הבדידים הומצאו על ידי ז'ורז' קוויזנר, מורה בבית ספר יסודי בבלגיה, שפרסם ספרון על שימושם בשנת 1952 בשם "מספרים בצבעים". שנה לאחר מכן ב-1953, פרופ' כלב גטניו, מתמטיקאי יהודי-בריטי ראה את הפוטנציאל של הבדידים ופיתח שיטה שלמה ללימוד מתמטיקה בעזרתם. השיטה הוכנסה למערכת החינוך בארץ בשנות השישים ואפילו היו מורים שהוכשרו על ידי פרופסור גטניו בעצמו. יש טענה כי בהמשך הדרך המורים לא קיבלו הכשרה מספקת ולכן רבים נכשלו ביישומה כראוי.
מזיכרון ילדות (ואני לא יודע אם זה נכון או לא) המורים אמרו לנו כי אנחנו (ילידי 1956) המחזור הראשון שמשתמש בשיטה זו של לימוד חשבון – חיבור וחיסור - שיטת קויזנר, או בשמם הידוע "בדידים". מערכת הבדידים נועדה ללימוד חיבור וחיסור בצורה ויזואלית.
הבדידים באו בקופסא מעץ ובה היו עשרה סוגי "מקלות" צבועים. כל קבוצה באורך שונה ובצבע אחר. כל צלע הוא 1 ס"מ אבל האורך משתנה ב-1 ס"מ. כלומר הבדיד המיצג 1 יהיה בעל 4 צלעות של אחד סנטימטר ובאורך אחד סנטימטר; הבדיד המייצג שניים יהיה בעל צלעות של 1 סנטימטר ובאורך 2 סנטימטר וכך הלאה. כל בדיד מיצג מספר בין 1 עד 10. למען פישוט ההסבר - במידה ונשים 2 בדידים בעלי ערך 1 הם יהיו שווים לבדיד בעל ערך 2.
הדבר היחיד שאני זוכר (וניסיתי זאת עכשיו) זה שאם שמים בדיד אדום וצמוד אליו מעליו (לא בהמשכו) בדיד שחור ובהמשכו בדיד ירוק הם יוצאים אותו אורך. וזהו !!!!
לקח למערכת החינוך לא פחות מ-40 שנה להגיע למסקנה כי שיטתה לימוד עם הבדידים אינה מוצלחת והיא נאסר לשימוש בבתי הספר. ללא קשר לבדידים הייתי תלמיד טוב מאוד במתמטיקה וגם בפיזיקה. נשארתי נאמן לבדידים רק בתחום האספנות. עובדה.
כתיבה: הדי אור
מקורות
הערך "בדידים" בויקיפדיה.
להצליח עם בדידים, מתמטיקה במט"ח.
בדידים, אתר נוסטלגיה אונליין