פגשתי לא מעט אנשים, גם בראשון לציון, שמעולם לא ביקרו במוזיאון ראשון. למענם ולמעננו אני מעלה כאן תמונות שצילמתי באורווה המשוחזרת יפה, הנמצאת בחצר המוזיאון.
האורווה הוקמה ככל הנראה בשנת תרמ"ד, 1883, ביוזמת יהושע אוסוביצקי, פקיד הברון במושבה. היא בנויה מאבן כורכר מקומית ומקורה ברעפי מרסי.
במקור, חולק המבנה לשני חללים בעלי רצפת חמרה כבושה. בחלל הצפוני נמצאו שרידי קורות עץ שהעידו על קיומו של מתבן עליון מתחת לגג הרעפים.
באורווה שכנו בעלי-החיים הגדולים של משק האיכר ובה אוכסנו מזונם והציוד הדרוש להם. במהלך השנים נוספו שני חדרים (אינם קיימים כיום), אשר שימשו מחסנים ומגורי פועלים.
המבנה המט לנפול שוקם על-ידי בניית קיר תמך פנימי, עשוי בטון. בקיר מספר פתחים המאפשרים מבט על אלמנטים אופייניים לבנייה המקורית, כגון: אבני הכורכר, חומר המלט העשוי חמרה והטיח המורכב מחמרה מעורבת בתבן. קורות הגג הוחלפו בקורות חדשות ומעליהן הונחו רעפי מרסי המקוריים.
אורווה זו מייצגת בממדיה ובציודה את צרכי המשק של האיכרים במושבה ראשון-לציון. בתצוגה שבתוך המבנה נמצאים אביזרים מקוריים ופריטים משוחזרים כגון האבוס והמתבן העליון.
באורווה המשוחזרת הוקמה תערוכה קבועה בשם "כוח סוס" שעוסקת בהתפתחות התחבורה מראשית ההתיישבות עד ימינו.
המידע לצורך הכנת התערוכה לוקט מזיכרונותיהם של הגברת צלה וייס ומר אלי שליט, נכדיו של אליעזר אלחנן שליט, ומתחקיר השוואתי של אורוות במשקי איכרים בראשון-לציון ובמושבות הסביבה.
בנוסף לאורוות הפרטיות שבחצרות האיכרים, הקימה פקידות הברון במהלך העשור הראשון לקיומה של המושבה שתי אורוות ציבוריות - "צריף הבילו"יים" ו"אורוות הברון".
כתיבה: ישראל פרקר