אוסף בנושא תפוזים בישראל יכול להיות רחב ומגוון. הוא יכול לכלול קופסאות של דברי מאכל הכוללים תפוז (למשל, ריבת תפוזים, שוקולד ממולא בתפוז) ובקבוקי מיץ ומשקה בטעם תפוז. אוסף כזה יכלול גם דברי פרסומת העושים שימשו בתפוז כסמל ישראלי וארץ ישראלי – גלויות, חוברות ותוויות של בתי מלון. בתמונות בגלריה זו מופיעים מגוון של פריטים מאוספים שונים שלי המציגים את התפוז במלוא תפארתו. שימו לב במיוחד לאוסף החביב של ניירות אריזה לתפוזים, אשר נועדו להגן על התפוזים במסעם הארוך מעבר לים בעידן בו התפוז היה אחד מענפי היצוא החשובים של ישראל.
בראשית המאה העשרים כינו החלוצים את הפרי (שהיה לא מוכר לרובם) בשם "תפוח זהב", משום שהוא דמה בצורתו לתפוח אך היה בעל צבע זהוב. בשנות ה-30 הציע הבלשן יצחק אבינרי לקרוא לתפוח זהב בראשי התיבות שלו תפו(ח) ז(הב) = תפוז. ההצעה "תפסה" וכיום רבים כבר לא יודעים מהו "תפוח זהב".
וכמה מילים, באמת בקצרה, על התפוז בארץ ישראל, זה שהיה אחד מענפי היצוא החשובים והמוכרים של ארץ ישראל וגם בשנים הראשונות של המדינה. בעבר רוב הפרדסים היו בסביבות יפו והתפוזים שגדלו בהם היו מזן שנקרא "בלדי" (מקומי). התפוזים מהזן הזה היו קטנים, מרובי גרעינים והיו בעלי טעם תפל. שנה אחת, במאה ה-19, איש אינו יודע בדיוק מתי ולמה, התפתחה בפרדס יפואי אחד מוטציה ספונטנית, ועל אחד העצים צמחו לפתע פירות גדולים יותר, יפים יותר ובעלי טעם נהדר. פרדסני יפו לקחו ענפים מעץ זה וגידלו מהם עצי פרי חדשים. זן התפוזים הזה קיבל את השם "שמוטי", והוא מוכר גם כ"תפוז ג'אפה".
תפוזי ג'אפה הפכו להצלחה מסחרית תוך זמן קצר. כעבור שנים מועטות שלח הקונסול הבריטי ביפו ארגז ראשון של תפוזי שמוטי אל המלכה ויקטוריה. בשנת 1855 קנה משה מוניטיפיורי פרדס ערבי ובכך הפך לפרדסן היהודי הראשון. לימים הפרדס הזה נעקר והוקמה עליו, איך לא, שכונת מונטיפיורי בתל אביב. לאחר מכן ניטעו פרדסים רבים בידי יהודים מרחובות עד חדרה (מה שנקרא מגדרה עד חדרה). רבים מהם הפכו עם השנים לשכונות מגורים.
כתיבה: הדי אור