ראיין: עוז אלמוג
עוז: היכן נולדת וגדלת?
ישראל: נולדתי בחיפה בשנת 1946 להורים שעלו מפולין ורוסיה והכירו בארץ. אנחנו שלושה אחים. גרנו ברחוב שבתאי לוי בחיפה.
עוז: היכן התחנכת?
ישראל: למדתי בבית ספר יסודי בחיפה ובתיכון המשכתי לבית הספר החקלאי מאיר שפיה ואחר כך לקיבוץ נחשולים.
עוז: כדאי להזכיר כאן שמֵאִיר שְׁפֵיָה הוא כפר נוער ליד זכרון יעקב בצדה הצפוני של דרך ואדי מילק. הוא הוקם בשנת 1891 כמושבת בת של זכרון יעקב הקרובה: "מאיר" על שם מאיר (אנשל) רוטשילד, סבו של הברון רוטשילד ואבי בית רוטשילד, ו"שפיה" בעקבות השם הערבי של המקום. בשנת 1904, ישראל בלקינד, ממייסדי ביל"ו, הקים בשפיה מוסד חינוכי. המוסד קלט יתומים מניצולי פרעות קישינב. היה זה כפר הנוער הראשון בארץ ישראל. השם שניתן לו היה: "קריית ספר". מייסדו הגדיר כך את המטרה החינוכית של הכפר: "לברוא דור חדש, דור עברי במלוא מובן המילה, דור אשר גוף בריא ורוח בריאה יתלכדו, דור אשר ידיו תדענה לאחוז בעט ובמחרשה, ופיו ידבר בלשוננו". לשם כך הועסקו הילדים, בצד הלימודים הרגילים, גם בחקלאות, בספורט ובטיולים. המזכיר של כפר הנוער היה ישראל שוחט, ממייסדי השומר. כאן נרקמה התוכנית הראשונה להקמת ארגון ההגנה היהודי הראשון. עם הזמן הכפר עבר שינויים ארגוניים ואחרים. בשנת 1957 נוצרה שותפות בבעלות על המקום בין מדינת ישראל וארגון "הדסה" והיישוב משמש עד היום ככפר נוער.
ישראל: שפיה תרמה לי הרבה. עבדתי בפלחה ואהבתי את זה. הזיקה למקום נשמרה בלבי כל השנים, כמו שנאמר שפייתי נשאר שפייתי לכל החיים. המעבר לנחשולים היה המשך טבעי עבורי בחקלאות ובשיתופיות, שגם הובילה אותי בסוף לאגד. בצבא שרתתי בגדוד 402 בתותחנים ועם השחרור התקבלתי לאגד (1971), שכידוע היתה אז אחד הקואופרטיבים הגדולים במדינה – סמל ומיתוס ישראלי. החברות באגד העניקה לי פרנסה טובה ויציבות. עבדתי שנתיים בקו 70 (טבעון) ואחר כך בקוי 20 (כרמל ושפרינצק).
עוז: מתי ומדוע הופיע אצלך חיידק האספנות?
ישראל: אספתי דברים כבר בילדותי, אבל איסוף כתחביב משמעותי נדלק בי רק עם היציאה לגימלאות ב-2002, אחרי 30 שנות עבודה. רציתי להתמקד בציור, אבל תוך כדי התחלתי לאסוף דברים ישנים שאהבתי ועם הזמן האוספים גדלו.
עוז: מה אתה אוסף?
ישראל: יש לי אוסף ברומטרים, מצפנים, פותחנים, שעוני מטוטלת, סמלים, מחזיקי מפתחות, חותכי זכוכית, משרוקיות ועוד כמה דברים נחמדים שמדברים ללבי.
עוז: אלה אוספים לא הכי שגרתיים. אפשר שהמכנה המשותף שלהם הוא החומר: מתכת. מה בדיוק משך אותך דווקא לזה?
ישראל: אני חושב שהצד האסתטי, אבל אולי עוד כמה דברים, כגון המכניקה. באספנות יש איזה משהו עמוק שלא תמיד נהיר עד תומו לאספן/נית.
עוז: אתה אמן. מן הסתם גם זה משחק תפקיד כאן. ישראל: אני חבר באגודת הציירים הישראלית משנת 1989. הצגתי כ-12 תערוכות יחיד והשתתפתי במספר רב של תערוכות משותפות. עוז: איך המשפחה מתייחסת לתחביב האיסוף שלך? ישראל: כולם תומכים.
עוז: היכן אתה משיג את הפריטים?
ישראל: את רוב פרטי האוספים רכשתי בשווקים הפשפשים בארץ ופה ושם גם בחו"ל. יש גם חליפין עם אספנים אחרים.
עוז: מה ישראלי באוספים הללו?
ישראל: בעיקר מחזיקי מפתחות ופה ושם גם סמלים, פותחנים, מצפנים ומשרוקיות.