נולדתי במושב ותיק בעמק יזרעאל, שבו אני חבר עד היום. כילד נהגתי לאסוף כמעט כל מה שילדים נהגו לאסוף באותה עת: בולים, בקבוקי תמרוקים ריקים, קופסאות סיגריות מרוקנות, עטיפות נייר כסף של ממתקים, גולות (בלורות) וכיו"ב. לכשגדלתי קצת, נטשתי את כל האוספים הללו, ועל כך אני קצת מצטער היום.
מכיון שגדלתי באיזור שקיימים בו כמה אתרים ארכיאולגיים חשובים, מצאתי מדי פעם, בעיקר בימי החורף אחרי רדת הגשמים, מטבעות עתיקים, טבעות, חרוזים ושאר שרידי עבר. כך, אט אט, נוצר לי אוסף ארכיאולוגי פרטי קטן.
לכשנחקק בכנסת חוק העתיקות לא רציתי להיחשב כעבריין ועברתי לתחום איסוף שונה, שאמנם איננו ארכיאולוגי אבל קשור לשימור פריטי עבר. והפעם העבר היותר קרוב. אלה פריטים אשר עקב ההתקדמות המואצת של הטכנולוגיה הופכים עד מהרה לכאלה שעבר זמנם. בני הדור הצעיר כבר אינם מכירים אותם ואת השימוש המסורתי בהם.
התחלתי עם איסוף של משקולות ארץ ישראליים, החל מהתקופה העותומאנית ועד לעידן המאזניים הדיגיטליים שהביאו לקץ השימוש במשקולות מסורתיים. נדלקתי על הנושא אחרי שנוכחתי בהרצאה אודות השקילה בא"י בתקופה העותומאנית.
במקביל התחלתי לאסוף כלים ישנים מכל התחומים: כלי עבודה, כלים חקלאיים וכלי בית ומטבח. אליהם הצטרפו עם הזמן גם מותגים ישראלים מגוונים מלפני הקמת המדינה ועד שנות השבעים. האוסף מורכב מכלים שיוצרו בארץ ומכלים שיובאו לארץ ושימשו כאן את תושבי המקום בבניית ארצנו ופיתוחה - בדגש על כלים ומותגים תוצרת הארץ.