ג'מילה ח'יר נולדה ב-1940 למשפחה דרוזית שהשתקעה בפקיעין לפני 300 שנה. היא היתה ילדת הזקונים בין שישה ילדים. אמא נודעה בסביבת מגוריה כמומחית לצמחי בר וטיפלה באנשים באמצעות צמחי מרפא שרקחה על פי ידע מסורתי. את האהבה לטבע ואת הידע לאסוף צמחים ולרקוח מהם תרופות עממיות למדה ג'מילה מאמה.
כבר בכיתה ב' נאלצה לעזוב את הלימודים בבית הספר ולסייע בעבודות הבית. היא התחתנה בגיל 16 ובתוך שלוש שנים כבר חבקה שלושה ילדים (מתוך החמישה שנולדו לה). המשפחה נאנקה תחת עול הפרנסה וכדי להיחלץ מהמצוקה שכנעה ג'מילה את בעלה לעבור לרמלה. אף שבאותה עת לא היה מקובל בחברה הדרוזית שאישה מפרנסת, ג'מילה החליטה לצאת לעבוד עוד לפני שידעה קרוא וכתוב. כך היתה לאחת הנשים הראשונות בעדה שיצאו לעצמאות תעסוקתית. בשעה שבעלה עבד כשומר בבית אריזה היא הועסקה בקטיף תפוזים. בלילה עבדה במשמרת נוספת במיון פירות בבית אריזה ולחילופין בניקוי משרדים. כך במשך 14 שנים תמימות.
עם תום לימודי ילדיה (שאותם שלחה למוסדות חינוך יהודיים) חזרה המשפחה לביתה בפקיעין, וג'מילה פתחה מסעדה מתחת לביתה. במקביל החלה לעבוד בחצי משרה בנעמ"ת, ולמדה בכוחות עצמה קרוא וכתוב בעברית וערבית.
הרעיון לייצר באופן מסחרי סבון עם סגולות רפואיות באמצעות עיבוד חומרים שנאספו בשדה התבשל במוחה של ג'מילה כבר בגיל צעיר. אבל לקח לה שנים ארוכות של ניסוי וטעיה על גג ביתה עד שמצאה את התרכובת הנכונה לייצור תעשייתי. את נוסחת הקסם בדקה ג'מילה על גופה שלה ושל ילדיה. בהמשך החלה לחלק את סבוניה הטבעיים בחינם לשכנים, לרופאי עור, לתיירים ובעיקר לחיילים. "בן אחד שלי היה קצין בגולני והשני בצנחנים", היא מספרת בראיון, "הייתי נותנת להם את הסבונים והם היו מחלקים, וביקשתי חוות דעת. תכל'ס, את המחקר שלי עשיתי על חיילים. כשראיתי שיש תגובות טובות, התחלתי להיכנס לסופר־פארם ולניו־פארם. מאוחר יותר הבן שלי שגר בהולנד נכנס לחברת קוסמטיקה עם שם טוב, ונתן להם לבדוק את הסחורה. חילק לדיילות, למנהלים ולכל מי שראה שסובל מפצעים. וכך הכול התחיל" (גולדקלנג, 2017).
הצלחה זו הוליכה את ג'מילה להקים בעשור השישי לחייה מפעל סבון משגשג ולהפוך תוך זמן קצר לסמל של הצלחה עדתית ונשית. המפעל שהקימה במו ידיה ידוע גם כמי שמעסיק בשיתוף פעולה הרמוני עובדות דרוזיות, יהודיות, מוסלמיות ונוצריות. כולן נשים (מתוך מחשבה ליצור סביבת עבודה נעימה לנשים מסורתיות) וכולן חשות כמשפחה. אגב, המודעות הפמיניסטית של ג'מילה משתקפת גם בחינוך שהקנתה לבתה ענת. היא הראשונה מבין הנשים בכפר שלמדו נהיגה ובין הנשים הראשונות במגזר שיצאו למגורים מחוץ לכפר לטובת לימודים אקדמיים. לימים היתה למורת הנהיגה הראשונה בעדה הדרוזית.
המפעל בתפן מייצר היום עשרות מוצרים מגוונים, ובהם סבונים במגוון ריחות, שמנים לעיסוי ולטיפול בפנים, קרמים, חמאת גוף ועוד. במקביל משווק המפעל מפיצי ריח ונרות ריחניים, תחת המותג "ריחות הגליל". מוצרי המפעל, המכונים "סבוני הפלא" זוכים להצלחה גם מחוץ לישראל תחת המותג "ג'מילה סיקרט". בשנת 2007 הם זכו בפרס המוצר הטבעי הטוב ביותר בפולין, בשנת 2010 נכללו ברשימת הסבונים הטובים באנגליה ובשנת 2014 הוכרזו כקרם הידיים הטוב בהולנד.
הצילומים באדיבות אמיר ח'יר
"סבתא ג'מילה" סדקה למעשה חמש תקרות זכוכית בעת ובעונה אחת: התקרה המגדרית (אישה ראשונה בעדה שהקימה מפעל במו ידיה), התקרה הגילאית (הקימה את העסק בגיל מבוגר, בהיותה סבתה ל-15 נכדים), התקרה המדעית-תעשייתית (פיתחה לבד סבון, מוצר ישראלי שנתפס במשך שנים כמזהם סביבתי והפך בזכותה למזוהה עם מהפכת הטבעונות והקיימות); תקרת המכירות (המוצר שלה הפך למותג בינלאומי מצליח).
על היותה אישה אמיצה, יזמית ופורצת דרך ועל כך שהיא מייצגת את הערכים, המסורת, רוח הגליל והאהבה לטבע ולאנושות זכתה סבתא ג'מילה בפרסים, אותות הצטיינות ומחוות הוקרה לרוב. כך למשל, היא קיבלה את אות כבוד מ"עמותת יסמין" לעידוד עסקים קטנים; נשלחה לייצג את ישראל באירועי יום האישה הבינלאומי בספרד וגולת הכותרת: נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות ה-58 למדינת ישראל (בשנת 2006).
הצילומים באדיבות אמיר ח'יר
לימים הועברו סודות העשבים של ג'מילה לבן הזקונים שלה פואד, שהיה גם האחראי במפעל על פיתוח מוצרים חדשים.