תכשיטים מסורתיים בתרבות האתיופית
הסגנון האתני
באתיופיה מקובל לענוד תכשיטים ואבזרי קישוט רבים. גברים רבים נוהגים לענוד טבעת חותם מכסף או מזהב. זקנים ומכובדים מחזיקים בידם שרביט משיער לבן של זנב סס או מוט הליכה מגולף – זַָּרָה (פירושו מקל).
כוהני הדת נעזרים בטלה שהיא שמשייה צבעונית.
בנות העדה המבוגרות ככלל אינן משופעות בכסף, וניכר עליהן שאינן עמוסות תכשיטי יוקרה. תכשיטיהן קטנים, עדינים ומנימליסטים.
את מקומם של האבנים היקרות, הזהב והפלטינה תופסים חרוזי עץ, פלאסטיק וזכוכית, בסגנון אתני על פי האופנה בשווקים. הצעירות המבוססות יותר ובעלות היכולת מתהדרות בתכשיטי זהב צנועים ועדינים. מבין המתכות, הנפוץ ביותר הוא הכסף, בעיקר בשל מחירו הנמוך.
באתיופיה, האישה הכפרית אשר מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה להתקשט בתכשיטי זהב - היתה מתקשטת בתכשיטים עשויים כסף ומתכות אחרות.
ה"סנקאדרי" - מורכב משני תליונים חלולים: מלבן וטרפז. אחד התליונים תלוי מאחור ואחד מלפנים. הם מחוברים זה לזה בשמונה שרשרות כסף, ארבע מכל צד. דוגמת תכשיט זה הוא כדוגמת הרקמה המופיעה בחלק מהשמלות.
הנשים נהגו לענוד גם צמיד מכסף. הצמיד היה עגול, רחב ובעל פתח. את הצמידים ענדו על כל אחת מהידיים.
תכשיט נוסף היא טבעת מכסף או מזהב ללא דגם.
רוב הנשים ענדו שתי שרשרות - אחת מכסף ואחת מחרוזים ירוקים וכחולים.
תכשיטים "מאגיים"
לבתולות אסור היה באתיופיה לענוד תכשיטים, כדי לא למשוך גברים, אך ישנם תכשיטים המותרים לענידה בכל גיל, ואלו תכשיטים בעלי סגולה מאגית:
"זגול" - שרשרת עשויה שבלולים זעירים.
"דבה" - טבעת זכוכית כחולה.
"כתם" - קמע עטור עשוי חרוזים רבי- גוונים בצורת מרובע או עיגול. לילדות מותר אף לענוד מחרוזת העשויה חרוזי זכוכית צבעוניים בדרך כלל ירוק או כחול.
תכשיטים המייצגים מצב אישי
תכשיטיה של האישה מייצגים את מצבה האישי . ישנם שלושה תכשיטים עיקריים אשר מסמלים זאת:
"בר אנקות" - מטבע כסף אשר תלוי על שרוך. ניתן לכלה לאחר שהמשפחות החליטו על קיום הנישואין . המטבע ניתן לכלה על ידי אבי החתן והוא מסמל את ארוסי הנערה.
"גותצ'ה" - עגילים קמורים ובקודקודם כדורים זעירים. הם מזכירים כיפת כנסיה. עגילים אלו מסמלים נישואין בטקס דתי והם ניתנים על-ידי החתן לכלה כשהוא מגיע לכפרה לקחת אותה אל כפרו.
"דרי" - מחרוזת ארוכה שעשויה משלוש שרשרות כסף הניתנת לאישה לאחר שילדה שלושה ילדים.
תכשיטים נוספים
פרט לגותצ'ה נוהגת האישה לענוד על אחת מאוזניה עגיל דמוי סלסלה שבמרכזו אבן כחולה.
התליונים מושחלים על מחרוזות מחרוזים כחולים או על חוטי כותנה כחולים. חוץ מתליון ה"בר אנקות", מקובלים גם תליון עגול מזהב שנענד סמוך לצוואר. חוץ מה"דרי" מקובלת גם מחרוזת מחרוזי כסף.
מחרוזת פחות מקובלת היא "אלסם". זוהי מחרוזת העשויה מתליונים חלולים רבים בעלי צורות גיאומטריות המחוברים זה לזה. המחרוזת ארוכה ומגיעה עד מתחת לחזה.
קולקציית התכשיטים במרכז המבקרים במוצא
כשאורנה ואיציק לוי, בעלי חברת התכשיטים הבינלאומית Yvel (לוי במהופך) בקשו לתרום לקהילה, עלה במוחם הרעיון להקים בית ספר שיכשיר צורפים מבני העדה האתיופית ויקלוט אותם לעבודה במפעל התכשיטים המשפחתי, המייצא את רוב תוצרתו לרחבי העולם. עבור איציק, שעלה עם משפחתו לישראל מארגנטינה לפני כ-50 שנה, סיוע לעולים חדשים בצעדיהם הראשונים בארץ, היווה סגירת מעגל.
בית הספר פועל במרכז המבקרים של החברה ברמת מוצא (על כביש הכניסה לירושלים). במשך שנת לימודים אחת הופכים העולים החדשים, חלקם חסרי השכלה וניסיון אך בעלי חוש יצירתי מפותח, לתכשיטנים ומשבצי פנינים ואבני חן מקצועיים.
כשנה לאחר שיצא הפרויקט לדרך ושבעה מבוגריו כבר הועסקו ב- Yvel החליטו בני הזוג לוי לפתח את המיזם, ולצורך כך הציעו לאנשי עמותת "ידיד" להצטרף. עמותת ידיד הוקמה בשנת 1997 במטרה לצמצם פערים חברתיים, להעצים משפחות מוחלשות ולתת להן כלים לעזור לעצמן בתחום התעסוקה.
שיתוף הפעולה הניב קמת חברה חדשה MEGEMERIA (המשמעות באמהרית היא בראשית/ התהוות), הפועלת כעסק חברתי שכל רווחיו חוזרים להרחבת בית הספר, יצירת משרות חדשות לתלמידים, ליוצאי אתיופיה בכלל וכן לסיוע לחברי האוכלוסייה המתגוררים בירושלים וסביבתה.
קולקציית התכשיטים, שמוצגת במרכז המבקרים ב"מוצא" ונמכרת ברחבי הארץ ובחו"ל, היא שילוב בין אלמנטים מודרניים, מסורת היודאיקה ואלמנטים אתניים.