ראיין: עוז אלמוג
עוז: ספר לי קצת על הרקע האישי שלך.
ולדי: אני משתדל תמיד לשמור על פרופיל נמוך, אבל אוכל לציין שנולדתי בשנת 1988 בסנט פטרסבורג, רוסיה. בהיותי בן שנתיים (1990) עלתה משפחתי ארצה והתיישבה בבת ים. אני נשוי + שניים.
עוז: כיצד התגלגלת לתחום הבולאות והשטרות?
ולדי: סבי ודודי הם אספני בולים וותיקים ומוכרים בברנג'ה, אבל אני הגעתי לתחום בדרך מקרה. לפני כעשור הייתי בצומת דרכים אישית וחיפשתי אפיק פרנסה חדש אחרי עבודה בתחום הבנקאות. דודי סיפר לי שמחפשים עובד בחנות הבולים "רומנו" שבדיזינגוף סנטר. הגשתי בקשה והתקבלתי. גיליתי עד מהרה עולם קסום והתאהבתי בתחום.
עוז: אתה אספן?
ולדי: יש לי אמנם אוסף קטן של שטרות ואוסף מכובד בתחום העיר בת ים, אבל אני מעדיף להגדיר את עצמי כסוחר בתחום האספנות. תסכים איתי שבמידה מסוימת יש סתירה בין מסחר לאספנות משום שאספן לא נוטה למכור את הפריטים שבידו בעוד שסוחר מחפש מה ולמי למכור.
עוז: בת ים?! אוי, זה נהדר. כמה סמלי שילד למשפחה של עולים דואג למורשת של העיר הזו, שקלטה המון עולים, בעיקר מחבר העמים. לפני המון שנים, כאשר תיעדתי את מגזר דוברי הרוסית בישראל (והייתי אחד הסוציולוגים הראשונים שעשה את זה), הסתובבתי בבת ים עם מצלמה. אהבתי לצלם את כל העסקים החדשים עם השמות ברוסית. זה היה כמו "ליטל רוסיה" בישראל.
ולדי: אולי יום אחד, כאשר יקימו את מוזיאון בת ים יוכלו להיעזר באוסף שלי.
עוז: מתי הקמת את החנות ובית המכירות "קונגרס הבולאים"? אגב, השם נחמד ומאד קליט.
ולדי: כן, חשבתי על שם קליט שגם מסמל סוג של וינטג'. זה מזכיר את הקונגרס הציוני. כמו שאמרתי לך הגעתי לתחום האספנות לגמרי במקרה וללא ידע משמעותי אבל אני לומד מהר. אחרי תקופה של כשלוש שנים בחנות האספנות "רומנו" החלטתי שאני יודע מספיק בכדי להקים עסק עצמאי בתחום. ב-2018 שכרתי חנות קטנה במדרחוב לוינסקי (רחוב החלוצים 18), שהיתה קודם בית קפה שכונתי.
עוז: איך הגיבה אשתך?
ולדי: שאלה טובה. בהתחלה היא היתה מאד מודאגת. אבל עם הזמן היא למדה שאני עומד על הרגליים ומביא פרנסה הביתה. אל תשכח שיש לי תואר ראשון במנהל עסקים, כך שאני מגיע לנושא המסחר לא לגמרי לוח חלק.
עוז: אני מבין, אבל תסכים איתי שמסחר בתחום הוינטג', העתיקות ופריטי האספנות זה תחום מאד צר ומסוכן, קל וחומר כשמדובר בענף אספני שנמצא בירידה בעולם – בולים.
ולדי: מסכים איתך. בולים היום זה עניין בעיקר לחטייארים. מעט מאד צעירים מבקרים בחנות וקונים. לכן אני מוכר גם מטבעות ושטרות. אגב, הירידה של אספנות הבולים היא גם הסיבה שמספר החנויות בתחום הולך ופוחת. בדיזינגוף סנטר היו בעבר חמש חנויות כאלה והיום נשארו שתיים: "רומנו" ו"גפני". אני מבחינה זו ממש תופעה ייחודית, לא רק בגלל שנכנסתי לתחום הזה לפני זמן קצר יחסית אלא גם בגלל שאני צעיר.
עוז: אז לא מדכא קצת שרוב הקונים זקנים?
ולדי: יש דור חדש של אספנים אבל הם מתמקדים בעיקר בשטרות ומטבעות. בולים זה דור הולך ונעלם. אני נהנה לשבת לשתות קפה עם החבר'ה המבוגרים ולשמוע מחוכמת החיים שלהם. סיפורים מעניינים יש כל הזמן בתחום הבולאות.
עוז: רוב הקונים שלך דוברי רוסית?
ולדי: יש מכל העדות, אבל בהחלט יש נתח משמעותי של דוברי רוסית. אלה אנשים שהביאו איתם ארצה את האוספים היפים שלהם. איסוף בולים היה במזרח אירופה מאד פופולרי.
עוז: מתי עברת גם לפלטפורמת הבידספיריט?
ולדי: ב-2019 עברתי לפלטפורמה הזו והיום חלק גדול מהמכירות שלי נעשה בבמה הדיגיטלית.
עוז: ועדיין באים לחנות פיזית?
ולדי: כן בוודאי. יש כאלה שחשוב להם הקשר הבלתי אמצעי עם הסוחר. יש אספנים מבוגרים שמחליטים להיפטר מהאוסף לעת זקנה. הם אומרים לעצמם "די, אין דור המשך וצריך לשחרר". ויש משפחות של יורשים שמגיעים עם תקווה לעשות כמה שקלים ממכירת האוסף הישן של אבא או סבא. אנשים מפקידים פריטים למכירה גם בקונסיגנציה.
עוז: מה טווח המחירים?
ולדי: זה מאד נזיל. זה נע בין 20 דולר ועד מספר אלפים לפריטים נדירים. כך למשל, המחיר של סדרת הבולים הראשונה של ישראל יכול להגיע לכמעט 3000 דולר.
פריטים שנמכרו בחנות
עוז: איך יודעים עליך?
ולדי: קודם כל בתחום הזה המון מגיעים מפה לאוזן. אבל כמובן בעידן הדיגיטלי קל מאד לאתר כל אחד. אני מפרסם בעיתוני הברנז'ה של אספני הבולים והשטרות (בארץ ובעולם) וכמובן גם בבידספיריט.
עוז: אתה גם בפייסבוק?
ולדי: מעט מאד. בדפים של קבוצות האספנים השיח גולש לא אחת לדברים לא מכובדים. זה לא בשבילי. אבל אני כן מתעדכן שם מדי פעם.
עוז: אתה רואה את עצמך עוד הרבה זמן בתחום?
ולדי: בהחלט. למה לא? אמנם לא קל להתפרנס מזה אבל עניין וריגוש לא חסר. הרבה אנשים אומרים לי שאני מגשים בעבודה שלי את החלום הרטוב שלהם. אין כאן שגרה. כל יום זה משהו חדש ויש לא מעט הפתעות. ואני אוהב כמובן גם את האינטראקציה עם הלקוחות. תמיד שמח ללמוד מהחוויות והנסיון העשיר שלהם.
עוז: תן לי כמה טיפים מקצועיים. למשל לגבי קביעת שווי של פריט.
ולדי: שווי של פריט נקבע בעיקר על ידי מחירונים שנמצאים בשוק. לגבי פריטים שאין עליהם מידע, השווי נקבע על ידי כוחות ההיצע והביקוש. פריט יכול להימכר פעם בזול ופעם ביוקר. במכירות מהסוג הזה הכל פתוח. יש כאן גם מרכיב חזק של רגשות. אם מישהו מאד רוצה פריט מסוים הוא ישלם מן הסתם יותר.
עוז: איך יודעים שלא מזויף?
ולדי: מניסיון ומהשוואה לקטלוגים. וכמובן אני מתייעץ עם קולגות כאשר יש חשש. במידה והמוכר או הקונה מבקשים לקבל תעודת אותנטיות על בול שברשותם, אני שולח למומחים המקובלים בתחום. יש כאלה בארץ ובחו"ל. אבל כמובן צריך לדעת למי לשלוח כי יש בתחום הזה גם שרלטנים, כלומר מומחים מטעם עצמם. באופן עקרוני אני תמיד משנן ללקוחות שלי את האמרה הידוע: אם יש ספק אין ספק. עוז: תודה רבה ושיהיה בהצלחה.
מקורות מידע מקצועיים עבור אספנים וסוחרים בתחום הפילטליה