מכוניות גמדא

לגלריית התמונות באתר


בקיבוץ כפר הנשיא הוקם בשנת 1958 מפעל קטן שייצר מספר דגמים של כלי רכב שעוצבו וקושטו על בסיס כלי הרכב שהיו בשימוש באותן שנים בארץ – צה"ל, אל על, משטרת ישראל, דואר ישראל, אגד, מכונית ראש הממשלה ועוד. המכוניות משנת 1961 יוצרו ממתכת ונקראו גמדא בגלל גודלן. עיצוב האריזה הוטל על דן ריזינגר ז"ל, שלטעמי האישי עשה עבודה טובה (לשמחתי לפני מספר חודשים חברי א.ר. נתן לי במתנה אחת מהקופסאות שהיו לו באוסף האישי שלו). ששאלתי את דן באחת מפגישתנו (שנים רבות לאחר העיצוב) מה הנחה אותו בעיצוב הקופסה, לצערי, הוא כבר לא זכר בדיוק את ההנחיות שקיבל ואת השיקולים שהדריכו אותו באותה עת. במחצית שנות השישים הושבת קו הייצור. לקראת סוף שנות השישים נפתח הקו שוב, תחת השם גמדא-כור, וכלל סדרה חדשה של דגמי מכוניות, ששמו "סברא" (הרומז על הצבר הישראלי). הקו פעל בשיתוף פעולה עם יצרן צעצועים אמריקאי. המכוניות של גמדא היו חלק ממגוון דגמים ששווקו ברחבי העולם על ידי היצרן האמריקאי - בעיקר מכוניות אמריקאיות משנות ה-60 ודגם אחד חריג של פולקסווגן-חיפושית. ייצור זה נמשך שנים ספורות והמפעל נסגר במחצית שנות השבעים.



לפני מספר שנים, בפגישה עם מספר חברים אמרתי להם כי במכוניות גמדא חסר לי פריט חשוב: קופסה של אחת המכוניות/הכלים של גמדא. כתבתי מאמר קצר בנושא והוא הניב תוצאה מפתיעה: חבר אספן, ששומר על עילום שם, אמר לי כי יש לו את הפריט ושהוא ישמח לתת לי אותו. ובא לצין גואל.


והנה מה שכתבתי באותו מאמר:

גמדא. היום, יום שבת 12/01/19, נפגשתי עם מספר אספנים שאת חלקם אני מכיר ואת חלקם לא. היינו אצל דודו מכפר טרומן שתמיד זו חוויה. כאשר התעכבתי ליד מכונית ה"גמדא" שלו שאל אותי אחד האספנים בפליאה "מה אתה אוסף גמדא? כי אף פעם לא ראיתי שהעלת פוסט על כך". וצדק

הסיבה שלא העלתי פוסט עד היום מורכבת משתי סיבות הראשונה כי עד היום (וכולל היום) לא ממש נכנסתי לעובי הקורה בנושא זה (ואולי יום אחד אעשה זאת) והשני היא כי ה"לא אוסף" שלי של גמדא הוא קטן ולא מרשים

בכתבה של יואל זוהר משנת 2005 שמצאתי באינטרנט כתוב: "ילד בן 4 מקבל מכונית צעצוע. חדשה באריזה. ראשונה נזרקת לפח האריזה. הילד המאושר והסקרן יעביר את המכונית מסכת תלאות שגם בוחן רכב בוגר, מקצועי ויצירתי אינו מסוגל לדמיין. קרוב לוודאי שלאחר זמן מה גלגל או שניים יאבדו, חלקים ייתלשו, צבע יתקלף והמכונית תתגלגל אל פח האשפה. עשרות שנים לאחר מכן, הילד הוא כבר אדם בוגר וברגע של נוסטלגיה עשוי להיזכר בצעצועי ילדותו. האספנים שבין הבוגרים עשויים גם לנסות להשיב לרשותם את הצעצועים המוטוריים בטעם הילדות. מכוניות הצעצוע, בעיקר במצב חדש ובאריזה מקורית, יכולות להיהפך לפריט אספנות קשה להשגה". צר לי לכתוב אני הייתי הילד הזה, לכאורה (יליד 1956). אני שיחקתי עם מכוניות אלו. אני העברתי את המכוניות מערכת של תלאות ויסורים, אבל לא זו הסיבה שבגללה יש לי אוסף קטן של מכוניות גמדא. הסיבה היא כי אצלי זה עוד מוצר שנוצר בארץ בשנות השישים. עוד פריט ישראליאנה ש"חובה שיהיה לך".


כתיבה: הדי אור


מקורות