top of page

חברים מהמסך הקטן

כתב: רמי סמו



אחד הקטליזאטורים להתהוות תרבות הצריכה הקפיטליסטית במדינת ישראל, היה ניצחון מלחמת ששת הימים (יוני 1967). האופן שבו השוק המקומי התבשם בריחות שיכרון הכוח, בא לידי ביטוי בין היתר גם בהנפקת מזכרות שונות שביססו את תעשיית המרצ'נדייז הישראלית. פיסות טקסטואליות וויזואליות מן המערכה, ששווקו בצורת אלבומי ניצחון, תקליטים, מחזיקי מפתחות, משחקי קופסא ועוד כיד הדמיון הטובה, הפכו רבי מכר כשי או כמזכרת לעם היושב בציון ולאחיו בגולה.


שנה לאחר מלחמת הבזק הוקמה "הטלוויזיה הישראלית", שלצד ההתנסות בהפקות טלוויזיוניות מקומיות, בשעות שידור מעטות, החלה לשדר סדרות וסרטים מיובאים, למבוגרים ולילדים. יש לציין, כי כבר ב-1966, הופקו משדרים בעברית, אך אלו הוקרנו במסגרת "הטלוויזיה הלימודית" שהתבססה בשנותיה הראשונות בעיקר על שיעורים מצולמים לגילאי הגן ועד לבית הספר התיכון. המשדרים לוו בחוברות, ספרים וקלטות, שהפכו עם השנים לפרטי אספנות ולמרצ'נדייז. אמנם, מטרתם המקורית הייתה להנחיל את החומר הנלמד, אך באופן עקיף הם גם מיצבו את המורים והשחקנים, שהופיעו במשדרים השונים ובמוצרים הנלווים, כגיבורי ילדות ותרבות, אם בשמם האמיתי או בשם הדמות שגילמו. לתהילה של ממש זכו הדמויות בסדרות ללימוד אנגלית, ביניהן מיס דינג דונג (אליס גולומבו), סוזי סורפרייז (שרה אמן וסוזי מילר) סוקטרמן (גארי דיוויד גולדברג), שריף גודמן (ארוו קפלן), מיסטר קשטן (פיטר פריי) , גבי ודבי (גבי אוטרמן ורוזי ניומן) ובהמשך גם כוכבי המשדרים לגיל הרך, "רגע עם דודלי" (ציפי מור ושלמה ניצן"), "הבית של פיסטוק" (ספי ריבלין) ו"מה פתאום?!" (אבי יקיר – הבובה קישקשתא ונירה רבינוביץ').


התרחבות שידורי הטלוויזיה הישראלית, הפנייה לז'אנרים נוספים והקדשת שעת שידור מיוחדת לילדים ולנוער, הולידה כוכבים בשר ודם, מונפשים ופרוותיים, מקוריים ומיובאים. שירי תכנית ה"טלוויזיה הישראלית" הראשונה שהוקדשה לילדים, "סמי וסוסו" בשפה הערבית, זכו להיות מונצחים על אריך נגן בחברת התקליטים CBS. על גבי העטיפה התנוסס לוגו התכנית לצד כוכביה, ג'ורג' אברהים והבובה סוסו. כך גם פס קול הדרמה המשפחתית הראשונה בשפה העברית, "חדווה ושלומיק" שנארז בעטיפה דמויית מסך טלוויזיה, ממנו מציצים הכוכבים יעל אביב ומנחם זילברמן.


אך לא רק פסי הקול המוכרים והאהובים הגיעו אל משקי הבית; מבול של ספרים ותקליטים המבוססים על סדרות טלוויזיה וסרטים מונפשים ששודרו לקהל הצעיר בין השעות 17:30-18:30 וביניהם: "אות-אות-אות", "טלפלא", "שלוש ארבע חמש וחצי", "הצריף של תמרי הנגר", "הקרוסלה, "ברבאבא", "הדרדסים", נמכרו בהמוניהם כמוצרים נלווים שהפכו עם השנים למזכרת מתכנית הטלוויזיה האהובה.


התצלום באדיבות רמי סמו


הטלוויזיה הלימודית, ששינתה את שמה ל"חינוכית", נטשה את פורמט השיעור המצולם והחלה להפיק ולשדר תכניות וסדרות עלילתיות לקהלים שונים, חלקן מיובאות ("הקטקטים", "הלב"), חלקן מקוריות למחצה או מבוססות על פורמט קיים ("רחוב סומסום", "קרובים קרובים") וחלקן מקוריות לגמרי ("בלי סודות"). לצד מבול הספרים, התקליטים והקלטות, נמכרו גם משחקי הקופסא מבוססי פורמט או דמויות מן המסך הקטן ("רגע עם דודלי" והשעשועון "פיצוחים"). אך התכניות והכוכבים שליוו את המשחקים, היו בעיקר אלו שהוקרנו בטלוויזיה הישראלית, ביניהם שעשועונים ("זה הסוד שלי"), סדרות וסרטי הנפשה מיובאים ("פופאי", "החוש השישי" – רוג'ר מור). השימוש בדמויות מוכרות ואהובות לא נחשב לחידוש בעולם משחקי הקופסה, שכן בשנות השישים והשבעים זכו גיבורי הספרים "חסמב"ה, "עזית הכלבה הצנחנית", "קופיקו" ו"שמונה בעקבות אחד" (הספר והסרט) ללוות משחקי קופסא פופולאריים, שרובם יוצרו בחברת "עמרנה" הוותיקה, שעם רכישתה בשנות השבעים שונה שמה ל"משחקי הגל החדש".

אך הדובדבן שבקצפת, הייתה בובת רפליקה של דמות טלוויזיונית אהובה. השימוש בדמות, סרט או סדרה, הצריך קבלת זיכיון ואישור שימוש למטרות שיווקיות. בשונה מהספרים והתקליטים, שרובם יצאו לאור במשותף עם "רשות השידור" (רשת השידור הממלכתית של מדינת ישראל שפעלה בין השנים 1936-2017) ו"הטלוויזיה הלימודית", כמה מן הדמויות שכיכבו בסדרות הנפשה מיובאות ובהפקות מקוריות יובאו ממפעלים בחוץ לארץ שייצרו רפליקות זולות או במפעלים מקומיים. לעיתים ללא תווית המציינת את שם המפעל או את לוגו החברה המקורית. ישנה גם אפשרות שהתווית נשרה או נקרעה במהלך השנים. עד לכתיבת שורות אלה, לא מצאתי תיעוד המעיד האם הייצור היה באישור בעל הזיכיון או לא. על כן, לצד רפליקות רשמיות לדמויות סדרות ההנפשה "ברבאבא" ו"הדרדסים", לדוגמה, ניתן היה למצוא בשוק המקומי רפליקות שונות מהמקור וללא כל תווית. זו אחת הסיבות שבעטיה אין לדעת בוודאות האם מדובר במוצר רשמי.


הכוכבים הטלוויזיונים, המקומיים, קישקשתא וקיפי בן קיפוד הקוצניים, זכו אף הם לרפליקה. במקרה זה, מדובר ברפליקה לדמות תלת מימדית או תלת מימדית למחצה. קישקשתא, יוצרה הן כבובת כף יד (שושי זוהר) והן כבובה בעלת ראש צבר, שממנו משתלשלות שתי רגליים ארוכות (מפעל "אודין" או "אוצין"). על שלוש הרפליקות של קיפי בן קיפוד (אחת מהן בובת כף יד), לא מופיעה תווית ולכן, לכאורה, אין לדעת האם יוצרו כמוצר נלווה רשמי. הרפליקה הרביעית היא סמל משחקי "הפועל" ה-13 (1986) בהם נבחר קיפי כדמות שתלווה את המשחקים. בין הרפליקות הנוספות לדמויות טלוויזיה מקומיות או כאלו שיוצרו בארץ, ניתן למנות את האווזה אוזה מתכנית הטלוויזיה החינוכית "פרפר נחמד" (מפעל "בובדי", קיבוץ אפק). התווית המצורפת מעידה ש"מוצר זה הינו מסדרת הטלוויזיה 'פרפר נחמד' שהופקה ע"י הטלוויזיה החינוכית". לעומתה, הרפליקה לדמות הסדרה המונפשת, המיובאת, "הדבורה מאיה", שהופקה בשיתוף פעולה יפני-גרמני, יוצרה במפעל המקומי "Toyland".


ומי שלא זכה לקבל את אחת הבובות האהובות "נאלץ" להסתפק בפאזלים, שטיחים, תמונות, מכתביות, מדבקות, שעונים ואפילו... סדינים ממותגים.

במשך השנים הפכו הרפליקות ויתר המוצרים הנלווים לפרטי מארצ'נדייז מבוקשים בקרב האספנים, שמלקטים אותם בשווקים, ירידים וקבוצות פייסבוק יעודיות. ביניהם, גם אני!

התצלום באדיבות רמי סמו

מקורות

bottom of page