ראיון עם ד"ר פדרו זוניגה

מלונאי, היסטוריון ואספן של פריטי מלונאות ארץ-ישראלית


לגלריות התמונות באתר: גלויות של מלונות | תוויות למזוודות בבתי מלון


עוז: מתי נדבקת בחיידק האיסוף של פריטי מלונאות?

פדרו: בעת כתיבת ספר על תולדות המלונאות בא"י, בראשית שנות ה- 2000, הגיעה אלי דניאלה סמית', באותה עת דוקטורנטית בחוג לארכיטקטורה במכללת בארד בניו יורק ((Bard Graduate Center. היא כתבה דוקטורט בנושא עיצוב בתי מלון בא"י וביקשה חומרים (הדוקטורט שלה פורסם ב-2005). דניאלה הראתה לי את החומרים שהיו אז בידיה וזה עורר אצלי את הדחף לחפש חומרים נוספים. כך החל המסע המרתק שלי בחקר המלונאות הארץ ישראלית, שנמשך עד היום.


עוז: בקרב אספנים רבים קיימת זיקה כלשהי (לעיתים סמויה), בין הרקע האישי שלהם לבין תחום האיסוף. אצלך זה נראה כמעט טבעי.

פדרו: בהחלט. מאחורי קרוב ל-50 שנים במקצוע המלונאות.



עוז: אבל מן הסתם יש גם רקע אישי. ספר קודם על ילדותך.

פדרו: לא אספתי דבר בילדותי. החיידק הזה תפס אותי מאוחר יותר. נולדתי ב- 1956 וגדלתי בסנטיאגו בירת צ'ילה. בגיל 14 ברחתי מהבית ועד היום לא חזרתי...


עוז: תסביר.

פדרו: הייתי שובב גדול ועצמאי. גרתי בסביבה לא טובה. באותה עת מצבי התחיל להתדרדר, עד כדי סמים והסתבכות עם המשטרה. כתוצאה מכך החלק האמיד והמשכיל של משפחתי המורחבת העמיד בפני שלוש אפשרויות: ללכת לגור עם הסבתא, ללכת לגור עם הדודים או לנסוע לא"י. במה ילד בגיל הזה יבחר? ברור. כמובן שאני לא מצטער אפילו לא לרגע על בחירתי הגורלית!


עוז: מדהים. איך הגעת ארצה ואיך השתלבת בענף בתי המלון?

פדרו: עליתי ארצה דרך עליית הנוער בשנת 1972 בגיל 15. למדתי באלוני יצחק בגבעת עדה. לאחר שירות צבאי בנח"ל (1975-1979) כסמב"צ, קשר מג"ד וחובש קרבי התחלתי את דרכי בתחום המלונאות בכפר הנופש די-זהב בסיני). כשהוחזר סיני "עליתי" לאילת ושם התחלתי כשוטף כלים במלון גני שולמית. משם המשכתי לצבור ידע ונסיון בתפקידים מגוונים: בל בויי, קופאי ופקיד קבלה.

את התפקיד הניהולי הראשון קבלתי במלון קרוואן סן קלאב באילת - מנהל הזמנות. לאחר כשנתיים התמנתי לסגן מנהל והופקדתי על התפעול השוטף של המלון ושלוחותיו: חוות סוסים, 6 יאכטות, 2 מועדוני גלישת רוח, מועדון צלילה, סיורי מדבר, השכרת רכב ועוד.

הקריירה שלי המשיכה להתקדם וב-1984 התמניתי למנהל קבלה והזמנות ואחר כך לסגן מנהל מלון מלכת שבא באילת. בפועל הייתי אחראי על התפעול השוטף של המלון. ב-1991 הגעתי לראשונה לראש פירמידת הניהול כאשר התמניתי למנהל מלון אמריקנה באילת. ב-1995 עברתי לנהל את מלון כרמל בנתניה (שכלל גם דירות) וכעבור שנה, ב-1996, התמניתי למנכ"ל מלון פרימה אסטור בתל אביב – אחריות שכללה בין השאר חידוש ושיפוץ המלון ופתיחת מלון נוסף בטבריה. כיהנתי בתפקיד המאתגר הזה עד 2001 ואז החלטתי לעשות שינוי בחיי ולהפוך לעצמאי. בשנים 2001-2003 פתחתי יחד עם שותף (השף עוזי פז) מכון ליעוץ, הדרכה וביקורת בתחום המלונאות והקולינריה.

מאז ועד היום אני עצמאי - בעל חברת "פז - לניהול מערכות תיירות מלונאות ומזון". החברה עוסקת בהדרכה מפעלית והוראה אקדמית, יעוץ, פיקוח ומתן שירות לעסקי מזון ואירוח וחקר תולדות המלונאות בא"י.


עוז: מעניין שהחברה שלך נותנת ייעוץ גם בתחום ההיסטוריוגרפי. מה כוונתך בזה?

פדרו: הופעתי בבית משפט כעד מומחה, עזרתי בחקר תולדות מבנים ששימשו כבתי מלון עבור אדריכלים ואנשי שימור ועוד.


עוז: זה מאד לא שגרתי שמנהל שעוסק בתכלס' היומיומי מתעניין גם בהבט ההיסטורי של העיסוק שלו. מניין זה הגיע? סקרנות טבעית? פטריוטיזם? מן הסתם זה קשור למשהו שהתרחש עוד בילדות, במשפחה.

פדרו: הגעתי ממשפחה שחציה משכילה ואמידה מאוד וחציה חייה על גבול העוני והרבה פחות משכילה. אני סקרן ואוטודידקט והשתתפתי בעשרות קורסים והשתלמויות בנושאים שעניינו אותי ושלא יכולתי ללמוד ללא עזרה. אני דובר, כותב וקורא עברית, אנגלית וספרדית ודובר וקורא גרמנית. ואגב, לא רק שלא קיימת סתירה בין התחום הניהולי לבין התחום ההיסטוריוגרפי, אלא שבעיני יש אפילו השלמה. כל מנהל שמכיר את הרקע ההיסטורי של המלון שלו ולמעשה של ענף המלונאות כולו, הוא מנהל עשיר, משכיל ויעיל יותר. היסטוריה תמיד הלכה יד ביד עם ידע תרבותי ותיירותי. אגב, זה מאד עוזר לי גם בתחום האספנות, כי מדובר בתחום שיש לו צדדים חובקי עולם.

ההתקדמות האינטלקטואלית שלי הלכה תמיד יד ביד עם ההתקדמות המקצועית. חוץ מתעודות הסמכה מקצועיות (ניהול בתי מלון, הנהלת חשבונות וכו') והשתלמויות מקצועיות לרוב (דוחות פיננסיים, כלכלה, שיווק, מכירות, תברואה, ניהול איכות), יש לי גם שלושה תארים אקדמיים: Bsc בניהול מלונאות; MA בניהול תיירות בינלאומית ו- Ph.D בגיאוגרפיה (מאוניברסיטת חיפה).


עוז: היכן ועל מה כתבת את עבודת הדוקטורט שלך?

פדרו: הגשתי את הדוקטורט באוניברסיטת חיפה ב-2018, תחת ההנחיה של פרופ' יחזקאל ישראלי ופרופ' ארנון גולן. נושא העבודה היה "תרומת יזמים טמפלרים ופרוטסטנטים לפיתוח התיירות בארץ ישראל בין השנים 1840 – 1914". אבל עוד לפני כן פרסמתי מחקרים בתחום, כולל ספר שכותרתו "מי יתנני במדבר מלון אורחים - תולדות המלונאות בארץ-ישראל" (קווים, תל-אביב, 2010).


עוז: הספר הזה הוא בעיני, ולא רק בעיני, באמת הישג יוצא דופן, הן משום שלמיטב ידיעתי אתה הראשון שכתב מחקר כה מקיף על הנושא החשוב והמרתק הזה, והן משום שמדובר בספר רב אנפין בן (900 עמודים בשני כרכים) שהוא גם אלבום תמונות מרהיב. זה ספר שכולל מאות מוצגים מהאוסף העצום שלך ומכסה מעל 2000 בתי מלון. ולא זו בלבד, אלא שמדובר בספר חלוצי בתחום היסטוריוגרפי שהיה די מוזנח במשך שנים רבות. לראשונה ניתן תיאור מלא, מלווה בצילומים נדירים, של התפתחות המלונאות בארץ ישראל מהתקופה העותומאנית דרך תקופת המנדט ועד ימנו אלה.

פדרו: תודה על המחמאה. זו היתה באמת השקעה עצומה שלקחה לי כ-10 שנים. ניסיתי להפוך כל אבן ונשביתי בסיפור מרתק.


עוז: מה שיפה בספר, שכמו ספרים אחרים שעוסקים במאקרו ובתולדות התרבות הפופולרית, הוא מספר לא רק את סיפורו של ענף המלונאות בארץ, אלא בעקיפין גם של ענפים אחרים: כלכלה, פיננסים, שיווק ופרסום, עיצוב גרפי, עיצוב פנים, מזון, ועוד ועוד. זהו ספר חובה לאספנים, לסטודנטים למלונאות, לבעלי תפקידים מלונאיים ובענף התיירות, המזון והארכיטקטורה ולהיסטוריונים וחובבי ארץ ישראל.

אני מבקש שתרחיב קצב על תחום המלונאות כתחום לימודי. מי עוסק בזה באקדמיה ובכלל? עד כמה הוא מפותח? מה מדגישים ומה מחסירים? אגב, מעניין שהרבה שנים לא היה כאן בכלל תואר במלונאות. גם היום בישראל אין את מה שמקובל בארצות רבות – בעיקר ארצות שבהם ענף התיירות מפותח: תואר שעומד בפני עצמו בתיירות/מלונאות.

פדרו: הדגש בישראל הוא יותר אקדמי ופחות מעשי-מקצועי. כפי שאתה כבר יודע, נורא קשה למוסד אקדמי להשתנות ולהתאים עצמו לחידושים המתרחשים בשטח. ניסיתי להשפיע על ראשי החוגים שבהם עבדתי ועדיין עובד, אבל זה קשה. כיום ארבעה מוסדות אקדמיים מעניקים תואר ראשון בניהול בתי מלון ותיירות: מכללת הדסה בירושלים, מכללת כנרת בצמח, האוניברסיטה העברית (שבה אני מרצה) ואוניברסיטת בן גוריון. תואר שני בתחום מעניקים במכללת כנרת ובאוניברסיטת בן גוריון.

למרבה הצער האוניברסיטה העברית מתכוונת לסגור את התואר הזה בעוד כשנתיים, ככל הנראה בשל הפגיעה הקשה שספג ענף התיירות והמלונאות בעקבות הקורונה והמתח הבטחוני. גיוס הסטודנטים נפגע מאוד במוסדות הללו. אני לא אהיה מופתע אם עוד מוסד או יותר יסגור את חוג התיירות שפעל בו.


עוז: מה שיפה ונדיר אצלך זה שאתה לא רק מכיר את התחום מהפן המעשי שלו ולא רק היסטוריון של בתי מלון, אלא גם מרצה מבוקש בתחום.

פדרו: כיוון שאני בעל נסיון עשיר בתחום הניהול התיפעול של בתי מלון, מטבע הדברים התחלתי להרצות על הנושא מאד מוקדם (כבר ב-1999). תחילה בשלוחת אקדמיות שפעלו בארץ (מארה"ב ואנגליה) ואחר כך גם במסגרת המכללה האקדמית כנרת (אגף החדרים, לוגיסטיקה וביקורת, בטיחות מזון במערכות הסעדה) והאוניברסיטה העברית (ארגון בתי מלון, תפעול בתי מלון, ניהול פיננסי, פיקוח על קבלנים, תיאום התמחות מעשית).

עם הזמן עברתי גם להרצאות היסטוריוגרפיות, שמתחברות לתחום המחקר והאיסוף שלי - בעיקר בהתנדבות בבתי ספר. אני נותן הרצאות גם על המחקרים והאוספים שלי בחוגי האספנים, הן משום שאין הרבה אנשים המומחים בתחום הזה, והן משום שאני מופתע עד כמה גם אנשים שעוסקים בלימודי ארץ ישראל ובאספנות, לא מכירים את הנושא לעומקו ולעתים לא מכירים בכלל. כך למשל מדריכי טיולים ומורי דרך. רבים מהם יודעים לספר בפירוט רב על מבנים מונומנטלים בארץ ישראל, שבולטים בנוף העירוני, אבל דווקא הרקפות שבחגווי הסלע לא מוכרות לרבים מהם. זה כולל בין השאר בתי מלון והארחה. אי אפשר להבין את תולדות הציונות בלי החלק הזה בפאזל.


עוז: בוא ננסה להבין יותר לעומק מה אתה בדיוק אוסף.

פדרו: אני אוסף פריטים בעיקר מודפסים, על המלונות שפעלו בעבר בא"י ובמדינת ישראל. יש לי אוסף גדול בסדר גודל של כעשרת אלפים תוויות למזוודות, מעטפות, תמונות,גלויות ומסמכים היסטוריים מגוונים, שכולם קשורים בדרך עקיפה וישירה למלונאות.


עוז: מה זה נותן לך מבחינה אישית?

פדרו: חיידק המלונאות התיישב אצלי עמוק עמוק. אני אוהב הן את המקצוע והן את א"י. האוספים הללו מחברים בין שתי האהבות הללו. יש באיסוף גם ערך מוסף מדעי. דרך ההתחקות אחר השגת פריטים וגילוי הרקע שלהם אני מרחיב כל הזמן את הידע ההיסטורי שלי.


עוז: מהיכן אתה משיג את הפריטים השונים.

פדרו: את מרבית פרטי האוסף רכשתי באתרי אינטרנט. פעם אחת אפילו טסתי לצרפת לרכוש אוסף. אני גם מקבל ו/או מחליף פריטים עם קולגות ויש אנשים שאפילו יוצרים איתי קשר על מנת להעניק לי במתנה פריט זה או אחר. יש לי פריטים שהשווי הכספי שלהם בשוק הינו נמוך יחסית, אבל יש לי אחרים שערכם ממש לא ניתן לכימות בכסף. למשל, תווית מזוודה של מלון פארק ביפו, אשר היה בבעלותו של הברון הרוסי הטמפלר אוסטינוב (אביו של שחקן הקולנוע). היום משמש הבניין כמרכז ליהודים משיחיים. התווית הודפסה לאחר ביקור הקיסר הגרמני ב- 1898; או תווית של מלון א. קמיניץ בירושלים, אשר יסד את רשת בתי המלון היהודית הראשונה בא"י. ויש עוד דוגמאות.


עוז: זה הזמן לכמה מלים על משפחתך הגרעינית.

פדרו: אני נשואי בפעם השנייה עם עולה שעלתה מקנדה בערך באותו גיל שאני עליתי ולה שני ילדים שגידלנו ביחד מגיל צעיר. הנישואים הראשוניים לאשה גרמניה היו בגיל 27 ונמשכו 6 שנים. מאז אני עם הקנדית וגרנו ביחד יותר מ- 20 שנה לפני שהחלטנו להתחתן.


עוז: כיצד מתייחסים קרוביך לאיסוף הזה?

פדרו: אישתי קוראת לאוספים בצחוק "בולים". בני המשפחה האחרים לא מתייחסים לזה ברצינות ואת רוב חבריי זה לא ממש מעניין.


עוז: אבל היום, בניגוד לעבר, כולם מבלים בבתי מלון. זה אמור לעניין יותר, לא?

פדרו: לצערי החומר מעניין היום יותר מהרוח. אדם ממוצע שמגיע לבית מלון לא ממש מתעניין ברקע ההיסטורי שלו. רק מעטים, והם זן הולך ונכחד, באמת מסתקרנים. זה נעשה מעניין יותר כשאשר מדובר בבית מלון שיש לו אופי וינטג'י. אז בדרך כלל גם המלון עצמו מציג בלובי ובחצר פריטים היסטוריים, כגון תמונות וחפצים. בעולם הרחב הבינו מזמן שוינטג' ונוסטלגיה הם חלק חשוב מהמותג. אצלנו בישראל רק מתחילים לאחרונה להבין זאת.


עוז: זה אופייני מאד שבמקרים רבים בני משפחה לא מבינים לא רק את עומק האהבה ומניעיה, אלא גם את הערך האינטלקטואלי של האיסוף. רבים מתייחסים לאספנות באופן מאד שטחי וחד ממדי – כמעין שריטה או שיגעון פרטי. הם לא מבינים שלמעשה כל העיסוק בהיסטוריה, ובעצם במדע בכלל, הוא סוג של שריטה (חיובית כמובן). פשוט על אספנות שמו תווית פחות יוקרתית. בספרי האחרון על האקדמיה כיניתי את ההיסטוריונים "אספנים". רבים נעלבו וכעסו עלי. חה חה חה.

מה שכן, לעתים האוסף משתלט על הדירה ונעשה קצת מטרד. איך זה אצלך?

פדרו: לא, לא. אצלי זה לא המצב שכל הבית נבנה סביב האוספים. מרבית האוספים שלי הינם פרטי נייר שמקוטלגים בתוך אלבומים. יש לי כ-30 כאלה.


עוז: כיצד אתה מממן את התחביב הזה?

פדרו: אני נוהג לרכוש בלוקים (ערימות) של פרטי נייר שונים ולמכור אותם באינטרנט על מנת לממן את רכישת פרטי האוספים שלי. לעניות דעתי הם שווים היום בסביבות חמישים אלף דולר בערכים כספיים. בערכים היסטוריים ורגשיים כמובן הרבה יותר.


עוז: ומי, חוץ ממך, בין המתעניינים באוספים הללו?

פדרו: אני לא אספן ששומר את הקלפים שלו קרוב לחזה. אני מהסוג המשתף. היות ואני נחשב למומחה בתחום ואף קשור לאקדמיה – חוקרים רבים פונים אלי בשאלות ובקשות עזרה שלמרביתן נענה ברצון.


עוז: מה הקשר שלך עם אספנים אחרים?

פדרו: הוא התפתח בטבעיות. אחד מהם אתה מכיר היטב - הדי אור. הוא עזר לי מאוד עם הכנסת הספר לשוק ומאז אנחנו חברים טובים.


עוז: מי עוד אוסף בארץ דברים הקשורים בתיירות?

פדרו: אני לא מכיר אחד שזהו תחום איסופו העיקרי. אלה שאני מכיר רק נושקים לתיירות ולמלונאות. עם זאת, אם לשפוט על פי "המלחמות" שיש לי בבתי המכירות על מנת לזכות בפריטים מסוימים, יש לפחות עוד שניים כאלה. אינני יודע אם הם ישראלים. עם אספנים בעולם אין לי קשר רציף. בדרך כלל פונים אלי בבקשות ולא להיפך.

עוז: תודה רבה על הראיון ועל התמונות שתרמת לאתר.


מקורות

  • Hotel Designing in Zionist Palestine, PhD Thesis, Bard Graduate Center, NY, 2005

  • Daniella Ohad Smith. Hotel design in British Mandate Palestine: Modernism and the Zionist vision. The Journal of Israeli History Vol. 29, No. 1, March 2010, 99–123

  • פדרו זוניגה. 2013. סודותיו של מלון אורחים, עת-מול, יוני, ע"ע 21-25, יד יצחק בן צבי, ירושלים.

  • פדרו זוניגה. 2013. תרומת יזמים טמפלרים ופרוטסטנטים לפיתוח התיירות בארץ ישראל בין השנים 1840 - 1914, דיסרטציה - אוניברסיטת חיפה, 2018.

  • פדרו זוניגה. 2010. מי יתנני במדבר מלון אורחים - תולדות המלונאות בארץ-ישראל"; קווים, תל-אביב.