבע שנים).


שמה של העיר דימונה לקוח מספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים כ"א–כ"ב: ”(כא) וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה אֶל גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר.(כב) וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה....”


העיר הוקמה ב-19 בספטמבר 1955 כאשר הובאו למקום 36 משפחות של עולים מצפון אפריקה (תוניסיה ומרוקו). בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים של המאה ה-20 הגיעו עולים ממזרח אירופה (בעיקר מרומניה) והשתלבו בעשייה המקומית. הקמת היישוב בלב המדבר לוותה בפסימיות, ויש שקראו ליישוב "דמיונה" או "דמעונה".

ישנם חילוקי דעות מי הגה את רעיון הקמת העיר דימונה, לדברי שר הפיתוח דב יוסף בשנת 1953 בעת ביקורו במפעלי ים המלח הוא בילה מספר לילות במחנה העובדים, והזיע כל הלילה, הוא חיפש מקום יבש יותר שיוכלו לישון בו העובדים וכך נולד הרעיון להקים עיר בדימונה. אך כמה שנים מאוחר יותר התפרסמה כתבה שטוענת שגולדה מאיר הגתה את רעיון הקמת העיר דימונה.

זכרונות מ-1955. התצלומים באדיבות ארכיון בית ראשונים בדימונה


דימונה הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1958 וכעיר בשנת 1969, בשנים אלו הייתה עלייה גדולה מהודו, בעיקר מקהילת הבני ישראל (הודו) לעיר.


תחנת הרכבת דימונה נחנכה ב-8 בספטמבר 1965, לאחר השלמת סלילת המסילה בין באר שבע לדימונה, עבודות הסלילה נמשכו כשמונה שנים לסירוגין. התחנה נחנכה בנסיעה של רכבת נוסעים בה 140 מוזמנים שיצאה מתל אביב לדימונה. תחילה פעלו בקו רק רכבות משא שהובילו בעיקר פוספטים מהנגב ואשלג מים המלח.


ב-25 במרץ 1967 נחנך שירות רכבת נוסעים לדימונה. בקו פעלו לרוב שתי רכבות ביום לכל כיוון מתל אביב, דרך באר שבע. שירות הנוסעים הופסק ב-1978.


תחנת רכבת חדשה נפתחה ב-17 בדצמבר 2005. התחנה ממוקמת מחוץ לעיר, במרחק של כ-1 ק"מ, בסמוך למוסך הקטרים של דימונה. הקו לבאר שבע פועל בתדירות נמוכה ועוברים דרך התחנה נוסעים מעטים, כמות הנוסעים המועטה ביותר מבין כל תחנות רכבת ישראל. טרם פתיחת תחנת דימונה, התחנה הדרומית ביותר של רכבת ישראל הייתה תחנת באר שבע מרכז.


לאחרונה הופקדה ואושרה תכנית להקמת רכבת מפאתי העיר דימונה ישירות לתל אביב, תוך שהיא עוקפת את באר שבע ונוסעת במהירות המאפשרת הגעה תוך 50 דקות. עלות התכנית כ-320 מיליון שקלים, ומשרד התחבורה הודיע כי יישם את התכנית ואף ינסה "למשוך" את המסילה מדימונה עד אילת.

חניכת תחנת הרכבת, 1965. התצלומים באדיבות ארכיון בית ראשונים בדימונה


בדימונה מתגוררים למעלה מ-2,500 בני קהילת העבריים, המכונה חבר משה. זוהי הקהילה הגדולה ביותר שלהם בישראל. הקהילה הוקמה בשנת 1969 כאשר תושביה החזיקו רק אשרות של תיירים, ללא כל מעמד של קבע. בשנת 1990 קיבלו חברי הקהילה מעמד של תושבים ארעיים. מעמד זה התיר להם ישיבה חוקית בארץ, אך לא נתן להם מעמד של קבע וגם לא אזרחות ישראלית. בשנת 2003 קיבלו בני הקהילה מעמד של תושבי קבע.


העבריים בדימונה התגוררו במרכז קליטה לשעבר וקיימו קהילה שיתופית ומאוחדת. אולם, מאז נפטר מנהיגם בן עמי קרטר הם התפזרו לכל עבר, אימצו לעצמם אורח חיים ישראלי טיפוסי ונטמעו בקהילה, הן מבחינת מגורים והן מבחינת "זוגיות מעורבת". קהילות נוספות של העבריים מתגוררות היום בערד ומצפה רמון הסמוכות וכן בטבריה.

בן עמי קרטר וקהילת העבריים, 1968. התצלומים באדיבות ארכיון בית ראשונים בדימונה


לאחר שאוכלוסיית העיר פחתה באופן הדרגתי, הגיעו אליה בשנות השבעים ובשנות התשעים עולים מחבר העמים וכן מארצות אחרות, ותרמו לגדילתה.


בשנת 2016 חנכה קק"ל בעיר פארק המותאם לבעלי מוגבלויות ובו אגם מלאכותי בפארק בן-גוריון, הנקרא "אגם פרס" על-שם שמעון פרס, במימון ידידי קק"ל הולנד.


באוגוסט 2019 אושרה תכנית המתאר של העיר, שבמסגרתה יוקמו כ-23,000 יח"ד, כ-1.5 מיליון מ"ר לשטחי מסחר ותעסוקה לתושבי העיר והאזור, סלילת כביש כניסה צפוני חדש ושיפור שירותי התחבורה הציבורית. כל זאת במסגרת הסכם גג אשר יעניק לעיר חמישה מיליארד שקלים על פני עשר שנים. עד כה, כלומר מאז 2013, בנתה העיר 8,500 יח"ד והוקמה בה שכונות חדשות כמו "השחר", "יוני נתניהו" ו"אמנון ליפקין שחק". בקרוב תוקם שכונת "הרותם" ושכונת "כיתן".


נכון לסוף ינואר 2023 מתגוררים בדימונה (אומדן) כ-40,000 תושבים.


עם הקמת העיר הוקמו בדימונה שתי תשלובות טקסטיל גדולות. חברת "סיבי דימונה" שהעסיקה בשיאה כ-1,750 עובדים, וחברת "כיתן דימונה" (הוקמה ב-1958) שהעסיקה בשיאה כ-2,000 עובדים. תשלובת "סיבי דימונה" נסגרה בתחילת 1997, ו"כיתן" נסגרה סופית ב-2012, לאחר שנותרו בה 80 עובדים בלבד.


נכון להיום באזור דימונה ממוקמים מספר מפעלי תעשייה גדולים, ובהם מפעלי ים המלח, רותם אמפרט נגב, פריקלאס ים המלח, הקריה למחקר גרעיני, חיפה כימיקלים ומפעל סיליקט. אזורי התעשייה בדימונה מסווגים כאזור פיתוח עם עדיפות לאומית גבוהה.


בכניסה לעיר שוכן קניון פרץ סנטר המשתרע על פני שטח של 16,000 מ"ר. בגבו שוכן מפעל וישיי ולצדו מפעלים חדשים כמו על-בד, דלקסן, ברנדמילר, חברת תקשוב, ועוד.


בינואר 2007, נחנך קניון דימונה, "פרץ סנטר", שהוקם על חורבות מפעל "סיבי דימונה".


בינואר 2018 החלו העבודות על הקמת מרכז מסחרי, ביג ענק ("דימרי סנטר") שנפתח בשנת 2021 ומאכלס מספר רב של חנויות, בעיקר מותגים.


בעיר מוקדי תרבות וקהילה רבים:

- מרכז קהילתי (מתנ"ס) הפועל מאז 1971 ומרכז קהילתי נוסף שנחנך ב-2022 בשכונת השחר.

- מרכז תרבות וחינוך בספרייה העירונית המיועד לקהל הרחב עם פעילויות לבעלי צרכים מיוחדים.

- פרויקט להב"ה - מרכז מחשוב חדיש המספק חוגים ופעילויות מחשב לילדים ולמבוגרים.

- "יעדים" - מרכז הצעירים ופיתוח ההון האנושי בדימונה המקיים אירועי תרבות לצעירים.

- מרכז תקשורת ובו מגמות לימודי תקשורת ורדיו מקומי "רדיו דימונה".

- סינמטק הממוקם במתנ"ס.

- קונסרבטוריון עירוני, בניהולו של חגי עמר. לקונסרבטוריון תזמורת נוער המייצגת את דימונה בישראל ומחוצה לה.

- שני כפרי סטודנטים של עמותת "איילים" המקיימים פעילויות העשרה ותמיכה בקהילה.

- בקרוב תוקם מכללת סייבר כשלוחה של אב"ג או אוניברסיטת אריאל.

- הונחה אבן פינה למרכז חדשנות במימון משותף לעירייה ולמשרד לפיתוח הנגב והגליל; הוקם קנטרי קלאב בעלות של למעלה מ-10 אלף דולר; הוקמו מגרשי כדורגל, אולמות ספורט, מוקד החלקה על הקרח, מתקן אקסטרים, סקייט פארק, חמישה בתי כנסת (עוד חמישה ייבנו בקרוב), שלושה מקוואות (עוד שניים בתכנון); פארק מים כדוגמת זה שבעיר טרמה ברומניה בעלות של עשרות מיליוני שקלים יוקם במהלך 2023; ההכנות להקמת מגרש קריקט בעיצומן; הוקם מתחם טניס ענק בכספי תרומה של הפילנטרופית היהודייה אמריקנית ג'וייס אייזנברג, ועוד ועוד.


- תיאטרון דימונה, שהוקם בשנת 2009 (עבר למבנה חדש בשכונת כובשי אילת ב-2011), פועל בשם "מעבדת תרבות", ופועל למען עידוד היצירה בפריפריה. שחקניו, רובם ככולם, בני המקום. על הניהול האומנותי אמון המלחין אורי וידלבסקי, שהעתיק את מגוריו מתל אביב לדימונה לפני כעשור.

בעיר מתקיימים מספר פסטיבלים ואירועי תרבות פיריודיים (חלקם בהקפאה עד לאחר הבחירות המקומיות):

- פסטיבל דימונה לתקשורת ולקולנוע צעיר – אירוע תקשורת וקולנוע לנוער הנמשך שלושה ימים.

- כנס דימונה לתקשורת – כנס יומי המתקיים מדי שנה ומעלה לדיון נושאי תקשורת וחברה.

- פסטיבל המחול והפולקלור הבינלאומי.

- פסטיבל אורות המחול ע"ש מוטי אלפסי המתקיים בעיר מדי שנה בחג החנוכה החל משנת 2009.

- פסטיבל העדות – מציג ביתני אוכל של עדות שונות ומופעי מוזיקה.

- הפסטיבל לקולנוע צעיר ע"ש סגן רה"ע לשעבר יוסי עזריאל מתקיים מספר שנים בדימונה ומאפשר לכל בני הנוער היוצרים סרטים קצרים במגמות הקולנוע בתיכוניים בארץ להציג את יצירותיהם ולהתחרות על פרס "האוסקר הצעיר".


דימונה היא העיר הראשונה שהוכתרה כעיר אקדמית ועד כה נחלו שיתופי הפעולה שלה עם אוניברסיטת תל אביב הצלחה גדולה. שמיניסטים שלומדים בפרויקט נהנים מפטורים רבים עם רישומם ללימודים אקדמאים בתום שירותם הצבאי.


בדימונה כ-100 גני ילדים (כולל אשכולות ותלת), כעשרה בתי ספר יסודיים, ארבעה תיכונים, אולפנה אחת. בשנת 2023 הוקמו עוד שלושה בתי ספר – אמיר הממלכתי ע"ש ראש העיר לשעבר ז'אק אמיר; הרצוג הממלכתי דתי ע"ש הרב ד"ר אייזיק יצחק הרצוג; ובן עטר ע"ש הרב המקובל במרוקו חיים בן עטר.


דימונה היא העיר היחידה מאז קום המדינה שזכתה שלוש פעמים בפרס החינוך הארצי.


שיעור הגיוס לצה"ל מקרב בני העיר הוא גבוה, כולל גיוס נשים ליחידות משמעותיות.


חלק גדול מתושבי דימונה הם יהודים המקפידים על מסורת ישראל. בדימונה ישנם כשישים בתי כנסת, ושישה מקוואות. בעיר פועלים כעשרה בתי חב"ד בראשות השליח הראשי הרב ישראל גליס.

בדימונה קיימות מספר ישיבות: ישיבה תיכונית "צביה", ישיבת הסדר בראשות הרב דוד תורג'מן, ישיבת "נחלת אפרים".


בדימונה פועלת מסוף שנות ה-80 עמותת 'שלהבת הדרום' בראשות הרב יעקב חמד המפעילה מוסדות מגוונים לציבור הרחב ביניהם גני ילדים ומעונות יום, בתי ספר לבנים ולבנות, ישיבות לבחורים, סמינרים לבנות, כוללים לאברכים ולבעלי תשובה, מדרשיות נוער לצעירים. כמו כן דואגת העמותה לכשרות מהודרת, וכן שירותי רווחה לקהילה וסיוע לנזקקים. לאחרונה (2014) חנכה העמותה מרכז רוחני גדול, 'משכן שאול', המכיל בתוכו מספר בתי כנסת ובתי מדרש, אולם שמחות, מקווה טהרה ועוד.


פיקנטריה:

- הפזמון המיתולוגי "סימונה מדימונה", בלחנו של שלמה ויספיש למילים של חיים שלמוני ובביצוע של ריקה זראי עם להקת אילון, מיתג בזמנו את העיר בתודעה הציבורית. על פי המסופר שלמוני רצה לכתוב שיר עבור ישראל יצחקי, וזה האחרון סיפר כי בשנות החמישים ירד דרומה כדי להופיע בפני עובדים במפעלי ים המלח. כיוון שהדרך ארכה זמן רב סידרו ליצחקי לינה בבית משפחת ביסמוט שעלתה זה מקרוב ממרוקו. בערבו של יום, כשישב עם המשפחה המארחת, התוודע יצחקי לבתם היפה, סימונה. היא הלינה על כך שאת משפחתה שלחו למדבר בעוד שאת משפחת חברתה שלחו לחיפה הירוקה. הנערה הצעירה והעצובה נגעה לליבו של ישראל יצחקי ובשובו לתל אביב סיפר את הסיפור לידידו חיים שלמוני וביקשו לחרוז לו שיר. כך נולד השיר "סימונה מדימונה". סימונה רואיינה בזמנו במסגרת התוכנית "שיר השישים" בערוץ הראשון (איתי פלאות, סימונה מדימונה, סיפורו של שיר, בתוך אתר מרכז תרבות ידע ופנאי).

התצלומים באדיבות ארכיון בית ראשונים בדימונה


- דימונה הוציאה מתוכה לא מעט "מפורסמים". כך למשל העיתונאים הדס שטייף ואודי סגל, השחקן והבדרן דודו דותן ז"ל, השדרן דידי הררי, הכדורגלן לשעבר ומנהל נבחרת ישראל היום יוסי בניון, אשת התקשורת אופירה אסייג, האלוף יואל סטריק (שיטרית במקור), תא"ל יגאל סלוביק, ראש המל"ל ואיש השב"כ מאיר בן שבת, תא"ל אילן סבג מפקד הנדסה קרבית, חבר הכנסת והשר לשעבר מאיר כהן, סגן השר לשעבר וראש העיר שלה, יצחק פרץ, ועוד.


מוזיאון וארכיון בית ראשונים


רקע

מוזיאון "בית ראשונים", שהארכיון ההיסטורי של העיר דימונה הינו חלק ממנו, הוקם ב-2003 עלי ידי מספר תושבי העיר ובראשם אלברט אסף, מי שכיהן באותה עת כסגן ראש העיר, ממלא מקומו והממונה על החינוך. באותה שנה הוא הודיע על החלטתו לפרוש מהפוליטיקה המקומית לטובת תפקיד בכיר בקרן רש"י. במקביל הודיע על יוזמתו והתמסרותו להקמת המוזיאון ההיסטורי המקומי - בית ראשונים. סייעו לו מנהל מחלקת התרבות עמי אבוטבול ז"ל; המורה להיסטוריה מתי חיון; אשר עזרן אשר שימש בצעירותו איש המוסד לעלייה במרוקו; חברת מועצת העיר דאז סא"ל במיל' דרורה גרופר; ונציגים מ-36 המשפחות הראשונות שהגיעו לדימונה ממרוקו ותוניסיה.

מוצגים בבית ראשונים. התצלומים באדיבות ארכיון בית ראשונים בדימונה


חלק ניכר מהחומרים ההיסטוריים נאסף עוד קודם להקמת המוזיאון על ידי על שני אנשים טובים: יגאל אל על וצ'רלי ביטון, שעלו לדימונה בגיל מבוגר יחסית - אל על מתוניסיה וביטון ממרוקו. השניים נפטרו בשיבה טובה.

המוזיאון והארכיון מכילים למעלה מ-45,000 פריטים ומוצגים, ביניהם תצלומים, קטעי עיתונות, "בונים" (תווי קניה) מתקופת הצנע, תקליטי ויניל, סרטוני 8 מ"מ מיומני גבע, יומני כרמל וסרטים שצולמו במצלמות ביתיות. כמו כן שמורים בו חפצי וינטג' ונוסטלגיה, כגון מכשירי רדיו ישנים, מזרנים, שמיכות צבאיות (עם סקביאס...), מיטות קפיציות וכלי מטבח (למשל, מארז' – מוט לכתישת תבלינים, מכונה ידנית לטחינת בשר ועוד).

התצלומים באדיבות ארכיון בית ראשונים בדימונה


חשוב לציין כי שום מסמך בארכיון בית הראשונים לא נקנה בכסף. את עבודות האיסוף הסיזיפיות, ביצעו בהתנדבות, במסירות ומתוך שליחות מתי חיון, דרורה גרופר ואשר עזרן; כתיבת החומר נעשתה על ידי אלברט אסף ומתי חיון; את הגרפיקה תרם עמי אבוטבול ז"ל.


אנשי הגרעין המייסד עברו הכשרה ארכיונאית מוקדמת (שכללה בין השאר ביקור במספר ארכיונים), למדו את רזי ההפעלה של ארכיון ומוזיאון מקומי וערכו עבודת תחקיר היסטוריוגרפית מקיפה שסייעה להם לאסוף את החומרים ההיסטוריים המקומיים. הערה: מעבר לזמן הרב שהקדישו להגשמת החזון הם תרמו גם מכספם האישי.


בעקבות היוזמה פורסמו קולות קוראים במדיה התקשורתית המקומית (ראויה לציון מיוחד תרומתה של אלי חיון, העורך והבעלים של המקומון "דע כל" בתחום הפרסום). תושבי דימונה בעבר ובהווה התבקשו לתרום למיזם תצלומים, מסמכים ופריטים היסטוריים בבעלות אישית ומשפחתית. הפניה נשאה פירות מעל למצופה והארכיון הוקם.


צוות האיסוף גם הצליח לשכנע מנהלי ארכיונים שונים ברחבי המדינה לתרום תצלומים ומסמכים היסטוריים רלוונטיים למיזם המורשת בדימונה. על התורמים נמנים בין השאר ארכיון טוביהו, ארכיון בן גוריון וארכיון המדינה (לצד חומרים שעליהם הארכיונים ויתרו לטובת דימונה היו כאלה, כגון תצלומים, שהועתקו בהרשאה).


העבודה במוזיאון ובארכיון (מבנה בן שתי קומות) היא על טהרת ההתנדבות. נכון להיום (2023) המקום (יחד עם "יד לבנים") מנוהל באופן זמני (עד למינוי מנהל חדש) על ידי תהל שוש בל וגבי רוזיליו, אולם מי שמוגדר כמחזיק תיק בית ראשונים, כלומר גם מתווה מדיניות הפעלה, הוא מנהל אגף התרבות, התיירות והקליטה, מאיר חזן.


לאחרונה הוגש קול קורא ואושרו ארבע מיליון ש"ח לשדרוג המקום ולהנגשת חומרי הארכיון. מתוכננת התקנת מעלית ורכישת ציוד מחשוב ודיגיטציה.


משתמשים ופעילויות

- אחת לשבוע מגיעות למוזיאון משלחות מכל רחבי הארץ, לרוב ילדים, בני נוער וגימלאים.

- תלמידי בית ספר פוקדים את המוזיאון באופן מאורגן במסגרת מיזם "דימונה עירי".

- הארכיון מקיים סיורים בעיר שמספרים את תולדותיה. הסיור כולל בין השאר ביקורים במבנה הישן של מועצת העיר, בבתי הכנסת והמקוואות הראשונים בעיר ובמאפיה הראשונה.


תלמידים בכיתות נמוכות, שמיניסטים ואף סטודנטים נעזרים במקום לטובת כתיבת עבודת שורשים, לימודי היסטוריה ועוד.


מדענים ועיתונאים עושים שימוש בחומרי הארכיון. כך למשל, עבודה שנכתבה על ידי ד"ר נאווה ירדני (ילידת תוניסיה ששימשה במשך שנים כמנהלת הארכיון של בנק הפועלים ומתגוררת בחיפה) וד"ר אורן קלמן, יליד העיר (אביו הוא פרופסור חיים קלמן ואמו ד"ר רות קלמן, שעד לא מכבר ניהלה את הספרייה העירונית בדימונה).


מוקדי מורשת נוספים ברחבי העיר

- בית יד לבנים.

- אנדרטת מ"ד המעפילים שנספו בטביעת ספינת אגוז בגיברלטר כשהייתה בדרכה ממרוקו לישראל (בדימונה מתגוררות משפחות חלק מהנספים).


- כיכרות שנקראו על שם אישים חשובים בתולדות העיר. למשל, כיכר מרים הדר ז"ל ממייסדות העיר; כיכר המייסדים; כיכר אנדרנכט (עיר תאומה לדימונה בגרמניה), בית מורשת הודו; בית מורשת בוכרה; בית מורשת רוסיה; ובקרוב בית מורשת קהילת העבריים.

בית יד לבנים. התצלומים באדיבות ארכיון בית ראשונים בדימונה


מקורות



bottom of page