זוגיות וינטג'- החנות של ענת ומוטי גולן במושב מבקיעים

לגלריית התמונות באתר מַבְקִיעִים הוא מושב עובדים במישור החוף הדרומי ליד העיר אשקלון השייך למועצה אזורית חוף אשקלון. היישוב הוקם בשנת 1949 כקיבוץ, סמוך לכפר הערבי החרב ברברה על ידי חיילים משוחררים מצה"ל שעלו ארצה מהונגריה ומרומניה. בשנת 1954 הפך היישוב למושב שיתופי.

שמו של היישוב הוא סמלי ומציין את הבקעת הצבא המצרי במקום זה במלחמת העצמאות על ידי צה"ל. ב-2005 עברו ליישוב 25 משפחות מפאת שדה, אחרי שפונו מגוש קטיף במסגרת תכנית ההתנתקות- מה שהפך אותו למושב עובדים.

עוז: ספרו לי קצת על עצמכם.

מוטי: נולדתי במושב מבקיעים למשפחת גולדשטיין. "את שם המשפחה עברתתי בעת שירותי הצבאי. את לימודיי התיכוניים עשיתי בבית הספר האזורי בכפר סילבר. התגייסתי לצנחנים ובתום השירות פניתי לעבוד בשירות הביטחון הכללי. שם הכרתי את ענת. היא שירתה אז כחיילת בעזה. בדצמבר 1982 נישאנו ומאז אנחנו ביחד, באש ובמים בטילים ובטיולים. שנה אחר כך, ב-1983 פרשתי מהשירות והתחלתי לעבוד בענפים החקלאיים של המושב. בין היתר הזדמן לי לנהל את חוף זיקים עם הפתיחה שלו ואת מסעדת היי דרומה. (מטבח הונגרי).

ענת: נולדתי ב-1963 בתל אביב. אחרי הצבא למדתי הוראה בסמינר אחווה, עבדתי 20 שנה כמורה בבית ספר ניצן בקיבוץ ניצנים ולאחר מכן עבדתי 7 שנים כמנהלת השכלה ביחידה לקידום נוער של חוף אשקלון. יש לנו ארבעה ילדים בגילאי 20-37 וארבעה נכדים בגילאי 2-8.

עוז: מתי הוקמה החנות?

ענת ומוטי: החנות נפתחה ב-2016 באחד ממבני המושב (אנחנו מחזיקים בה בשכירות). המטרה הראשונית דווקא לא היתה למכור וינטג' וענתיקות. בתנו למדה באותה עת תקשורת במכללת ספיר הקרובה, ודרכה זיהינו צורך של הסטודנטים במכללה לרהט את דירותיהם המושכרות. הקמנו את החנות מתוך מטרה למכור להם ריהוט יד שניה פונקציונלי ובזול.

עוז: אז איך כל זה התגלגל וינטג'?


ענת ומוטי: את הריהוט השגנו באמצעות פינוי דירות. נהגנו להגיע בטנדר עם עגלה ולהעמיס רהיטים וכלי בית ישנים שקנינו מהמשפחה שחפצה להיפטר מהם (לרוב אחרי פטירת ההורים). מהר מאד הבנו שבכל דירה חבויים גם אוצרות, ולא רק מתחום הריהוט אלא מאינספור סוגי חפצים בעלי ערך שכולנו אוספים במהלך השנים: תמונות, משחקים, מזכרות, כלי עבודה, בגדים ועוד ועוד. כך קיבלו הדברים תפנית והתחלנו יותר ויותר להתמקד בוינטג'. כמובן שהספקטרום כאן רחב מאד. זה יכול להיות כלי מלאכה ישן או פריט באמת נדיר ולעתים ביזארי, שיכול לעניין גם אספנים נלהבים.

עוז: זה הקסם במקצוע הזה. החיפוש, המציאות וההפתעות. כשם שהאספן מגיע לשוק מבלי לדעת מה יעלה בחכתו, כך סוחרים כמוכם, מגיעים לדירה כדי להיות מופתעים.

ענת ומוטי: בדיוק. זה חלק גדול מהכיף בעבודה הזו. הגענו לזה חסרי ידע לחלוטין. בדירה שלנו לא היה בכלל פרטי וינטג' ואנחנו לא אספנים מטבענו. אבל עם הזמן הסקרנות גדלה, הן בהיבט העסקי (כמה שווה כל פריט) והן בהיבט ההיסטוריוגרפי.

עוז: אתם נעזרים במומחים כדי להבין את הערך של הפריטים שבידיכם?

ענת ומוטי: לעתים. יש לנו מספר מומחים שאנחנו נעזרים בהם פה ושם, בין שמדובר בחפצי אמנות, תקליטים, בובות או ריהוט. לרוב מדובר בלקוחות שהפכו לחברים ושומרים אתנו על קשר חם. ויש כמובן גם את האפליקציה הפופולרית והיעילה Google Lens שמאפשרת לשגר את תצלום הפריט באופן דיגיטלי ולקבל מידע מוסמך עליו. לגבי המחירים יש כאן הרבה אינטואיציה וניסיון. מכרנו בעבר בזול חפצים שיכולנו להשיג עליהם מחיר גבוה בהרבה. אבל אין לנו חרטות. המטרה אינה להתעשר בכל מחיר. אגב, יצא לנו פעם למצוא שטרות כסף שהוטמנו בקופסת דיסקים. כמובן שהחזרנו את האבדה לבעליה. במקרים רבים אנחנו לא חוקרים לעומק ומשאירים את הקניה והרכישה לכוחות הגורל. עצם העובדה שמישהו קנה מאתנו פריט שמרגש אותו, גורמת לנו סיפוק, ובמקרים רבים גם התרגשות.

עוז: תנו דוגמא לקניה שריגשה אתכם.

ענת ומוטי: פעם הגיעה אלינו אישה בת 90 פלוס ולפתע התחילה לדמוע. הסתבר שהיא ראתה בחנות בובה שהזכירה לה את זו שהיתה לה בילדותה. זה רגע אינטימי ונוסטלגי שמעניק לעבודה שלנו משמעות עמוקה.


עוז: אפרופו חפצים נדירים, אשמח לדוגמא פיקנטית.

ענת ומוטי: הבט, חלק מהיופי בתחום הזה הוא למצוא כל מיני חפצים שונים ומשונים שהדעת לא מעלה. קשה להאמין מה המוח האנושי הוגה ומייצר ולאילו מטרות. כיוון שמדובר בחפצים ישנים, אתה כל הזמן נוגע בהיסטוריה. פעם הגיע לידינו שעון שנועד למדוד זמן טיסה של יוני דואר. בפעם אחרת מצאנו מתקן של כרטיסי אוטובוס שעליו עוד היו מחוברים הכרטיסים בקו תל אביב-עזה. אפשר היה להדביק אותם על חלקי הקסאמים שנפלו בסביבה. חה חה חה.

עוז: באופן משעשע אצלכם קרה תהליך הפוך למה שבדרך כלל קורה אצל סוחרי וינטג': אתם הפכתם את עיסוק לתחביב.

ענת ומוטי: נכון מאד. לא הגענו מתחום האמנות או האספנות. אבל ממש נשאבנו לזה. זה לא איזה ביזנס שאפשר לעשות ממנו מיליונים. אנחנו מתפרנסים ממנו יפה אבל יש לנו מקורות הכנסה משלימים שמאפשרים לנו שקט נפשי. העיקר כאן הוא הכיף. זו פרנסה שמשולבת עם משהו שאתה אוהב. שנינו נהנים להיות מוקפים בחפצים יפים ומעניינים. אל תשכח שרוב האנשים בעולם מוקפים באותם פריטים שקיבלו או רכשו רוב חייהם – בחדר המגורים, הסלון או חדר העבודה. אצלנו זה דינמי. החפצים שמקיפים אותנו בחנות משתנים כל הזמן וזה יוצר תחושה דינמית נעימה.

עוז: אני משער שההנאה מגיעה משני מקורות נוספים: ראשית, הקשר החברתי עם הקונים. אתם אוהבים את החיכוך היומיומי עם הקהל המגוון. שנית, לא פחות חשוב: שלא כמו רוב הזוגות, אתם נהנים להיות ביחד. עצם העובדה שבחרתם להתראיין אצלנו ביחד כבר שימחה אותי מאד.


ענת ומוטי: אפשר בהחלט לומר שהעסק הזה משקף את הזוגיות שלנו ובמידה מסוימת גם מתחזק אותה. אפילו את הטיולים שלנו לחו"ל זה טייב בדרך עקיפה. בעבר היינו נוסעים בעיקר לנפוש ולהכיר מקומות חדשים. היום בכל נסיעה לחו"ל אנחנו מסמנים שווקי וינטג' וענתיקות, וכמובן קונים לעצמנו מציאות. זה נותן ערך אחר לטיול ולביחד. יש בעולם כל כך הרבה מקומות אטרקטיביים מהסוג הזה. אגב, אני דובר הונגרית מהבית ולכן נהנה במיוחד לטייל בהונגריה. ביקרתי פעם בעיירה פץ' שנמצאת כ-200 ק"מ מבודפשט. היו בה ובכפרים שסביבה ממש אוצרות היסטוריים שאפשר היה לקנות בגרושים.

עוז: אז למה לא קנית לחנות?

ענת ומוטי: אנחנו לא בקטע של יבוא עם קונטיינרים ובירוקרטיה. מסתפקים במקורות שבאזור שלנו. אפרופו הקשר עם הלקוחות שציינת: לרוב האנשים יש חוג חברים די מצומצם כאשר כולם מגיעים פחות או יותר מאותו מילייה חברתי. החנות שלנו מושכת אנשים מגוונים, מכל הגילאים וכל הרקעים. זה מאפשר לנו להכיר ולהתיידד עם מגוון רחב של טיפוסים. וזה נהדר. כך למשל, עולים מברה"מ לשעבר. באשדוד ואשקלון, הסמוכים למושב, יש ריכוז גבוה של עולים. רבים מהם מגיעים לחנות כי חפצי הוינטג' מתאימים לטעם הקלאסי שלהם ובמקרים רבים גם מזכירים להם נשכחות. אנשים מקיפים את עצמם בדירה בפריטים נוסטלגיים כדי לא לאבד קשר עם העבר.

עוז: אתם צודקים. לפני הרבה שנים עשיתי פרויקט מדעי של תיעוד סלונים בישראל. זה היה מרתק כי הסלון הביתי הוא כמו ויטרינה – ליחיד ולתרבות שעיצבה אותו/ה. המחקר התפרסם בכתבה גדולה בידיעות אחרונות. העבודה שלכם תובענית?


ענת ומוטי. כן. אנחנו עובדים בכל ימות השבוע, כולל שישי ושבת וחגים, שבהם העבודה אף יותר אינטנסיבית בגלל העומס. אל תשכח שמדובר בחנות גדולה למדי. מדובר ב- 150 מטר של תצוגה ועוד שלושה קונטיינרים לאחסון. כלומר אנחנו חייבים לשמור כל הזמן על אספקה חדשה.


עוז: את כל הפריטים אתם רוכשים ומביאים מהאזור?

ענת ומוטי: כן. אנחנו לא נוסעים צפונה מאשדוד ולא דרומה מבאר שבע. יש באזור הזה שפע עצום של פריטי וינטג'. אולי תתפלא לשמוע, אבל אנחנו אפילו לא מפרסמים מודעות. הידיעה עלינו עוברת מפה לאוזן ומי שמפנה דירה יודע היכן לתפוס אותנו. יש לנו גם דף פייסבוק פעיל שמהווה ערוץ קשר ושיח עבורנו. בניגוד לסוחרים רבים בשוק, אנחנו לא קונים במכירות פומביות.

עוז: אני חושב שזה בעיקר בגלל שאתם חנות שיושבת בין יד 2 לבין ענתיקות ווינטג'. אתם פחות בררנים ולמעשה מותאמים לרצף רחב של לקוחות. עצם השילוב בין בגדים לריהוט וחפצי בית הוא די נדיר בארץ. בחו"ל ראיתי הרבה חנויות מהסוג הזה, בעיקר בשנים האחרונות מכל מיני סיבות שאכתוב עליהן בהזדמנות בהרחבה. למשל בברצלונה.

ענת ומוטי: אקלקטיות היא שם המשחק אצלנו. אנחנו משתדלים שיהיה הכל מהכל. שכל אחד שמגיע אלינו יכול למצואמשהו שמתאים לטעם שלו או שלה. כלי תפירה, כלי עבודה, תכשיטים, בגדים, בובות. הכל. נכון שהחנות אינה מפונפנת כמו חנויות ענתיקות שאפשר למצוא באירופה וארה"ב ולעתים נראית כמו עגלת אלטע זאכן, אבל זה אולי גם סוד החן שלה: היא נראית כמו בזאר וכיף לשוטט בין הפריטים אפילו סתם כדי לשטוף את העיניים ולחייך.

עוז: החיוך הנוסטלגי עולה בדרך כלל על פניהם של אנשים שהפריטים הללו מזכירים להם את ילדותם. מה עם הצעירים?

ענת ומוטי: אתה צודק, אבל לאחרונה שמנו לב שיותר ויותר צעירים שנחשפים לחפצים ישנים שמזכירים להם את הסבא והסבתא, מתחילים להבין את הערך האסתטי שלהם. לאנשים נמאס מהחד פעמי, מהפלסטיק, מההמוניות והתעשייתיות. רבים רוצים לחרוג מהעדר. גם הזיקה הגוברת לקיימות משפיעה בכיוון.

עוז: ראיתי שהופעתם לאחרונה בכתבת טלוויזיה שעסקה בטרנד החדש של הוינטג', בעיקר בתחום הביגוד. סיפרתם לכתב שמגיעים אליכם סטודנטים מהמכללה במטרה להשיג אביזרים שיתאימו לסט בסרטים שהם מפיקים.

ענת ומוטי: נכון. בגלל שבתנו למדה בספיר, בגלל שחשוב לנו שההשכלה באזור תתפתח ובגלל שאנחנו אוהבים צעירים, החלטנו לפרגן למכללה ולהשאיל לסטודנטים חפצי וינטג' לצורך הפקת הסרטים, ללא שום תמורה. אגב, גם צלמים וסטייליסטים שאינם מהמכללה מגיעים אלינו כדי לקחת חפצים בהשאלה לצרכיהם המקצועיים. גם להם אנחנו מפרגנים ולא גובים תמורה. אנחנו מאמינים שאם אדם עושה טוב, הטוב יחזור אליו באינספור ערוצים.

עוז: מאד נכון וגם מרגש.


עוז: מה המשאלה שלכם לגבי העסק הזה בעתיד?

ענת ומוטי: רצינו לשלב את אחד הילדים בתחום הזה. המלצנו להם לשכור חנות בחדרה – אזור שנמצא בין חיפה לתל אביב וגם עשיר במורשת (בעיקר עמק חפר), אבל כפי שכבר אתה יודע, הצעירים של היום לוטשים עיניים בעיקר למרכז הארץ, ששם יקר ומאד רווי. אגב, בתחילת הדרך הילדים שלנו לא נדלקו על החנות ולמעשה די התביישו בה. חשבו שאנחנו מוכרים ג'אנק. אבל אז אחד המורים שקנה בחנות שלנו סיפר עליה בהתלהבות. זה עשה להם סוויץ'.

עוז: אני מאחל לכם אושר ובריאות וכמובן עוד המון שנות וינטג' ביחד.

מקורות

דף פייסבוק, ענתיקה של מוטי, מושב מבקיעים.

Antique shop, Wikipedia

Junk shop, Wikipedia.

Bric-à-brac, Wikipedia.

Flea market, Wikipedia.