חלוצי הרפואה במוזיאון ראשון לציון

לגלריית התמונות באתר


במוזיאון ראשון לציון, העיר השופעת בסיפורי נוסטלגיה, נוסף עוד מסלול של סיור בנבכי הנוסטלגיה - רפואה ואורח חיים בריא בימי המושבה. הצטרפתי לסיור כזה, שהובילה טל הרמלך. זה היה סיור קצר בהליכה, אך מלא בידע ובסיפורי בריאות, מהמושבה של פעם - ראשון לציון.


טל סיפרה לנו, בהרחבה, על הרופאים ששרתו את תושבי המושבה, על המחלות שהיו נפוצות אז (קדחת, מלריה, כולירה, מחלות עיניים, אדמת, בצקת ועוד), על בית הקליניקה ועל בית החולים המקומי.


בביקור בבית התרופות (בית המרקחת של פעם) סיפרה טל על המוצגים: בקבוק מים חמים, מכשיר חוקן, קערת כתישת העשבים, כוסות רוח ותרופות שונות מאותה עת.


בית המרקחת במקום הזה היה שייך למר סימן-טוב שהגיע לארץ מלבנון ואחר עבר לידי מר מלל.


חלוצי הרפואה בראשון לציון. צילום: ישראל פרקר
חלוצי הרפואה בראשון לציון. צילום: ישראל פרקר

מתוך סיפורי טל - אלבום המשפחות (מוזאון ראשון לציון ואתר מוזיאון ראשון לציון) ליקטתי את המידע הבא:

ראשון הרופאים במושבה היה ד״ר שטיין, שלא התגורר בה. הברון רצה שיהיה רופא שיתגורר במושבה ולכן לקח את ד”ר ד׳ארבלה ששירת את תושבי ראשון במשך שנה ואז התבקש לעבור ולנהל את בית החולים רוטשילד בירושלים.


ד״ר אהרן מאיר מזי״א (מזרע ישראל איסרלין, מגדולי הפוסקים בימי הביניים) היה הרופא השלישי בראשון לציון ושימש בתפקידו מ-1888 ועד 1900. הוא נולד ברוסיה והוסמך כרופא בשנת 1887. בפריז השתלם במחלות עיניים.


בשנת 1889 עלה מזי"א לארץ והגיע לראשון לציון. הוא היה לרופא כל מושבות הברון. בהשתדלותו נוסד בראשון לציון בית חולים קטן בשנת 1891 שפעל כ-10 שנים בצריפים שהוקמו בתחילת רחוב נחמה. הוא העשיר את בית המרקחת הדל בתרופות. מכל הארץ החלו פונים לכאן לבקש רפואות יקרות המציאות. מזי"א נמנה על מייסדי בית העם ו"ערבי קריאה" שהתקיימו בו וכן על מייסדי התזמורת (האורקסטרה). בשנת 1900, הוא עבר עם משפחתו לירושלים והיה לרופא ראשי בבית החולים "ביקור חולים". יחד עם דוד ילין ואליעזר בן יהודה ייסד את "ועד הלשון העברית" והיה נשיאו השני.


פרץ קרלן (הרוקח המקומי) נולד בבסרביה, רוסיה. בשנת 1924, עלה לארץ, לירושלים, שם עבד כרוקח אחראי בבית החולים "הדסה". ב-1925, התיישב בראשון לציון והקים בה את בית המרקחת הפרטי הראשון. הוא כיהן כחבר בהנהלת הסתדרות הרוקחים בישראל ויזם את הקמת הפקולטה לרוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים.


אליהו שייד, מנהל מושבות הברון בארץ ישראל, נתן הוראה להקים את בית החולים במושבה ראשון לציון. בשנת 1891 הוקמו ברחוב נחמה ארבעה צריפים שחוברו זה לזה. האמצעי שביניהם היה גבוה בחצי מטר יותר מהאחרים כדי לתת "הרגשת רווחה". על פי הנחיותיו של שייד, היה בית החולים מיועד בעיקר לתושבי מושבות הברון, איכרים ופועלים כאחד, וגם לחולים פרטיים אך "בתנאי שאלה לא יפלו למעמסת האדמיניסטרציה ושאיש מהם לא יהיה בסכנת חיים"…


בית החולים סיפק שירות רפואי עם ביקורים סדירים של הרופא והרוקח בכל המושבות. כמו כן סיפק תרופות, אישפז חולים וכן סיפק שירותי מיילדות. הלידות אירעו רק בבתי היולדות בעזרת המיילדת.


ד"ר אהרון מזי"א היה רופא אופטימי. בהערכתו את החולים בעת שיחרורם, 81% הוגדרו "בריאים". כל חולי המלריה, למשל, הוגדרו כבריאים כבר אחרי 4-5 ימי טיפול. התמותה הייתה נמוכה מפני שרק החולים הפרטיים של ד"ר מזי"א, שלא נשקפה להם סכנת חיים, אושפזו. כמו כן חולים במצב קשה מאוד לא הובאו בד"כ לבית החולים וסיימו את חייהם על ערש דווי בביתם.


בית החולים נסגר ב-1901 אך נפתח זמנית ב-1902 כדי לשמש כמקום להסגר חולים בגלל מגיפת הכולרה שפשטה בארץ.


רופא נוסף במושבה היה ד"ר אליקים ויצברד, שנולד בוולוז'ין שברוסיה הלבנה. הוא למד בקרקוב ובאוניברסיטת וינה רפואה והוסמך כרופא. בשנת 1902עלה לארץ וב-1904 התיישב בראשון לציון והיה לרופא המושבה. כתב עליו דוד תדהר (אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו): "נתפרסם בתור רופא טוב בסביבה הקרובה והרחוקה, ואף בישובים לא יהודיים, ואפילו במחנות אהלי קדר, היו באים רבים לבקש ממנו מרפא למחלותיהם". כשגויס, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, לשירות בצבא, נענו השלטונות לבקשתם של רבים וויתרו על גיוסו. הוטלה עליו האחריות הרפואית על הצבא התורכי. "ומאז היה נוסע בתמידות בכל רחבי האזור מבאר טוביה ורוחמה בדרום ועד בן שמן ופתח תקוה בצפון להביא מרפא לחולים".


בשנת 1922 עבר לעבוד כרופא פרטי. בתקופת מאורעות תרפ"ט (1929)ארגן ויצברד קבוצות לעזרה ראשונה והקים תחנה לטיפול בפצועים. עם כיבוש הארץ על ידי האנגלים, כשהובאו פצועים רבים לבית העם בראשון לציון, התארגנה ביוזמתו קבוצת צעירות לטיפול בהם.


כתיבה: ישראל פרקר