סקס מוכר? בהחלט סקס מוכר. פירסום עם סקס אטרקטיבי הוא אפקטיבי? בהחלט אפקטיבי. ספרי סקס מוכרים? בהחלט מוכרים. אבל ספרים על מחנות ריכוז, נאצים, עינויים, התעללויות מיניות וגם "סתם" התעללויות וסקס – גם מוכרים? מסתבר שכן ועוד במדינת היהודים. לא יאומן, מי חשב על שילוב מחריד שכזה אבל בתחילת שנות השישים ספרות זו היתה פופולרית ביותר בישראל ויצאו לאור עשרות רבות של ספרים בז'אנר משונה זה. ספרים אלו כאילו מספרים את סיפור מלחמת העולם השניה. הסיפורים מתנהלים במחנות שבויים גרמנים (בגרמנית סטאלג). את המחנות הללו מנהלות נשים יפיפיות, סקסיות, ניפומניות, סדיסטיות ואכזריות בצורה שלא תתאר.
המתווה העלילתי הטיפוסי פשוט, כמצופה מז'נאר של "ספרות זולה". שבוי נכנס למחנה שבויים גרמני - סטאלג. רואה כי כל הצוות נשים. הוא מאמין ומקווה כי בזכות כך הטיפול והיחס אליו יהיה טוב יותר מאשר במחנות השבוים המנוהלים על ידי אנשי האס.אס. מהר מאוד מתברר לו כי ההיפך הוא הנכון. הנשים היפות הם חבורה של ניפמוניות סדיסטיות ואכזריות בצורה בלתי רגילה. הן בעלות דמיון מפותח ליצירת עינויים רבים ומגוונים מסביב לפעילות המינית. השבוי עובר אונס, עינויים רבים והשפלות מיניות רבות בצורות מגוונות. תיאורי המין "מרתקים" (לפחות לזמנם). בדרך כלל סוף הסיפור מסתיים בכך שהשבוי נוקם את נקמתו בסוהרות ואיך לא יתנקם בהם אלא על ידי סידרת אונס ועינויים שונים מצידו. אגב, אפשר לשער שהספרות הזו נועדה למה שמכונה היום BDSM.
בסיפרו של אלי אשד "מטרזן ועד זבנג" כתב על התופעה כך: "מן הראוי לציין שספרים מוזרים אלו, שעלילותיהם מתרחשות בזמן מלחמת העולם השניה, ראו אור בראשית שנות השישים, בימים שבהם עדין לא הרבו לדבר על השואה, ובכל זאת, ספרים אלו שברו את הטאבו".
בתחילת שנות השישים בעקבות משפט אייכמן, יצאו לאור מספר רב של ספרים הנוגעים בשואה ובמלחמת העולם השניה. ספרים אלו זכו להצלחה וכך התחילו לצאת לאור ספרים על שבויים ומחנות נאצים אשר היו סיפורים של אנשים אמיתיים ותורגמו לעברית. בעקבות הצלחה זו התחילו סופרים ישראלים לכתוב סיפורים אשר חלקם התבסס על סיפורים אמיתים אבל לא היו מתורגמים אלא פרי יצירותיהם של סופרים ישראלים. מיד לאחר מכן כפי שכותב אשד "מ-1961 החלו ספרים שונים לשלב בין שתי הסוגות הפופולריות, סוגת המלחמה וסוגת הסקס, כך נוצרו סיפורי מלחמה שתיאורי המין והסאדיזם בהם היו מפורטים יותר מכפי שהיה מקובל עד אז: סוגת הסטלגים."
המחברים "הסופרים" הם בעלי שמות לועזיים טהורים "מוניק קורנו", "רוני בלייק", "ויקטור בולדר", "קים רוקמן", "מייק באדן" וכדומה. הספרים הוצגו כמי שתורגמו מאנגלית אך לאמיתו של דבר כולם נכתבו על ידי כותבים ישראלים. חלק גדול מהספרים נכתבו בידי מירון אוריאל (1935-2006) שהיה סופר מתרגם ועיתונאי. בנוסף לספרי הסטאלג הוא כתב ופרסם מבחר גדול של ספרי כיס פופולריים מז'אנרים מגוונים: ספרי מערבונים כגון "בוק גונס", "אף בי אי" ועוד בשם העט "ארצי ברמן" וכן סדרת "גיבורי ישראל" בשם העט "ליאור עשת", חוברות "טרזן" בהוצאת "הפיל", סדרות על נערות ישראליות: "רחל", "שולמית", "סמדר". בסידרת סטלאג כתב בשמות "ויקטור בולדר", "קים רוקמן", "מדלין רושמון", "קולונל מרטין רוזנברג" ועוד. כמו כן תירגם ספרים רבים מאנגלית (איאן פלמינג, אליסטר מקלין, אגתה כריסטי, הרולדס רובינס ועוד). בתחילה יצאו ספרים אלו בהוצאת ינשוף והמו"ל החשוב בזאנר זה היה עזרא נרקיס.
הספר הראשון בסדרה יצא לאור בשנת 1961, ונקרא "סטאלג 13" שלצערי עדין אין לי אותו באוסף. בעקבות סרטו הנודע של בילי ויילדר משנת 1953, "סטלאג 17", חיבר הסופר אלי קידר, ספר בשם זה ונקרא בשם העט "מייק באדן".
ספרים נוספים, נקראו במספרים סידוריים שונים (לא כמו תיקים וחקירות במשטרה כיום. תיק 1000, 2000, 3000 וכו'), ובהמשך ניתנו שמות אחרים, כגון "סטאלג השדים", "מבצע סטלג", "הסטלג במפרץ החזירים" ועוד. למרות שהספרים היו פרי דימיונם של המחברים, בעטיפה האחורית של אחדים מהם הם הוצגו כתיאור היסטורי. הספר "הייתי מפקדו של סטאלג" נכתב (על ידי מירון אוריאל) כזיכרונותיו לכאורה של "קולונל מרטין רוזנברג". בסידרה ידועה לשימצה זו גם נמצאים ספרים אשר לא בהכרח נושאים את השם "סטאלג" אלא נכתבו בהשראה, באותה צורה ובאותו נושא ומשתייכים לסידרה זו.
שניים מהספרים - "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ", שיש לו אותו באוספי מאת "מוניק קורנו", ו"הנה בא הקברן המתוק" שלצערי יש לי רק את המהדורה השניה לאחר הצינזור האכזרי שנעשה בו - הוחרמו על ידי המשטרה, והמו"ל יצחק גוטמן הורשע בפרסום דבר תועבה שעלול להביא להשחתת המידות.
"הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ", היה כנראה ספר הסטאלג הנורא ביותר מתוך הז'אנר הזה. הספר, כשמו כן הוא, מספר על התעללותו המינית של קצין נאצי בצרפת הכבושה. הקולונל לוקח לו בחורה צרפתיה צעירה ואונס אותה בדרכים שונות ומשונות. בין השאר הוא כובל אותה בקולר ושרשרת ככלבה. הוא מכריח אותה לנבוח וללכת על ארבע ועוד. לאחר המלחמה הצעירה נוקמת את נקמתה על ידי כך שהיא משפילה את קולונל שולץ בכך שהוא הופך להיות כלבה והוא עובר סידרת התעללויות. היו שמועות רבות ושונות לגבי זהות המחבר.
אודה ואבוש כי גם אני כנער בשנות השישים היותר מאוחרות חטאתי בקריאת "ספרות מופת" זו בשקיקה. מצר אני על כך אבל מה נער מרמת גן יודע? יש לקחת בחשבון שמדובר בעידן פוריטני שלפני הפורנו הזמין והדיבור החופשי על מיניות. הספרים הללו הועברו מיד ליד מבית לבית הרחק מעינייהם הבולשות של הורינו (ולכן גם רובם נותרו במצב נוראי – מרופטים, קרועים ובלויים). בהחלט כנער מתבגר הריגושים המיניים שהוצגו בספרות זו היו חלק ממחשבותינו. יש גם כמה וכמה איזכורים לספרות זו באומנות הישראלית – מה שממחיש על הפופולריות שלה באותה עת. כך למשל, בסרט "אסקימו לימון" בנצי, אחד מגיבורי הסרט, קורא סטאלג באמבטיה. דוגמה נוספת בספרה של "לימור נחמיאס" (לא שם עט ולא שם בדוי), "סרט לבן על כיפה אדומה", גיבור הספר מוצא בין חפציו של אביו, לאחר מותו, אוסף של ספרי סטאלג. באחד מפרקי סדרת הרדיו הפופולרית "משפחת שמחון" תופס מר שמחון את בתו נאווה קוראת בספר "סטאלג 340" והוא מקריא מתוכו: "היא עמדה מולו עם הפרגול כששדיה חשופים". כשנאווה מודה שקנתה את הספר, הוא זועם: "בכסף שלי? בכסף שאני עובד וטורח להשיג אותו, את קונה שמלאג עם שדיים חשופות?"
כל הפריטים המוצגים בתערוכה זה הם כמובן מתוך האוסף שלי. יכולתי להרחיב בנדון אבל "קהל לקוחותי" ירטנו. לכן אני ממליץ למי שרוצה להעמיק בנושא זה ולקרוא מידע לא רק על קצה המזלג, כפי שמופיע כאן להציץ במקורות שלהלן.
מקורות
סטאלג (סדרת ספרים), ערך בויקיפדיה.
ניצה בן-ארי. 2006. דיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה עצמית בספרות העברית 1930–1980, אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור, עמ' 152–162.
אלי אשד. 2002. ברוכים הבאים לסטלאג 13 : לתולדות ז'אנר ספרותי על סקס, עינויים ומחנות ריכוז.
אלי אשד. 2002. מטרזן ועד זבנג: הסיפור של הספרות הפופולרית העברית, הוצאת בבל.
מירב קריסטל. 26.10.2007. פורנו במחנה הריכוז. Ynet
אלי אשד, הסטלגים והאישה הגרמניה, באתר "המולטי יקום של אלי אשד"
סטאלג בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
"סטאלג - הפודקאסט" - הסכת ובו מקריאים סטאלגים נבחרים
גילי איזיקוביץ. 27.3.2021. על אף הניסיון שרכשו בחזית, עמדו נדהמים למראה אישה עירומה, הארץ.
כתב: הדי אור