זיכרון, מורשת ונוסטלגיה במסדרונות בית חולים שיבא – תל השומר

לגלריית התמונות באתר


ב-21.6.48, במהלך ההפוגה הראשונה בקרבות מלחמת העצמאות, נפתח רשמית בית החולים ב"תל ליטוינסקי" – בתחילה כמתקן החלמה לפצועי הקרבות מהחזית בירושלים – אך עד מהרה כבית חולים על כל תפקודיו. תחילתו של המרכז הרפואי הגדול ביותר בישראל בפרט ובמזה"ת בכלל, במתקן שהוקם ביולי 1941 על ידי הצבא האמריקני, ואשר זכה לכינוי "בית חולים אמריקני מס' 24".


מתקן זה נסגר באוקטובר 1943, ונפתח מחדש על ידי הצבא הבריטי ב-1944, כ"בית חולים מס' 6 של ה-RAF" (חיל האוויר המלכותי). הפרופ' חיים שיבא שירת במתקן זה כקצין רפואה בצבא הבריטי משנת 1946.


ב-15.4.48, כבשה חטיבת אלכסנדרוני את מחנה "תל ליטוינסקי", אך השטח שוחרר רק שבועיים מאוחר יותר. פרופ' חיים שיבא, אשר הקים את חיל הרפואה ושימש קצין הרפואה הראשי (הראשון, כמובן) של צה"ל, הורה מיד להתחיל בשיפוצו של המתקן המוכר לו משירותו בצבא הבריטי, ולהכשירו כבית חולים צבאי.


כחמישה חודשים לאחר פתיחתו, כבר הפך בית החולים מס' 5 למרכזי והגדול של הצבא. באוקטובר 1948 כבר אושפזו בבית החולים כ-400 איש - רובם פצועי צה"ל, ומיעוטם הקטן אזרחים שחלו בשחפת. במהלך 1949 הושלם שיפוץ המתקן, והיו בו כבר 800 (!) מיטות.


ב-1 באוגוסט 1949 נוספה לבית החולים הצבאי, בתוך יממה אחת, גם מחלקת ילדים, שנועדה לתת מענה מיידי לתחלואה הגדולה בקרב ילדי העולים.


ב-1 ביוני 1953, חמש שנים בדיוק לאחר שפתח את שעריו, הפך בית החולים הצבאי מס' 5 לבית חולים אזרחי, שנקרא "תל השומר".


צילום: ישראל פרקר

פרופ' חיים שיבא, אשר ייסד את בית החולים, הפך למנהלו הראשון והמיתולוגי. בטקס פתיחתו כבית חולים אזרחי, פנה לעובדיו בצטטו מתוך שיר של המשורר האמריקאי וולט וויטמן: "אני יודע שאני חסר שקט נפשי ומדביק אחרים, אני יודע שדברי הם נשק טעון סכנות, טעון מוות, כאשר אני פועל נגד שלווה, נגד בטחון הפרט ונגד כל החוקים הקבועים.אני יודע שאימת הגיהינום אינה מפחידתני, ופתוי גן העדן אינו מפתני. "חברים יקרים, אני מודה כי הפצרתי בכם ללכת איתי, ועודני מפציר בכם, בלי שאוכל להבטיחכם שננצח".


פרופ' שיבא, שסיים את לימודי הרפואה שלו בווינה בשנת 1929 ועלה לארץ ב-1933, קיבל את פרס ישראל על פועלו בשנת 1968.


שמו של המרכז הרפואי הוחלף מ"תל השומר" ל"מרכז הרפואי על שם חיים שיבא" בשנת 1971, לאחר מותו של הפרופ' שיבא ב-10 ביוני באותה שנה, מתוך הכרת תודה והערכה עמוקה לאיש החזון הזה, שהיה רופא משכמו ומעלה, ואדם יוצא דופן באנושיותו, שנערץ על כל מטופליו ותלמידיו הרבים.


את הפרופ' שיבא המנוח החליף בתפקיד תלמידו וממשיך דרכו, הפרופ' מרדכי שני, אשר שימש בתפקיד במשך 33 שנה, עד 30.9.04. בתקופתו נבנה בית החולים החדש, אשר בהקמתו הושקעו כ-500 מיליון דולר, מרביתם מתרומות, והמרכז הרפואי נחלק ל,בית חולים חריף" ול"בית חולים שיקומי", דהיינו: מרכז רפואי הפועל כיישות מנהלית ותקציבית אחת, עם האצלת סמכויות תפעוליות לשני בתי החולים שהוא כולל. מודל ייחודי זה, של בית חולים הכולל מחלקות כירורגיות, טיפול נמרץ ואשפוז מחד – ומערך שיקום מפותח מאידך, הוא מודל ייחודי, שנלמד בכל העולם.


פרופ' זאב רוטשטיין, קרדיולוג בהכשרתו, החליף את פרופ' שני ופעל במלוא המרץ להמשך תנופת העשייה, המצוינות והמובילות הטכנולוגית והאנושית של המרכז הרפואי הגדול ביותר בארץ.


היום משמש בתפקיד פרופ' יצחק קרייס, מומחה ברפואה פנימית, בניהול מערכות בריאות ומהמומחים הבולטים ברפואת אסונות ורפואת חירום, המצעיד את שיבא להיות עיר הבריאות של ישראל (מצוטט מתוך הפורטל הרשמי של "שיבא תל השומר – עיר הבריאות של ישראל").


מקורות נוספים