תערוכת העשור נערכה בין 5 ביוני ל-21 באוגוסט 1958 בבנייני האומה בירושלים, כחלק מחגיגות העשור למדינת ישראל. היא נחשבה לאחד האירועים החשובים ב1958- בישראל.
בתערוכה, שהייתה מעין יריד, הוצגו הישגי המדינה וגופיה השונים. בביתנים הוצגו יצירות אמנות של אמנים
ישראליים, לצד מתקני שעשועים (למשל, גלגל ענק) ולצד אגפים שהוקדשו, בין היתר, לפעילותם של גופים כסולל בונה, המוסד לביטוח לאומי ואחרים. בתערוכה הוצגו גם חידושים טכנולוגיים (למשל, רובוט שפנה למבקרים בעברית; פרה מכנית שעליה הודגם תהליך ייצור החלב) וממצאים היסטוריים, כמו למשל מגילת העצמאות. בתערוכה הוצב גם אולפן רדיו שממנו שידרו חגי פינסקר ויצחק שמעוני.
התצלומים באדיבות הדי אור
ההכנות לתערוכה החלו כשנתיים קודם לפתיחתה, עם תום מבצע קדש. בדצמבר ,1956 מיד לאחר המבצע, יזם ראש עיריית תל אביב, חיים לבנון, מהלך להקמת התערוכה בתל אביב. טיעוניה של עיריית תל אביב לא עזרו בידה למנוע את החלטת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, טדי קולק, לקבוע את משכן התערוכה בירושלים.
יו"ר מועצת המנהלים של התערוכה היה ד"ר פאול י' יעקבי, סגן ראש עיריית ירושלים. למנכ"ל התערוכה מונה מארגן התערוכות יצחק רול. את התערוכה תכננו חבורת אדריכלים בראשות אבא אלחנני, זאב רכטר, משה זרחי ויעקב רכטר.
את ניהול מחלקת האמנות והתרבות הטיל רול על המוזיקולוגית מיכל זמורה-כהן, מכרתו (זמן קצר לאחר התערוכה נישאו השניים). הכנת התערוכה הייתה מלווה בקשיים רבים. זמורה-כהן מספרת בספרה "רפרטואר אישי" כי "בערב הראשון היה צריך להתקיים קונצרט תזמורת קול ישראל בניצוח איתן לוסטיג, עם 'בריאת העולם' של היידן, וכשבאתי בבוקר לאולם הוא נראה כמו אתר בניה וכמובן לא היו כיסאות". בטקס הפתיחה היה אמור נשיא המדינה יצחק בן-צבי ללחוץ על כפתור שידליק אורות, תוך שהוא מכריז "ויהי אור", אך מערכת החשמל כשלה.
סמל התערוכה, שעיצב המעצב הגרפי היהודי-בריטי הנודע אברהם גיימס (שלאורך שנים עיצב סמלים עבור המדינה, בהם סמל תערוכת "כיבוש השממה" ב-1953 ומספר בולים לשירות הבולאי), תיאר יד המחזיקה במנורה (מסמלה של מדינת ישראל) שמתוכה צומח שתיל ועליו האות י', המסמלת את עשר שנות העצמאות.
התצלום באדיבות הדי אור
התערוכה האמנותית הורכבה מחלקי תערוכה בשם "עשר שנות ציור ישראלי", שהוצגה במוזיאון תל אביב והועתקה לבנייני האומה, אך מוקמה במסדרונות צדדיים. לצד מוצגים אלה, הוצגו יצירות אמנות גם בביתנים האחרים, המרכזיים יותר.
בחזית האכסדרה הוצב ציור קיר גדול של יחזקאל שטרייכמן, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". לא נותרו עותקים או צילומים של הציור, אך חוקר האמנות גדעון עפרת טוען כי המתווים לציור חושפים קרע של שטרייכמן "בין 'אמנות למען אמנות' לבין 'אמנות למען החברה'".
יוסף זריצקי הציג את הציור "עֹצמה", שהועבר ממקומו לאחר ביקורו של דוד בן-גוריון בתערוכה וחולל שערורייה.
יעקב וכסלר הציג אף הוא ציור קיר דקורטיבי מופשט, על חזיתו הארוכה של האגף המשקי.
"פסל לתערוכת העשור" של יחיאל שמי עיטר את רחבת הכניסה וניצב עד היום בכניסה למבנה.
"פסל העשור" של יצחק דנציגר הוצב בביתן סולל בונה.
דני קרוון עיצב את בניין משרד הפיתוח.
גם לואיז ובצלאל שץ הציגו מיצירותיהם בביתנים השונים.
שערורייה התעוררה לאחר שעבודה של יוסף זריצקי הוזמנה כמוטיב המרכזי בביתן המשק, אבל בן-גוריון פסל אותה, ומקורבו טדי קולק החליט להעתיק את היצירה לביתן "חיי חברה חדשים". סמדר שפי מצטטת את חוקר תולדות האמנות והמבקר יונה פישר, שאומר כי "העלבון שנגרם לצייר הוותיק זריצקי מדגים כיצד מבינים אצלנו את המילה 'תרבות'. ניהול חיי האמנות בארץ והכוונתם, ארגונם המתמיד במסגרת של 'יצוג המדינה בכבוד' יכולים לתת מענה לשאלה מה המניעים האמיתים לשילוב יצירות אמנות במסגרת מפגנים רשמים בארץ ומחוצה לה".
ביתן מרכזי נוסף בתערוכה היה ביתן חברת מלאכת היד האמנותית הממשלתית "משכית".
מעבר לביקורת על הצנזורה האמנותית שהפעיל בן-גוריון, נמתחה גם ביקורת על תכני התערוכה. הטענה המרכזית היתה שמדובר בתערוכה תעמולתית האופיינית למשטרים לא-דמוקרטיים ובייחוד למשטרים הקומוניסטיים של אותה תקופה. בספרם "איפה היינו ומה עשינו" מתארים דוד טרטקובר ואמנון דנקנר את התערוכה כשיא של "תערוכות סובייטיות". כ-600,000 איש ביקרו בתערוכה (מצוטט מתוך: תערוכת העשור, ויקיפדיה).
בקטלוג התערוכה הופיעה ברכה קצרה מנשיא המדינה יצחק בן צבי ומיד לאחריה ברכה ארוכה של ראש הממשלה בן גוריון. כמו כן מופיעים שמות המועצה הציבורית לבניית התערוכה, מועצת המנהלים, המבצעים של האגפים השונים, הקבלנים וכן רשימה של המציגים. המודעות הן של החברות שהשתתפו בתערוכה ואשר חלקן עדין ממשיכות לפעול ולעבוד במדינה גם יותר משישים שנה אחרי קיום התערוכה הזו.
התצלומים באדיבות הדי אור
מקורות
ספר התערוכה: תערוכת העשור הלאומית לציון עשר שנות מדינת ישראל: י"ז סיון – ה' אלול תשי"ח, 5 ביוני – 21 באוגוסט ,1958 ירושלים: [חמו"ל], תשי"ח. (קטלוג).
לימור גליה, 2002, "תערוכת העשור: התערוכה שנעלמה", עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בהדרכת עמנואל סיוון, האוניברסיטה העברית בירושלים.
עפרת גדעון, 2008, 'תערוכת העשור', בתוך: גליה בר אור, גדעון עפרת, העשור הראשון: הגמוניה וריבוי, עין חרוד: משכן לאמנות עין חרוד, עמ' 235–.244
תערוכת העשור, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, יולי 1958 (התחלה 1:59)
עפרת גדעון, תערוכת העשור, באתר "המחסן של גדעון עפרת"
נאור עמית, 2020, כל מה שלא עבד בתערוכת העשור החגיגית של מדינת ישראל, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, יוני.
טרטקובר דוד ודנקנר אמנון, 1996, איפה היינו ומה עשינו, כתר, עמ' .202
עפרת גדעון, 16.10.2009, ספינת הלאום של יחזקאל שטרייכמן, הארץ.
שפי סמדר, תשנ"ח, אופקים חדשים – עשר שנות אמנות', בתוך: צבי צמרת וחנה יבלונקה (עורכים), העשור הראשון תש"ח-תשי"ח, יד יצחק בן צבי.
מנור דליה, זריצקי יוסף, לביא רפי, 2009, : אמנים כמנהיגים, ישראל 15 (אביב תשס"ט), עמ' 56–58.