להלן מצוטט מתוך הערך "שמואל זקס" בויקיפדיה:
קורות חיים
זקס נולד בעיירה גוֹרְזְד (בליטאית: Gargždai) שליד העיר ממל, בצפון-מערב רוסיה (ליטא), בן בכור ליצחק זקס (1868–1944) מקלם[1] אביו נסע לדרום אפריקה בגלל מצוקה כלכלית, ובגיל 13 הצטרף אליו. הם עבדו באספקת שירותים לפועלים במכרות. בגיל 20 נפצע בתאונה ונשלח למנהיים שבגרמניה, והחליט להמשיך משם לארצות הברית, שם עסק בגרוטאות ברזל ובכסף שהרוויח הביא לשם את אביו ומשפחתו. הם החלו במסחר בבדי משי, ולאחר הצלחה קנו בית חרושת למשי בפטרסון שבניו ג'רזי ועסקו במסחר וייצור בדי משי. בניהול נכון הצליחו לעבור את המשבר הכלכלי העולמי של 1929.
ב-1932 הגיע עם אביו לארץ ישראל והחליט להשתקע בה. הוא קנה שטח אדמה ברמת גן והעביר ארצה את מכונות האריגה.
משפחה
זקס היה נשוי לרות ואב לשלושה בנים: חיים (נחמן), ברוך (טבע בים ב-1951, בהיותו בן 13[4]) ומיכאל (נהרג במלחמת ששת הימים בקרב במבואות אל עריש, בגיל 24).
זקס נפטר בשנת 1973, בגיל 84, ונקבר בבית העלמין קריית שאול.[5]
מפעל משי זקס
המפעל החל לייצר בשנת 1933 ברמת גן (כיום דרך זאב ז'בוטינסקי 42). זקס נכנס לשותפות עם אברהם קליר בבית החרושת "ארגמן" לצביעת בדים שהוקם ב-1934 בסמוך.[2] בתחילה נתקל המפעל בקשיים, כי הקונים לא האמינו כל כך בתוצרת הארץ, אך עם הזמן הפך המותג "משי זקס" למושג יוקרה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הופסק יבוא המשי מאירופה. זקס נסע למצרים להביא חמרי גלם למפעלו. הוא נענה לבקשת אנשי הרכש ובעזרת רישיון שקיבל משלטונות המנדט לייבא מכונות לייצור בד ניילון, החביא במטען מכונות לייצור נשק ותחמושת.
המפעל התרחב וב-1947 עבר ביחד עם "ארגמן" לבני ברק (בשטחו של מכון מור כיום). נפתחו חנויות מפעל בתל אביב, חיפה, ירושלים, רמת גן, עכו ועוד. המפעל ידע מעלות ומורדות וסכסוכי עבודה שגרמו לסגירות זמניות שלו.
חנויות "משי זקס" נסגרו עם ירידת הביקוש לבד בתפירה עצמית. המפעל נסגר בשנות ה-70.
זקס גר בווילה מפוארת ברחוב פרוג 7 ברמת גן; כשהסתיימה בנייתה הפכה לאטרקציה ורבים הלכו להתרשם מיופיה.הוא אהד את לח"י ובביתו התקיימו פגישות בין נציגי לח"י לעיתונאים ואישים על מנת ליצור קשרי חוץ עם מדינות וגופים שונים כדי להביא את דבר המחתרת לידיעת העולם. שלט זיכרון בנושא זה הוצב בחזית הבית שנבנה על מקום הווילה שנהרסה.
מקורות
חיים זקס. שמואל (סם) זקס, באתר "יזכור"
משי זקס, באתר נוסטלגיה און ליין
דוד תדהר (עורך), "שמואל זקס", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 420
משי זקס - פאר הלבוש, המשקיף, 12/9/41
שמואל זקס הובא למנוחות, דבר, 15/1/73
הופסק הייצור במשי זקס, דבר, 3/8/59
דיוויד סלע. 1.3.2019. מתחתונים ועד מעילים: תעשיית הטקסטיל בארץ מתפתחת, ישראל היום.
ה. ברוך, יוזמים במשק הישראלי - סוד הארגמן, דבר, טור 2, 11 באוקטובר 1957.
טוביה מילנר, זכרונותי מרמת גן בשנות ה-30 וה-40, רמת גן: ט. מילנר, 2008.
על התערוכה
"הפריטים שמופיעים בתערוכה זו הם כולם מתוך אוספיי. המודעות השחורות הם הביצועים האורגינלים של "פרסום מלניק" מאמצע שנות החמישים עבור משי זקס והם הועברו לשקופיות ש"פרסום שפט" הקרין בבתי הקולנוע השונים ברחבי הארץ. הציורים הם אורגינלים מתוך אוספיי ולצערי לא הצלחתי למצוא מיהם הגרפיקאים שביצעו אותם" (הדי אור).