לגלריית התמונות באתר על המוזיאון
"מוזיאון הבובות" (FINE ART & DOLL MUSEUM) הוקם ב-2006 על ידי זוג האמנים מירי ליבוביץ ואדוארד שרוסטר ברובע האמנים בערד, בהשראת "הקומדיה דל ארטה" האיטלקית.
המוזיאון, שנמצא היום בביתם הפרטי של מירי ואדי, כולל את יצירותיהם המרהיבות: פסלי דמויות - כמעט בגודל טבעי - של ליצנים, ילדים ועוד. חלקם בסגנון "הקומדיה דל ארטה" וחלקם בסגנונות נוספים - בטכניקות של עיסת נייר, יציקות ברונזה ועוד.
כל "הבובות" הם דמויות מקוריות, עם תווי פנים ייחודיים, המיוצרות בעבודת יד ללא יצירת העתקים.
המוזיאון כולל גם מוצגים הקשורים לישראל וליהדות. כך למשל, מזוזות כסף מקוריות, מעשה ידיו של אדוארד, וכתובות מצויירות מספרי משלי ותהילים המצויירות על נייר קלף - מעשה ידיה של מירי.
הביקור במוזיאון כולל סיור מודרך (על ידי אמנים מירי ואדי) שבו גם מוסבר על תהליך הכנת הבובות.
תגובות המבקרים נלהבות ומשבחות: "נהננו מכל רגע מהיצירה והיוצרים", "כישרון רב תחומי צרוף", "מירי ואדי מסבירי פנים ואמנים בנשמה", "מוזיאון אינטימי ואישי ברמה ממש מרגשת", "הבובות מדהימות", "קבלת פנים נפלאה והסבר מפורט על תהליך יצור הבובות", "הסברים מרתקים", "לא רואים דברים כאלה", "חוויה רגשית, רוחנית ואינטלקטואלית בלתי נשכחת!", "אוסף נדיר".
רקע היסטורי
בשנת 1977 לאחר סיום לימודי האמנות, עברו מירי ואדוארד, כזוג צעיר לערד. הם היו בין יזמי ומקימי קריית האמנים הראשונה במרכז העיר, שבה עבדו ויצרו באותה עת כ-20 אמנים. הם הקימו בצריפים הראשונים של ערד סטודיו לציור ופיסול שבו לימדו אמנות ילדים ונוער במשך 30 שנה.
בשלב מסוים החליטה עיריית ערד להועיד את השטח לבניית מגדלים ונדל"ן. מירי ואדוארד היו בין האמנים האחרונים שפונו מקריית האמנים, שנהרסה עד עפר, למורת רוחם של האמנים ובדרך שלא נעמה להם בלשון המעטה.
הם עברו בלית ברירה לרובע האמנים החדש והשקיעו את כל כספם וחסכונותיהם בשיפוץ מבנה תעשייתי ענק הרוס ונטוש. הם עבדו שנתיים בפרך והקימו במו ידיהם את מוזיאון הבובות, שהפך לפנינה של הרובע.
הכתף הקרה שהם המשיכו לקבל מהעירייה (כולל תביעות וקנסות), לצד חובות שהצטברו, פריצות וגניבות מהמוזיאון, אילצו את מירי ואדוארד לסגור את המוזיאון – מפעל חייהם. אבל הם לא אמרו נואש ופתחו אותו מחדש בביתם הפרטי.
רוב הציוד והיצירות שאוחסן בגינה (בהעדר מקום בתוך הבית) נהרס בשמש ובגשם. אבל חרף הסבל המתמשך, תחושת הבגידה ועוגמת הנפש – המוזיאון צמח עם הזמן והפך לאתר תרבות אטרקטיבי על מפת התיירות של הנגב. את המוזיאון פוקדים מבקרים מרחבי ישראל ואף מחו"ל לסיור מודרך מרתק. מירי ואדוארד הם זוכי פרס ראש הממשלה לאמנות בשנת היובל למדינה. יצירותיהם שוכנות באוספים של מלכים, נשיאים וסלברטאים. המוזיאון קיבל הכרה בינלאומית מחברת התיירות הגדולה Tripadvisor.
מירי ליבוביץ
מירי ליבוביץ נולדה ב- 1953 בעיר יאסי – רומניה. ב-1960 עלתה לארץ עם משפחתה. מגיל צעיר יצרה, יצירות אמנות עבור משכית בתל אביב. ב-1971 שירתה בצה"ל כמד"נית גד"נע בהדרכת נוער, ומסעות ברחבי הארץ. ב-1978 סיימה את לימודי האמנות בהצטיינות, במכללת קיי, ב"ש כמורה לאמנות בכירה, בעלת תואר אמן.
מירי, חיה ויוצרת בערד. כבעלת סטודיו לאמנויות, בקריית אומנים ערד, היא לימדה 30 שנה ציור, פיסול ויצירה ילדים ונוער, וטיפחה את דור ההמשך באמנות פלסטית.
ליבוביץ יוצרת את פסליה בעיסת נייר, טרה קוטה, פורצלן וברונזה בסגנון מקורי וייחודי, חלקם בהשראת טיפוסי הקומדיה דל ארטה - תיאטרון עממי שהופיע לראשונה באיטליה במאה ה -16.
תיאטרון זה הורכב משחקנים מקצועיים, שהיו מאלתרים באימפרוביזציה את תמצית עלילת המחזה, אודות זוג נאהבים צעירים אשר אינם מגיעים למימוש אהבתם, בגלל התערבות הזקנים, המסכסכים ביניהם.
את דמות הליצן הראשון, ארלקינו, יצרה מירי בסטודיו שלה לפני 23 שנה, לאחר ביקור בפריס, והתרשמותה מליצן רחוב בדמותו.
מאז יצרה ברציפות אינספור דמויות כבני אנוש, כמעט בגודל טבעי, הממגנטות במבטם האנושי את העומדים מולם, שובות לב בקסמם ומוצגות לקהל ב''מוזיאון הקומדיה דל ארטה'' בבית האמנים בערד.
מירי ליבוביץ הציגה תערוכות רבות ברחבי הארץ, והעולם וזכתה להכרה בינלאומית.
יצירותיה נמצאות באוספים פרטיים של מלכים, נשיאים ושוחרי אמנות.
תערוכות
1980 – מוזיאון ערד
1981 – גלריה הרדלייר, לוס אנג'לס
1982 – תיאטרון ב'ש
1983 – גלריה לירז ב'ש
1984 – גלריה ½ 13 יפו
1985 – גלריה אלף גורדון, תל אביב
1986 – גלריה ½ 13 יפו
1987 – גלריה ויצמן לאמנות,ב'ש
1988 – מוזיאון הנגב, ב'ש
1989 – פסטיבל זלצבורג, אוסטריה
1990 – גלריה טוקיו, יפן
1992 – מוזיאון ערד
1993 – גלריה ברונו, תל אביב
1994 – תיאטרון הבימה, תל אביב
1995 – גלריה איפנימה, ירושלים
1996 – גלריה איבון קרוס, בברלי הילס, לוס אנג’לס
1998 – גלריה היאט ריג'נסי, ים המלח
1999 – תערוכה בינלאומית, גלריה לה אייריס, פריס
2000 – הגלריה העירונית בבית יד לבנים, רעננה
2000 – גלריה אפרופו פיין ארט, טילרויד, קולורדו
2001 – המוזיאון ליהדות איטליה, ירושלים
2001 – המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב
2002 – מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע
2003 - המשכן לאמנויות הבמה ת''א
2004 – גלריה, מלון מרידיאן ים המלח
2006 – תערוכה בינלאומית " ארט אקספו" ציריך ,שוויץ
2007 – מוזיאון הבובות, רובע אמנים , ערד
2010 - תערוכה קומדיה דל ארטה, ונציה, איטליה
2014 - תערוכה בינלאומית, Dolls Art מוזיאון יפו העתיקה
2014- תערוכת פיסול, גלריה ארט מרקט, נמל ת''א
2015 - תצוגה קבועה במוזיאון הקומדיה דל ארטה, ערד
2016 – תערוכה בינלאומית דולס ארט 3 , מוזיאון יפו העתיקה
2017 – המשכן לאמנות, בית מאירוב, חולון
אדוארד שרוסטר
1953 – יליד ריגה, לטביה
1971 – עלה ארצה עם משפחתו והתיישב בבאר שבע.
1977 – סיים את לימודי האומנות במכללת קיי בבאר שבע ובאוניברסיטת בן גוריון בנגב.
1978 - עבר לעיר ערד כאחד ממקימי ומייסדי קריית האמנים בעיר.
באותה שנה הקים את ביה''ס לאמנויות "סטודיו וגלריה" לציור ופיסול.
הפסלים והרישומים של אדוארד מוצגים בתערוכות ברחבי הארץ ובחו"ל, כמו גם מוזיאונים ואוספים פרטיים.
יצירותיו של אדוארד עשויים ממגוון רחב של מתכות : ברונזה, נחושת, ומתכות צבעוניות.
יצירות אלה, משלבות תהליכים מורכבים של ריקוע, ריתוך חמצון וטכניקות אחרות. בסגנון ארט נובו, ארט דקו
על ידי הדגשת שינוי פרספקטיבה ופרופורציות. ,"Art-Deco" ו "Art-Nouveau"
בשנים האחרונות, אדוארד עוסק גם בצילום אמנותי.
תערוכות
1980 - מוזיאון ערד.
1981 - "פיסול 70 " סאן פרנציסקו, ארה"ב
1981 - מוזיאון שמעון ויזנטל- לוס אנגלס, ארה"ב
1983 - גלריה לירז, ב"ש
1984 - מוזיאון ב"ש
1985 - גלריה לירז , ב"ש
1988 - היכל שלמה, ירושלים.
1990 - גלריה לאמנות- סנטר, ירושלים.
1991 - מוזיאון ערד.
1993 - קינג דיויד, ירושלים.
1995 - גלריה ברונו, תל אביב
1996 - גלריה איבון קרוס, בברלי הילס- ארה"ב
1997 - גלריה הייט ריגנסי, ים המלח..
2000 - הגלריה העירונית בבית יד לבנים , רעננה .
2000 - גלריה אפרופו פיין ארט , טילרויד ,קולורדו .
2001 - המוזיאון ליהדות איטליה , ירושלים
2001 - המשכן לאמנויות הבמה , תל אביב .
2002 - מוזיאון וילפריד ישראל , קיבוץ הזורע.
2003 - המשכן לאמנויות הבמה, ת''א
2004 - גלריה מרידיאן, ים המלח
2006 - תערוכה בינלאומית ''ארט אקספו'' ציריך, שוויץ
2007 - מוזיאון הבובות, רובע אמנים, ערד
2010 - תערוכת קומדיה דל ארטה, ונציה, איטליה
2014- מוזיאון יפו העתיקה - Dolls Art - תערוכה בינלאומית
2014 - תערוכת פיסול, גלריה ארט מרקט, נמל ת''א
2015 - תצוגה קבועה במוזיאון הקומדיה דל ארטה, ערד
2016 - תערוכה בינלאומית דולס ארט 3 , מוזיאון יפו העתיקה
2017 - המשכן לאמנות, בית מאירוב, חולון
מירי ליבוביץ - קטעי זיכרונות
ערד - סיפור אהבה
"לערד הגענו בתקופת לימודי האמנות שלנו, כשיורי וברוניה היו עדיין זוג נשוי וילדתם הקטנה, לבושה גלביה לבנה, ריקדה לפנינו כמו פיה על השטיח הכחול, בסלון ביתם בקומה השלישית. ברוניה שמה על האש, סיר מלא תפוחי אדמה, חתוכים לקוביות גדולות עם מעט מים והרבה חמאה ושום, ואנו חבורת סטודנטים לאמנות, היינו יושבים במעגל על השטיח, רעבים ומתייסרים מריח החמאה בשום שהתפשט בכל הבית, ומצפים בקוצר רוח עד שתפוחי האדמה יהיו רכים ומוכנים לאכילה ולא משנה כמה גדול היה הסיר שברוניה הכינה, זה אף פעם לא הספיק להשביע כל כך הרבה פיות. היינו מביאים בקבוק יין לבן, צונן ומוזגים לכוסות על רגל, וברוניה הייתה מרקדת לפנינו בכותונת לבנה, חצי שקופה כמו מוזה או אלה יוונית ואנו היינו מציירים אותה במעגל סביבה, כמודל בתנועה. הרבה רישומים היו נערמים אל תוך הלילה. בבוקר היינו הולכים ברגל, טרוטי עיניים אחרי לילה סוער, עם תיקי עבודות ענקיים תחת בית השחי, לכיוון היציאה מערד כדי לתפוס טרמפים ללימודים בבאר שבע. היה קל להתאהב, ערד הילכה קסם על כולנו. עיר כמו מפלנטה אחרת, עם השקיעות הכי אדומות ונופי המדבר בצבעי אקוורל מתחלפים, רחובות רחבים ונקיים של עיר מתוכננת היטב, ובעיקר מהחום והאיכות האנושית. פעם כל החברים שלנו גרו בערד, כמוהם גם אנחנו החלטנו לעבור למקום הקסום הזה, בחרנו בערד."
עוברים לערד
"בוקר אחד העמסנו על טנדר פתוח מאחור, עם שני מובילים גרוזינים אימתניים, את מטלטלינו הלא רבים, מקרר, טלוויזיה, מכונת כביסה ותנור, שני שטיחים מגולגלים ושני מזרוני נוער לא אחידים בגודלם, שני קרטונים עם נדוניה של מצעים ומגבות, שמיכת יחיד אחת ושתי כריות. סט כלים וכוסות, מגב גומי, מטאטא, יעה, דלי עם סמרטוט ובגדים לא הרבה. אמי רצה אחרינו עם חלה, מלח וצנצנת דבש נתנה לנו את ברכתה וביקשה שניכנס לבית החדש ברגל ימין עם החלה והמלח ונטבול בדבש למען יהיו חיינו טובים, מתוקים ומאושרים בערד. מרחוק ראיתי את דמותה המנפנפת לשלום, הולכת ומתרחקת, בעודנו יושבים בטנדר הפתוח מאחור ודוהרים בנסיעה לביתנו החדש. בתיה הראשונים של ערד נראו על קצה ההר, באופק ושמש ענקית צבעה אותם בשקיעה כתומה. ליבנו פעם בחוזקה, החזקנו ידיים ובלב הייתה תחושה שמשהו טוב מתחיל ברגע זה ממש. מיד אחרי שסידרנו את המכשירים החשמליים במקומם, שמנו את השטיחים בסלון, ועדיין נותר בו מקום פנוי רב. בלילה, יצאנו לטיול להכרת הסביבה בשכונה וראינו חנויות שהסוחרים שכחו להכניס את מרכולתם פנימה. למחרת הערנו את תשומת ליבם של הסוחרים, שהם שכחו בחוץ סולמות, פחי צבע וכסאות. גרוסקופ הסתכל עלינו בחיוך ואמר, מה פתאום שכחנו?! אף אחד לא גונב פה! ברגע זה ידענו שזה המקום, שאנו רוצים לחיות בו."
ערד- פנינה תרבותית במדבר
"עיר קטנה ואנשים בה מעט וכלום לא חסר בה! לקולנוע המיתולוגי של הופמן, אנשים הלכו בנעלי בית משובצות של דפנה, עם סנדוויצ'ים ותרמוס קפה. באמצע ההקרנה, היו קוראים ברמקול: עדה ויורם! הילדים שלכם התעוררו ובוכים, לכו תרגיעו אותם ותחזרו. אווירה כמו במועדון הסרט הטוב בקיבוץ. הסרטים החדשים ביותר וההצגות היו מגיעים לערד, כמו גם פסטיבל ישראל שהופיע בערד וירושלים בלבד. מרכז העיר ערד, היה פתוח ורחב, מרוצף יפה ונקי, ללא בדל סיגריה על הרצפה. ובית קפה אלגנטי בשם "עוגית" עם קפה משובח ועוגות שוות, בסגנון "כסית" או "רוול" התל אביבים. הייתה מעדניה, עם מבחר דליקטסים כמו בגן העיר ושוק לוינסקי בתל אביב, עם מבחר גדול של נקניקים משובחים וחזה אווז, דגים מעושנים, זיתים וגבינות יבוא מארצות מוצאם, מרובעי פטה צאן בפחים מיוון, גלגלי גבינות מאיטליה וגבינת רוקפור מצרפת. חיינו חיים בצניעות סטודנטיאלית, בבית עדיין לא היו לנו רהיטים, אבל חיינו בסטייל ובאיכות חיים. היינו קונים גבינת רוקפור, באגט טרי, ענבים ירוקים ענקיים ויין לבן צונן בכוסות על רגל. פורשים מפה משובצת לפיקניק על השטיח בסלון, ואוכלים בסגנון "ארוחת בוקר על הדשא" של הצייר מאנה. ביום העצמאות, הייתה שמחה עממית ואמתית תושבי ערד יצאו לשיר ולחגוג בחולצות לבנות, מסביב למדורה עם סולימאן הגדול אשתו ובניו, על ערמת גחלים, בישלו קפה שחור מתוק ומהביל בפינג'אן מפוחם וחילקו לכולם עם פיתות חמות. שרנו בקולי קולות את שירי ארץ ישראל וערד היפה. הייתה בערד בריכה, ומעליה על מרפסת נוף פעלה מסעדת גורמה, עם מלצרים עם פפיונים שחורים, הייתם מאמינים?! המתנ"ס הפך לבית השני שלנו, כמעט כל שנה הוזמנו להציג תערוכות ציור ופיסול. עשינו תפאורות להצגות וטכסים ואת ה"סבתא של ערד" האוסקר שחולק לשושנה דמארי וליתר הזוכים בפסטיבל הזמר העברי הראשון בערד. באווירה של פרגון ואהבה פרחנו, היינו בין היוזמים ומקימי קריית האמנים הראשונה. פתחנו חוגי אמנות לילדים ונוער שהיו לשם דבר, הבאנו לילדים דוגמניות ציור, לימדנו אותם לפסל באיטונג עם פטיש ואזמל, לרקוע מתכות ולהלחים באש עם ברנר, כמו באקדמיות הטובות לאמנויות. החוגים שלנו צולמו בטלוויזיה לתוכניות הילדים, זאפ לראשון "בין הכיסאות" הכיתה המעופפת, והעלו הצגות בשיתוף פעולה עם תיאטרון הילדים של אורנה פורת. עבדנו עם כל הלב והנשמה וזכינו להערכה רבה. בכל מקום סיפרנו על ערד, הייתה גאוות יחידה, שהלכה ודעכה עם השנים, עם חילופי ההנהגה בעיר והאוכלוסייה הטובה והוותיקה."
מקורות
דף פייסבוק של המוזיאון.
קומדיה דל'ארטה, ויקיפדיה. ערד, ויקיפדיה.