top of page

מורשת הבטחון: מיליטריה ישראלית

ליקט מידע, ערך והוסיף: עוז אלמוג, 2022


אספנות מיליטריה בעולם

רקע היסטורי

מיליטריה, המכונה גם ממורביליה צבאית, הוא אחד מתחומי האספנות הפופולריים בעולם. הוא כולל איסוף פריטים בעלי ערך היסטורי הקשורים לעולם הצבא והמלחמה: כלי נשק ותחמושת, ציוד צבאי, מדים, סמלים, אותות, עיטורים, מסמכים צבאיים, מזכרות משדה הקרב והאימונים, חומרי הנצחה ועוד.


איסוף חפצי מיליטריה הוא עתיק כימי המלחמות והצבאות. הכובשים נהגו להציג לנתיניהם ותומכיהם את השלל שלקחו מהמובסים ולעיתים גם להתקשט בפריטים הללו כדי להדגיש את הישגיהם, גבריותם ועוצמתם.


איסוף שיטתי ומאורגן של מיליטריה, הן כתחביב והן כעיסוק אקדמי, החל להתגבש במאה ה-19 כחלק בלתי נפרד מתרבות הפטריוטיזם ולימודי ההיסטוריה. שתי מלחמות העולם במאה ה-20 השפיעו באופן משמעותי על איסוף מיליטריה. במלחמת העולם הראשונה נוצרה מסורת שזכתה לכינוי "ציד המזכרות" (souvenir hunting). בתום הקרב נהגו המנצחים להלך בשדות הקטל ובתעלות הלחימה ולאסוף ציוד צבאי וחפצים אישיים מגופות המתים. גם משבויי המלחמה נגזלו חפצים כאלה (מדים, קסדות, דיסקיות וכו'). מקצת מהפריטים נשלחו לקרובי משפחה וחברים בדואר ומקצתם נלקחו עם החיילים הביתה או הועברו למוסדות ההנצחה והמורשת של היחידות הצבאיות והמוזיאונים.


לימים הולאמה המסורת הזו כאשר ממשלות באירופה חילקו מזכרות מלחמה לאזרחים בתמורה לרכישת איגרות חוב (Seaver, 2018; Wajda, 2019).


לאחר מלחמת העולם השנייה צצו באירופה חנויות שהציעו ללקוחותיהן עודפי ציוד ומדים. חלק מהפריטים נקנה על ידי אספנים שהעשירו בדרך זו את האוספים שלהם. באותה עת החלו אגודות ווטרנים ומוזיאונים להפיק תערוכות מיליטריה ובהדרגה צמחו בזה אחר זה מוזיאונים המתמחים בנושא צבא ומלחמה.


במחצית השנייה של המאה ה-20, נעשה איסוף המיליטריה מאורגן יותר. מספר האספנים, העמותות, הסוחרים ובתי המכירות שמתמחים בתחום הזה, גדל עם הזמן ומקיף בימינו עשרות אלפי אנשים וגופים מגוונים.

חנות מילטריה במדריד. צילום: עוז אלמוג, 2016


אספני מילטריה ידועים בעולם

רוב אספני המיליטריה הגדולים בעולם שומרים על פרופיל נמוך ומקצתם כלל אינם מוכרים לציבור הרחב, אלא רק בקרב הברנג'ה המצומצת של ההיסטוריונים הצבאיים והאספנים בתחום. עם זאת, יש מספר דמויות שזכו למוניטין בינלאומי. כך למשל:

- פטריק ה. פאוורס (Patrick H. Powers), שהיה אספן אמריקאי של כלי נשק וחפצים צבאיים. הוא צבר אוסף גדול של למעלה מ-2,000 כלי נשק וחפצים צבאיים, אותם הציג במוזיאון הפרטי שלו בפלורידה.

- ז'אק ליטלפילד (Jacques Littlefield) - מהנדס בעמק הסיליקון שאסף למעלה מ-200 טנקים, כלי רכב משוריינים וחפצים צבאיים אחרים.

- דוייד מונהן (David G. Monahan ) - איש עסקים עשיר שצבר אוסף גדול של כלי נשק היסטוריים נדירים ומזכרות צבאיות.

- ברוס קרומפטון (Bruce Crompton) - היסטוריון ואספן צבאי בריטי הידוע בעיקר בתפקידו כמנחה סדרת הטלוויזיה "סוחרי קרב".

- ריצ'רד לואו (Richard D. Law) - קולונל בדימוס של צבא ארה"ב שמחזיק ברשותו את אחד האוספים הגדולים ביותר של חפצים צבאיים בארצות הברית.

- קווין ווייטקרופט (Kevin Wheatcroft) - איש עסקים בריטי שירש את האוסף הנרחב של אביו של טנקים, כלי רכב וציוד צבאי אחר.

- פייר מוני (Pierre Mooney) - אספן צרפתי שמחזיק באוסף נרחב של חפצים ממלחמת העולם השנייה, כולל מדים, כלי נשק וכלי רכב.

- טום צ'קנסקי (Tom Czekanski) - אוצר במוזיאון הלאומי למלחמת העולם השנייה בניו אורלינס, בעל אוסף אישי של למעלה מ-2,000 חפצי מלחמות.

- קרייג גוטליב (Craig Gottlieb) - אספן וסוחר ידוע במזכרות נאציות, שהוצג במספר תוכניות טלוויזיה וסרטים דוקומנטריים.

- קן רולו (Ken Rollo) - אספן קנדי בעל אוסף מרשים של חפצים ממלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה, כולל מדים נדירים, קסדות וכלי נשק.

- אלכסנדר חומצ'נקו (Alexander Khomchenko) - אספן רוסי בעל אוסף נרחב של חפצים צבאיים סובייטים, כולל נשק, מדים וכלי רכב.


שוק המיליטריה

פריטי מיליטריה נקנים היום בעולם באינספור חנויות ענתיקות כלליות, אבל יש גם חנויות המתמחות בסוג הפריטים הזה. רובן שוכנות בערי אירופה וארה"ב וכן בבסיסים צבאיים. להלן כמה מהידועות:

א. IMA USA - החנות הזו, שנמצאת בקנטקטי (ארה"ב), נחשבת לאחת מחנויות המיליטריה הגדולות בעולם (מתמחה במכירת עתיקות ופריטי אספנות צבאיים).

ב. בתוך מוזיאון המלחמה האימפריאלי (Imperial War Museum) בלונדון נמצאת חנות המציעה מגוון רחב של פריטים הקשורים לצבא, כולל ספרים, בגדים ומזכרות.

ג. The D-Day - היא חנות הנמצאת בנורמנדי (צרפת) שמתמחה במיליטריה של מלחמת העולם השנייה וידועה באוסף נרחב של פריטים הקשורים ל-D-Day.

ד. Winkler Militaria היא אחת מחנויות המיליטריה הוותיקות (למעלה מ-30 שנה) והמובילות באירופה. היא מתמחה במיליטריה גרמנית של מלחמת העולם השנייה.

ה. S.O.F. Military Supplies - היא חנות מילטיריה פופולרית בהונג קונג שמוכרת מגוון רחב של ציוד צבאי ומזכרות ממדינות ותקופות שונות.


חשוב לציין שפריטי מיליטריה נמכרים בהמוניהם לא רק בחנויות ייעודיות לתחום זה, אלא גם גם בחנויות ענתיקות כלליות ושווקי פשפשים ברחבי העולם - כחלק מה"שמונצעס" המוצעים למבקרים.

חנויות ודוכני מיליטריה ברומא, מדריד, ברצלונה, בודפשט ובוקרשט, צילום: עוז אלמוג


היום רוב המסחר בפריטי מיליטריה מתנהל באינטרנט - בעיקר בפלטפורמות של אי.ביי, אמזון ופייסבוק. הפריטים נקנים או ישירות מסוחרי עתיקות ווינטג' ואספנים או דרך חנויות וירטואליות שזה תחום התמחותן.

רשימה של 300 סוחרים גדולים אפשר למצוא בפורטל Collect Military Antiques.

האתרים הגדולים ביותר בתחום המיליטריה הם : World Miliary Collectables; The World of Militaria: A Guide to Military Collectibles.

ראוי לציין שלכל פלטרפומה אינטרנטית יש מדיניות וכללים ספציפיים לגבי מכירה ורכישה של כלי נשק ופריטים צבאיים.


ספרות מקצועית

על הפופולריות של התחום הזה בעולם מעידים המוזיאונים הרבים שעוסקים בנושא מלחמות, צבא ובטחון (ראו בהמשך) כמו גם הכמות הגדולה והתפוצה הנרחבת של המגזינים (רובם, אגב, בריטים) המוקדשים לנושא המיליטריה והממורביליה הצבאית. להלן כמה מהחשובים והנפוצים:

א. Warpath Militaria Magazine - מגזין בריטי המתמחה באופן ספציפי בממורביליה צבאית. הוא מכסה מגוון עשיר של פריטי אספנות צבאיים, כולל כלי נשק, מדים, קסדות, תגים ומדליות. המגזין מפרסם גם מאמרים על איסוף, רקע היסטורי ושיקום.

ב. The Armourer (השריון) - מגזין בריטי המכסה מגוון נושאים הקשורים להיסטוריה צבאית, כולל נשק, מדים וציוד. הוא כולל גם מאמרים על איסוף, וכן על אירועים היסטוריים ואקטואליים.

ג. Military Trader (מסחר צבאי) – ירחון המכסה מגוון רחב של נושאי מיליטריה, כולל נשק, מדים, מדליות וחפצים. הירחון כולל גם מאמרים היסטוריים ותצוגות מקדימות של מכירות פומביות.

ד. Military History Monthly - מגזין בריטי המכסה מגוון נושאים הקשורים להיסטוריה צבאית, כולל קרבות, טקטיקות ונשק. הוא כולל גם מאמרים על חפצים היסטוריים, שימור ורסטורציה.

ה. Arms & Armor (נשק ושריון) - רבעון המכסה את ההיסטוריה, העיצוב והשימוש בנשק ושריון, עם התמקדות מיוחדת בנשק ושריון מימי הביניים והרנסנס.

ו. Militaria Magazine - מגזין צרפתי שמכסה מגוון רחב של נושאים בהיסטוריה צבאית, כולל כלי נשק, מדים, כלי רכב וקרבות.

ז. Classic Military Vehicle (כלי רכב צבאיים קלאסיים) - מגזין בריטי המתמקד בכלי רכב צבאיים, כולל טנקים, משאיות ומכוניות משוריינות. הוא מכסה גם שיקום רכב, תחזוקה ורקע היסטורי.

ח. Tankograd Militar Fahrzeug (עיר הטנקים, כלי רכב צבאיים) - מגזין גרמני המתמקד בכלי רכב צבאיים, עם דגש מיוחד על טנקים. כלולים בו גם סקירות היסטוריות, מפרטי רכב ופרויקטים של שיקום רכבים ישנים ועתיקים.

ט. After The Battle (לאחר הקרב) - מגזין בריטי שעוסק בהיסטוריה הצבאית ממלחמת העולם השנייה ועד היום. הוא כולל מאמרים על קרבות, בתי קברות ומוזיאונים צבאיים.

י. Military Illustrated - מגזין בריטי המכסה מגוון רחב של נושאים בהיסטוריה צבאית, כולל כלי נשק, מדים וקרבות. הוא כולל גם ביקורות על ספרי היסטוריה צבאית וסרטים.

שוק יד שניה בסוף שבוע, ברצלונה. צילום: עוז אלמוג, 2019.

חשוב לציין שאיסוף פריטי מיליטריה מעלה חששות, קשיים ובעיות מהתחום האתי והמשפטי, במיוחד לגבי פריטים הקשורים לסכסוך, פשעי מלחמה וכלי נשק מסוכנים. גם העובדה שהפריטים הללו קשורים במקרים רבים לאנשים שמצאו את מותם בקרב הופכת את התחום לרגיש ופגיע. ממשלות וארגונים בינלאומיים מפיצים חוקים, תקנות והנחיות כדי לטפל בבעיות הללו, אבל זה לא מכסה את כל הפרצות.


הספרות המקצועית בתחם המיליטריה כוללת גם ספרים ומאמרים היסטוריים וכן אלבומים ולקסיקונים שמתעדים מלחמות, אתרי קרבות, חיילים מפורסמים וחפצי מיליטריה וממורביליה צבאיים מכל הסוגים. הם מונגשים בשפע בספריות, בחנויות הספרים הפיזיות והוירטואליות ובפלטפורמות האספנות המגוונות. רוב ספרי המיליטריה עוסקים במלחמות העולם. להלן כמה דוגמאות בולטות מתוך המבחר העצום : א. ספרו של ג'ורג' פורטי (George Forty) "The Complete Illustrated Guide to Tanks & Armoured Fighting Vehicles" – מספק סקירה מקיפה של טנקים ורכבי לחימה משוריינים מרחבי העולם, מראשיתם ועד לזמנים המודרניים.

ב. "The Encyclopedia of Weapons of World War II" – ספרו של כריס בישופ (Chris Bishop) הוא מדריך מפורט של כלי נשק ששימשו במהלך מלחמת העולם השנייה, כולל רובים, ארטילריה, טנקים וכלי טיס.

ג. ספרו של מיכאל ביבר (Michael D. Beaver) "Uniforms of the SS: Collected Edition" מעניק מבט מעמיק על המדים והציוד ששימשו את יחידות ה-SS הגרמניות במהלך מלחמת העולם השנייה, כולל איורים וצילומים מפורטים.

ד. "World War II In Photographs" מאת ריצ'רד הולמס (Richard Holmes) הוא אלבום שכולל מאות תצלומים ממלחמת העולם השנייה, המכסים את כל היבטי המלחמה, כולל לחימה, חיי היומיום ואירועים חשובים.

ה. "The Art of War" מאת סאן טצו (Sun Tzu) הוא ספר קלאסי לכל מי מתעניין בנושאי צבא.

ו. ספרו של ג'ון ברנינג (John R. Bruning) "The Battle of the Bulge: The Photographic History of an American Triumph" מקנה מבט מעמיק על אחד הקרבות המשמעותיים ביותר במלחמת העולם השנייה, כולל תצלומים ודיווחים ממקור ראשון של חיילים שלחמו בקרב.


המדף המקצועי בתחום המיליטריה כולל גם לא מעט לקסיקונים של מיליטריה וממורביליה צבאית. להלן כמה דוגמאות לספרים מהסוג הזה בשפה האנגלית.

א. Military Terminology - לקסיקון הכולל מונחים וביטויים צבאיים המשמשים במסמכים רשמיים, מדריכי שטח וספרות צבאית אחרת.

ב. Collecting Militaria - לקסיקון הכולל מונחים וביטויים הקשורים לאיסוף, קנייה, מכירה ומסחר של מזכרות צבאיות.

ג. Weapons and Equipment - לקסיקון הכולל מונחים וביטויים הקשורים לנשק, ציוד וציוד צבאי, כגון נשק חם, תחמושת, מדים, קסדות ועוד.

ד. Medals and Decorations - לקסיקון הכולל מונחים וביטויים הקשורים למדליות צבאיות, סרטים ועיטורים אחרים, כולל ההיסטוריה, המשמעות והערך שלהם.

ה. Military History - לקסיקון הכולל מונחים וביטויים הקשורים להיסטוריה צבאית, כולל קרבות, מסעות, מלחמות ואירועים משמעותיים אחרים.

ו. Auction and Sales Terminology - לקסיקון הכולל מונחים וביטויים המשמשים במכירות פומביות של מזכרות צבאיות, מכירות ושווקים מקוונים, כולל ז'רגון מכירות פומביות, תנאי הצעות מחיר ותנאי משלוח.

ז. Military Organizations - לקסיקון הכולל מונחים וביטויים הקשורים לארגונים צבאיים, כגון ענפי שירות, יחידות וחטיבות.


ארגוני אספנות תערוכות וכנסים

כמו לכל תחום אספני אחר, ובמידה מסוימת יותר מהרבה תחומי אספנים אחרים, גם לאספני המיליטריה והממורביליה הצבאית יש את הארגונים, התערוכות, הכנסים והמפגשים האחרים הפריודיים שלהם – ברמה הלאומית והבינלאומית. חלק מהאירועים פתוחים לקהל הרחב וחלק לחברי האגודות בלבד. הם מאפשרים לאספנים להציג את אוספיהם ולסוחרים למכור פריטים לכל דכיפין. וכמובן הם מהווים אטרקציה תיירותית שמושכת קהל רב ובמקרים רבים ממתגת את מקום האירוע.

א. The Show of Shows - הוא שמה של תערוכת המיליטריה הגדולה בעולם. היא נערכת מדי שנה בלואיוויל, קנטקי וכוללת למעלה מ-1,500 דוכנים של חפצים ופריטי אספנות צבאיים.

ב. The Military Collectors Club of Canada - הוא ארגון שמקיים פגישות וכינוסים במהלך כל השנה, כולל תערוכת העתיקות הצבאית הבינלאומית השנתית באונטריו.

ג. The Ohio Valley Military Society - היא אגודת אספנים שמקיימת שתי הופעות בשנה באוהיו, הכוללות מיליטריות מכל התקופות והמדינות.

ד. The Military History Fest - הוא כנס המתקיים בסנט צ'ארלס (St. Charles), אילינוי, וכולל שחזורי קרבות היסטוריים, הרצאות ומופע מיליטריה גדול.

ה. The Military Antiques & Collectibles Show - הוא אירוע שמתקיים פעמיים בשנה בפורטלנד, אורגון, וכולל תצוגות מיליטריה מכל התקופות.

ו. הממלכה המאוחדת הבריטית עשירה במיוחד בקבוצות וארגונים מיליטריה הנותנים מענה לאספני מיליטריה. רבים מהם מארגנים פגישות ואירועים עבור חובבי קנייה, מכירה וסחר בפריטים הקשורים להיסטוריה צבאית. אחד האירועים הגדולים ביותר בבריטניה הוא War and Peace Revival - אירוע בן חמישה ימים הנערך בקנט מדי קיץ.

את המקום פוקדים מאות סוחרים שמוכרים מזכרות צבאיות, כלי רכב וציוד. כמו כן נערכים בו תצוגות ושידורים חיים.

חשוב לציין בהקשר זה גם את מופעי המיליטריה בניוארק (Newark), המתקיימים מספר פעמים בשנה, ואת המופע הצבאי המרכזי (Great Central Military Show) של לסטרשייר (Leicestershire). אירועים אלה יוצרים לאספנים הזדמנות טובה לקנות ולמכור מגוון רחב של פריטים צבאיים, כולל מדליות, מדים, כלי נשק ומזכרות אחרות.

ז. אחד הארגונים הגדולים ביותר לאספני מיליטריה באיטליה הוא ה-Associazione Nazionale Armi Antiche, Militaria e Collezionismo Storico (ANAMS). ANAMS מפיק מספר אירועים במהלך השנה, כולל התערוכה השנתית "Mostra Mercato Internazionale di Armi Antiche e Collezionismo Storico" (התערוכה והשוק הבינלאומי של כלי נשק עתיקים ופריטי אספנות היסטוריים) שנערך בעיר ארצו (Arezzo).

ח. אירוע פופולרי נוסף עבור אספני מיליטריה באיטליה הוא יריד "מיליטריה" ("Militaria") במילאנו, המתקיים פעמיים בשנה וכולל מגוון רחב של פריטי מיליטריה היסטוריים ואספנות צבאית.

ט. Union des Collectionneurs d'Armes et d'Objets Militaires (UCAM): UCAM – הוא האיגוד הצרפתי של אספני חפצים וכלי נשק צבאיים והוא מארגן מפגשים ותערוכות קבועות לאורך כל השנה.

י. Fédération Française des Collectionneurs d'Armes (FFCA) – היא אגודה צרפתית נוספת לאספני נשק חם ומזכרות צבאיות וגם היא מארגנת אירועים וכנסים לאורך כל השנה.

יא. Association Française des Collectionneurs d'Armes Réglementaires (AFCAR) - היא אגודה צרפתית לאספנים של כלי נשק מוסדרים (regulated firearms), כולל נשק היסטורי בשימוש הצבא הצרפתי. גם היא מארגנת אירועים ומפגשים לאורך כל השנה.

יב. Salon Militaria - הוא מפגש פופולרי לאספני מיליטריה המתקיים מדי שנה בפריז. הוא כולל תערוכות, כנסים ומגוון רחב של פריטי אספנות צבאיים.

יג. בעיר ליל(Lille) בצרפת מתקיים מדי שנה יריד אספני מיליטריה שבו מתקיימים כנסים, תערוכות של פריטי אספנות צבאיים מתקופות שונות.

יד. גם ספרד היא מעצמת מיליטריה ופועלים בתוכה לא מעט קבוצות וארגונים שמרכזים אספנים מהתחום הזה: Salón de Coleccionismo Militar - הוא אירוע שנתי שנערך במדריד ומאגד אספני מיליטריות מכל הארץ. טו. Feria de Coleccionismo - זהו אחד מיריד המיליטריה הגדולים בספרד והוא מתקיים פעמיים בשנה בברצלונה. היריד כולל דוכנים רבים למכירת פריטי אספנות צבאיים, עתיקות ורפליקות.

טז. Feria de Antigüedades Militares de Valencia – הוא אירוע שנתי שנערך בוולנסיה, המאגד אספני מיליטריות וסוחרי עתיקות מספרד ומדינות אחרות באירופה. היריד כולל מגוון רחב של פריטים, לרבות מדי צבא, קסדות, כלי נשק ופריטים נלווים נוספים.

יז. Feria de Coleccionismo Militar de San Sebastián - הוא אחד מירידי אספני המיליטריה הוותיקים והיוקרתיים בספרד, המתקיים מדי שנה בסן סבסטיאן.

יח. גם היפנים מגלים עניין מיוחד במיליטריה ובמדינה פועלים לא מעט קבוצות וארגוני אספנים בתחום הזה. כך למשל, איגוד אספני הצבא של יפן (Japan Militaria Collectors Association) ומועדון אספני העתיקות הצבאיות (Military Antique Collectors Club). הארגונים הללו מקיימים לעתים קרובות פגישות ואירועים עבור חבריהם כדי לשתף זה את זה בפריטי האוספים ובידע שצברו.

יט. אירוע בולט נוסף ביפן הוא היריד הצבאי של טוקיו, שנערך פעמיים בשנה ונחשב לאחת מתצוגות המיליטריה הגדולות ביפן, שאליה מגיעים תיירים ואספנים מכל העולם. ואם כבר יפן, כדאי לציין את חיבתם המיוחדת של היפנים לחרבות, מה שהוליד קבוצות רבות המתמקדות באיסופן ובלימוד טכניקות לוחמה והתגוננות הקשורות בהן.


בנוסף לאירועים הגדולים מהסוג שהוזכר לעיל, מתקיימים במדינות רבות ברחבי העולם גם אירועים מקומיים קטנים יותר המאורגנים על ידי קבוצות אספנים מקומיות או אגודות היסטוריות. המידע על האירועים הללו עשויים להתפרסם באמצעות מדיה חברתית או בפורומים ואתרי אינטרנט מיוחדים.


מטבע הדברים, גם בתחום האספני הזה הרשתות החברתיות שינו את דפוסי המפגש והחליפין, שכן הן מאפשרות שיח וחליפין יומיומיים שאינם מוגבלים במקום, בזמן ובמשאבי הפקה. רשת הפייסבוק לבדה כוללת היום

אלפי דפים וקבוצות מיליטריה שמרכזים חברים מאזורים ומדינות רבות על רחבי הגלובוס - בעיקר ארה"ב, הממלכה המאוחדת, גרמניה, רוסיה, תורכיה, מדינות מזרח אירופה (כגון פולין ובולגריה), מדינות הבלקן (כולל יוון) ומזרח אסיה (יפן, דרום קוריאה, פיליפינים וכו') – שמרכזים אספנים וסתם מתעניינים במיליטריה.


לקבוצות הללו מגוון רחב של מוקדי עניין. כך למשל חלק מתעניינים בעיקר בתקופות היסטוריות או סכסוכים ספציפיים, בעוד שאחרים מגלים סקרנות לגבי סוגים ספציפיים של פריטי אספנות, כגון מדליות, מדים או כלי נשק.


מיותר כמעט לציין שתחום האספנות הזה מרתק בעיקר גברים, אבל חייבים לציין שהיום יש גם לא מעט אספניות ואפילו קבוצת פייסבוק סגורה שנקראת Female Militaria Collectors Group שכולל 1600 חברות.

אספני מיליטריה בישראל

למרות שישראל עשירה בהיסטוריה צבאית, תחום המיליטריה אינו מפותח במיוחד ואינו נחשב לאחד מתחומי הישראליאנה המובילים.

בישראל קיימים אספנים המתמחים באיסוף סמלי צבא וכלי נשק, אבל לא ידוע לי על אספן או אספנית שמחזיקים באוסף אקלקטי גדול במיוחד של מיליטריה ישראלית. סה"כ ההערכות הן שבישראל פעילים אלפים בודדים של חובבי מיליטריה, כ-4000 מהם חברים בקבוצת פייסבוק המכונה "אספני מיליטריה וציוד צבאי בישראל". הם מעלים תמונות כדי להשוויץ זה לזה ברכישות החדשות ולסייע זה לזה בזיהוי החפצים והרקע ההיסטורי שלהם. מדי פעם מתקיימות גם פגישות פיזיות בין האספנים הנלהבים יותר.


פריטים מגוונים ולעתים גם פיקנטיים של מילטריה וממורביליה צבאית ישראלית נמכרים לאלפיהם בבמת הבידספירט, וכן בקבוצות אספני הישראליאנה בפייסבוק.


אלבומי הניצחון של ששת הימים

ערב מלחמת ששת הימים התפשטה בציבור התחושה שמדינת ישראל נמצאת בסכנת השמדה. התבוסה של צבאות ערב במלחמת הבזק לצד הרחבת גבולות המדינה, ובעיקר כיבוש ירושלים המזרחית והכותל המערבי, הולידו פרץ רגשות אופוריה וגאווה לאומית. "תעשיית הניצחון" שגשגה עם מגוון מוצרים: כרטיסי ברכה, לוחות שנה, הגדות פסח, משחקי קופסה לילדים, בולי דואר, פזמוני הירואיקה, ספרי ילדים עם גיבורי-על צבריים, ומעל לכל אלבומי ניצחון.

כמאה אלבומים כאלה יצאו לאור, על ידי מוציאים לאור מגוונים (הוצאות לאור וותיקות, לצד חדשות שצצו כפטריות אחרי הגשם) וזכו לפופולריות עצומה, כולל כמתנות בר מצווה. האלבומים התבססו על צילומי גבורה, שפיארו ורוממו את צה"ל, לוחמיו ומפקדיו בפתוס לאומני-קיטשי. הלוחם הערבי לעומת זאת הוצג בתמונות כעלוב וכנוע (כך למשל, תצלומים של נעלים שהושארו במדבר או שבויים עם ידיים למעלה).


אגב, ז'אנר אלבום הניצחון ייחודי למלחמת ששת הימים, הן בשל תחושת ההקלה וההודיה על הניצחון הדרמטי והן משום שלאחר מלחמת יום כיפור החלו האלבומים הללו להיתפס בקרב רבים כסמל לשחצנות ולרהב, שהוליכו לקונצפציה ולמחדל.


אלבומי הניצחון של ששת הימים, לצד מוצרי קיטש פופולריים רבים אחרים שנמכרו אחרי המלחמה, נחשבים היום לפריטי אספנות מבוקשים והם מוצעים למכירה בחנויות ספרי יד-שניה ובבמות האינטרנטיות. על התופעה הזו ומשמעויותיה החברתיות ראו: ספיר ויץ, 26.5.2017; מלחמת ששת הימים בתרבות הישראלית, ויקיפדיה; זלמנוביץ, 2007; גודמן, 2017; שגב, 2005; אשד, 2007.


מבחר מייצג של אלבומי ניצחון:

  • אלבום המלחמה תשכ"ז, (עורך זאב ענר), אות פז, ת-א, 1967.

  • אלבום הנצחון, (עורך דניאל רוזנבלום), רמדור, ת-א, 1967.

  • אלבום הניצחון, (עורך רפאל בשן), ת-א, 1967.

  • אלבום מלחמת הניצחון תשכ"ז, (עורך ג. במימין), לדורי, ת-א, 1967.

  • אלבום מערכות צה"ל, (עורך אברהם שחר), אלבומי מערכה, ת-א, 1967.

  • המלחמה לשלום, (עורך ס.ש. עדי),הוצאת ידיעות אחרונות, ת-א, תשכ"ז.

  • הניצחון, (עורך אהוד זמורה), לווין-אפשטיין, ת-א, 1967.

  • הניצחון הגדול בתמונות, (עורך ש. שמחוני), דפוס אסתר, ת-א, 1967.

  • מלחמת הגאולה והשלום, (עורך ג. קורנפלד), ברונפמן, ת-א, 1967.

  • מלחמת הניצחון, (עורך אורי פז), רמדור, ת-א, 1967.

  • מלחמת ששת הימים, (עורך נפתלי ארבל), הוצאת מ. מזרחי, 1967.

  • מלחמת 100 השעות, (עורך ירקוני אהוד), הוצאת ע. נרקיס, ת-א, 1967.

  • מלחמת ששת הימים, (עורך נפתלי ארבל), הוצאת מ. מזרחי, 1967.

  • מקונטרה לתעלה, הוצאת עוזי, תל-אביב, תשכ"ח. ("אלבום כיס מפואר", ללא שם עורך).

  • ספר הצנחנים, (עורך בר-זוהר מיכאל), הוצאת לוין-אפשטיין, ת-א, 1968.

  • צה"ל בגבורתו, (עורך יצחק גוטוטר), מסביב לעולם, ת-א, 1967.

  • ששת ימי מלחמת הניצחון תשכ"ז, הסברה לעם, ת-א, 1967.

  • LIFE גיליון מיוחד: נצחון הבזק של ישראל, הוצאת מעריב, 1967


איסוף כלי-נשק, תחמושת וכלי רכב צבאיים

איסוף כלי נשק ותחמושת עתיקים וישנים הוא תת ענף בקטגורית האספנות הכללית של מיליטריה וממורביליה צבאית. מדובר בתחביב פופולרי מאד בעולם, הן בשל חשיבותם ההיסטורית והתרבותית של כלי הנשק והן בשל המשיכה של גברים למאבקים, קרבות ולצעצועים (גם קטלניים). ומונח כאן גם מרכיב אסתטי ואופנתי, משום שבעולם העתיק כלי הנשק נעשו בעבודת יד (כולל קישוטים ועיטורים) ונחשבו לחלק בלתי נפרד מ"האפיל" האופנתי של הגברים.


במדינות רבות קיימים חוקים המסדירים את ההחזקה והמכירה של כלי נשק ותחמושת כולל כאלה עתיקים. האספנים נדרשים להכיר את החוקים הללו ולהשיג את כל ההיתרים או הרישיונות הדרושים. כמו כן, חשוב לטפל כראוי בכלי נשק לאספנות כדי לשמור על ערכם ולמנוע נזקים. זה עשוי לכלול ניקוי ותחזוקה קבועים, אחסון נאות וטיפול זהיר בעת הובלה או תצוגת האוסף. ישראל היא מדינה למודת מלחמות, קרבות וטרור וכמות האנשים שהחזיקו נשק בחייהם ולעתים גם השתמשו בו בזמן אמת ובאימונים היא עצומה (במונחים נומינליים ובאחוזים מהאוכלוסייה). לכן, לכאורה היה מתבקש שהתחום האספני הזה יהיה פופולרי במיוחד בארץ. בפועל, אין זה כך. בישראל ישנם רק כמה עשרות אספני נשק ותחמושת ורובם לא מתמחים דווקא בנשק ישראלי. יתר על כן, בישראל פורסמו מאות ספרים וכתבי עת שעוסקים בצבא ומלחמות אבל אין ולו לקסיקון או כתב עת אחד שמוקדשים אך ורק בנושא המיליטריה והממורביליה הצבאית.


אפשר לתלות את התופעה הזו במספר גורמים:

א. מדינת ישראל ומסגרות הבטחון שצמחו בה הם צעירים בקנה מידה היסטורי (פחות ממאה שנים) ולכן למעט כלי נשק שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, אין כאן מורשת צבאית עתיקת יומין שמשמרת כלי נשק עתיקים.


ב. עבור ישראלים רבים חווית הקרב היא טראומטית ולכן אין להם שום עניין לשמר את זיכרונה באמצעות איסוף חפצים שיזכירו להם רגעים קשים.


ג. ישראל לא היתה מעולם יצרנית נשק רצינית ואת רוב כלי הנשק ששירתו אותה קנתה ממדינות זרות.


כלי רכב ושריון צבאיים הוא תחום אספני מיוחד שמשלב בין תחבורה לצבא. רוב האספנים בתחום הזה הם בעלי אמצעים כספיים, ידע טכני נרחב ולרוב גם מקום אחסון (מגורים באזור כפרי). מבין האספנים בתחום הזה בעולם מוכרים במיוחד שלושה:


ז'אק ליטלפילד (Jacques Littlefield) היה איש עסקים ואספן רכבים צבאיים אמריקאי. ליטלפילד אסף למעלה מ-200 כלי רכב וחפצים צבאיים, כולל טנקים, כלי רכב משוריינים ותותחים. הוא הקים את הקרן לטכנולוגיה של כלי רכב צבאיים (Military Vehicle Technology Foundation) שמחזיקה באוסף שלו ומציגה אותו לקהל הרחב.


דיוודי מונהן (David G. Monahan) היה אספן אמריקאי של כלי רכב וכלי נשק צבאיים מתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא צבר אוסף של למעלה מ-30 כלי רכב ואוסף גדול של כלי נשק, אותם הציג במוזיאון הפרטי שלו בקליפורניה.


פרד רופקי (Fred Ropkey) היה אספן אמריקאי של כלי רכב וחפצים צבאיים. הוא ייסד את מוזיאון השריון Ropkey, שבו נמצא האוסף שלו שכולל למעלה מ-200 טנקים, כלי רכב משוריינים וכלי ארטילריה.


האיגוד לשימור כלי רכב צבאיים בארה"ב (MVPA - Military Vehicle Preservation) הוקם בשנת 1976. הוא מספק לחבריו (בעיקר באמצעות אתר הבית שלו) מידע היסטורי על סוגי כלי הרכב הצבאיים ומידע ופונקציונלי על שיקום רכבים, מכירה וקנייה של חלפים, הפצת ידע על היסטוריית התובלה הצבאית וחינוך לבטיחות.


באיגוד רשומים היום (2023) כ- 8,000 חברים פעילים בארצות הברית וב-110 מדינות אחרות. האיגוד פועל בשיטת סניפים אזוריים, ומשמש גם כארגון-גג למועדוני רכב צבאי במדינות שונות בעולם.


האיגוד מוציא לאור שני ירחונים - "Supply Line", שמשמש גם כלוח קנייה ומכירה, ומגזין עם כתבות תוכן בשם"Army Motors" . כתבי העת מופצים לחברי האיגוד. בנוסף מארגן האיגוד מפגשים שנתיים גדולים, בהם מוצגים כלי רכב צבאיים, נערכות תחרויות שונות ומשוחזרים קרבות צבאיים היסטריים.


מדינת ישראל אינה חברה באיגוד כסניף, ואין בה סניף רשמי של אספני כלי רכב צבאיים. עם זאת, זאת בארץ פועלים מספר אספני כלי רכב צבאיים החברים באיגוד כפרטים עצמאיים, מרביתם חברי מועדון החמש (איגוד לשימור כלי רכב צבאיים, ויקיפדיה).


למרות העניין הרב בתחום שימור כלי רכב צבאיים בישראל, בארץ ישנו קושי באספנות בתחום הזה מפני שצה"ל ומשרד הביטחון אינם מוכרים "רכבי שטח חומים" לאזרחים וכלים אלו נגרטים בסוף ימיהם המבצעיים.


בפייסבוק מתנהלת מזה מספר שנים במת שיח שכותרתה "כלי רכב צבאיים בישראל". שותפים בה (נכון ל-2023) 1800 חברים. את הקבוצה הקים יורם דוקטורי ואליו הצטרפו מאוחר יותר לניהול הקבוצה דורון סגל ואריה תאומים.


דוקטורי, חוקר פרטי במקצועו, נולד וגדל במושב עזריה וחי היום במושב עדנים. כבר בילדותו גילה משיכה להיסטוריה, טכנולוגיה ואספנות (סבו הרופא, עמנואל לפין, היה אספן גדול של יודאיקה ובולאות), והקים אוסף צנוע של כלים חקלאיים (בעיקר מחרשות עתיקות). אבל את הזיקה לכלי רכב צבאיים פיתח מאוחר יותר, כתרפיה נפשית לאחר שרעייתו הראשונה, יעל, נרצחה בפיגוע טרור בשומרון (בהיותו בן 51).


הכל החל די במקרה. בהיותו סטודנט לקולנוע בארה"ב רכש יורם ג'יפ צבאי שהזכיר לו את שירותו הצבאי בנח"ל המוצנח. השיפוץ הצריך ידע טכני שאותו רכש בעצמו מתוך קריאה בספרות מקצועית. ככל שצלל פנימה נוכח שהנושא מרתק אותו ומביא מזור לנפשו. עם חזרתו ארצה רכש לעצמו גרוטאת זחל"ם שגם אותה שיפץ. בהדרגה גדל האוסף בחצר ביתו (כולל קומנדקר מושפץ שהשיג מסיני ומספר טרקטורים משופצים) וכך גם זיקתו לתחום הרכבים הצבאיים. הוא נרשם כחבר באיגוד לשימור כלי רכב צבאיים בארה"ב ולימים פתח את קבוצת הפייסבוק הזו. אגב, בישראל ישנם עוד שני אספנים שמחזיקים ברשותם זחל"ם ישן ועוד 3-4 בעלי זחל משוריין מראשית המדינה. סך הכל קיימים בישראל כ-20 בעלי כלי רכב צבאיים ישנים.


שאר חברי קבוצת הפייסבוק הם גברים (אין כמעט נשים בפורום), בני 45 ומעלה, בעלי "שריטה" משותפת: אהבה לכלי הרכב הצבאיים שבדרך נוצרה בעת שירותם הצבאי (בסדיר, במילואים, בשלום ובמלחמה). מקצתם חובבי היסטוריה צבאית. הערה: נהגי כלים צבאים חווים חוויה שאין לה מקבילה באזרחות: בעיקר נהיגת טנק, זחל"ם ונגמ"ש. במשך שנים רבות גם נהיגה בג'יפ היתה חוויה שאפשר היה לחוות רק במסגרת הצבאית (שירות חובה ומילואים) – בוודאי בשטחים הפתוחים של המדבריות, הוואדיות, עם אתגרי הלחימה הממשיים או המדומים (סימולציה).


מטבע הדברים גם בקבוצה הזו יש חברים מעורכבים ומסורים יותר שנותנים את הטון (כעשרים חברים) בפרסומים (תמונות, שאילתות, תגובות וכדומה.


הממד הויזואלי חשוב במיוחד בפורום מהסוג הזה משום שחובבי נהיגה וכלי רכב נהנים מאד לשתף בתמונות מהשטח, כולל הסיפור שמאחוריהן, ולזהות כלים ישנים.


החברות ופעילות בקבוצה כפופה למספר כללים מחייבים:

"א. אין לחרוג ממגבלות בטחון שדה. תמונות ומידע רגיש ימחקו באופן מיידי. ב. יש להוריד כאורדינטות ג'י פי אס באם ישנן כאלה מהגדרות של תמונות. ג. החברים מתבקשים לשמור על זכויות יוצרים וקניין בעת העלאת תמונות. ד. פוסטים בשפה נמוכה ומשתלחת ימחקו. ה. רק בעלי פרופיל משתמש אמיתי יכולים להיות חברים. משתמשים החשודים כפיקטיביים ומתחזים יחסמו. ו. אנו שומרים לעצמנו הזכות שלא לקבל אדם לקבוצה מכל סיבה שהיא או ללא סיבה. ז. אנו מאפשרים העלאת חומר ודיונים רק על נושאים או תמונות שסיווגם בלמ"ס. עם דגש על כלי רכב היסטוריים שיצאו משירות. חשיפת טכנולוגיות, אמצעים, פקודות או תורות אסורה בהחלט. החורגים מהכללים יוזהרו, החורגים בשנית עלולים להיחסם מהקבוצה."


סריקת הפוסטים הרבים שהתפרסמו בפורום מעלה מספר תובנות מעניינות:

א. כמו בתחומי עניין אחרים גם הבמה הזו מהווה קרקע פוריה לשאלות חשובות ומסקרנות. השאלות נוגעות בהבט האינפורמטיבי (למשל, "מהו הרכב שבתמונה?"), הטכני (למשל, "כמה כוחות סוס היה לרכב?"), הכלכלי וההיסטוריוגרפי (למשל, מי נהג ברכב הזה ספציפית וברכבים דומים בכלל?).


התשובות על השאלות הללו (שניתנות במקרים רבים על ידי אנשים בעלי ידע עצום בתחום) היא מקור הנאה לחברי הקבוצה והן תורמות לידע ההיסטורי המצטבר (למשל בפענוח הדמויות המופיעות בתצלומים). זוהי המחשה מרהיבה לחוכמת ההמונים ההיסטוריוגרפית, שהולכת ומתעצמת בשנים האחרונות.


ב. למרות האזהרות חברי הקבוצה לא תמיד מקפידים על חוקי זכויות היוצרים. הדבר נובע ככל הנראה משתי סיבות: ראשית, לעתים קשה לאתר את שם הצלם ו/או בעל התמונה. שנית, פרסום התמונות נעשה "לשם שמים" כלומר כדי לעורר שיח ולהגדיל דעת ולא כדי לעשות רווח כלשהו. בעיני הוא עומד בהגדרה של "שימוש הוגן" ולמען האמת אפילו רצוי (בשל תרומת השיח המשותף לידע ההיסטוריוגרפי).


ג. הקבוצה מהווה המחשה נחמדה לאמרה המשעשעת "The only difference between men and boys is the price of their toys". גברים נהנים להחליף ביניהם מידע ורשמים על כלי רכב ויצרניהם, על נושאים טכניים (פילטר דלק, בוכנה, גלגל רזרבי וכו'), הרפתקאות משותפות, אימונים וקרבות. מעבר לחוויה החברית זהו חליפין של סמלי סטטוס מצ'ואיים, שטומנים בחובם גם מרכיב תחרותי של "נפנוף נוצות".


ד. תמונה היסטורית היא כפתור רגשי-נוסטלגי שיכול להזכיר נשכחות, לפזר ערפל ולחדד זכרון, לעורר רגשות (קשים ונעימים אחד) ולתחזק סולידריות. זאת ועוד, תמונה יכולה להניב לא רק זיהוי קונקרטי, אלא סיפור היסטורי רחב יותר ומעניין. היא גם מאפשרת הרחבה של מאגר הזיכרון המשותף. זה חשוב במיוחד על רקע העובדה שבישראל התחום ההיסטוריוגרפי הזה (ההיסטורי של כלי המשחית) אינה מפותחת באקדמיה.


ה. התמונות בפורום מתעדות לא רק רכבים ורק"מים של צה"ל אלא פה ושם גם כאלה שנלקחו שלל. אגב, את מקצת מכלי הרכב הללו ניצל צה"ל לטובת צרכיו כבר במהלך הקרב.


ו. הדף הקבוצתי מייצר במישרין ובעקיפין גם ביקורת על מערכת הבטחון, שלא תמיד משכילה לשמר ולהנציח את כלי הרכב ההיסטוריים של צה"ל (וגם לאסוף תמונות רלוונטיות). בצילומים רבים שמעלים חברי הקבוצה אפשר מופיעים גם אוצרות היסטוריים נטושים. החברה הישראלית אכן חסרה תודעת שימור מפותחת לרכבים בכלל ולרכבים צבאיים בפרט וזו הסיבה שרבים מהם מושלכים להירקב בשטח או נשלחים לגריטה.

לתופעה הזו מספר סיבות משלימות:

1. מקצת מהרכבים נרכשו בכספי הסיוע האמריקאי יחד עם מגבלות של היצרן על מכירתם (כולל מכירה לאספנים).

2. על פי חוק אסור לרכבים הצבאיים לעלות שלא באישור הצבא ורשויות הבטחון. המדינה לא השכילה להבין שיש "משוגעים לדבר" שירצו לאמץ את הגרוטאות הללו, כמו רכבים היסטורים אחרים, להעמידם לתצוגה בחצר ומדי פעם גם לנהוג בהם במצעד מכוניות פריודי, לתשואות הקהל.

3. רבים מהכלים הללו משמשים כמטרות אימון (בעיקר לחטיבות השריון ברמת הגולן).


בהקשר זה חייבים לציין כי בזכות הקבוצה הזו, שכוללת גם אספני רכב, עולה בשנים האחרונות בארץ המודעות לאיסוף ושימור כלי רכב צבאיים.


איסוף מפות ותצלומי אוויר

למפות חשיבות מדינית, היסטורית ועסקית, ולפי החוק יש לשמרן לצורכי מחקר, חינוך ותיעוד. אלפי מפות הופקו בארץ במהלך השנים ורובן פזורות במשרדי ממשלה, ברשויות מקומיות ובאוספים ציבוריים ופרטיים בארץ ובחו"ל.

הוראות בדבר חובת ההפקדה של מפות קבועות במספר דברי חקיקה והנחיות, כאשר נערכת הבחנה בין מפות שהן בגדר חומר מקורי ובין מפות שהן בגדר פרסומים.


מפות שהן בגדר חומר מקורי המצויות ברשותו של מוסד ממוסדות המדינה או של רשות מקומית, צריכות להיות מופקדות בגנזך המדינה, לפי הוראות חוק הארכיונים 1955 (התשט"ו).


לעומת זאת, מפות שהן בגדר פרסומים נקלטות בגנזך המדינה לפי החלטת ממשלה מס' 823 מספטמבר 1967.

המקומות המיועדים, על פי חוק, להפקה ושימור מפות הם: גנזך המדינה, המרכז למיפוי ישראל (מפ"י), ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון וגנזך חיל המודיעין.

מלחמת העצמאות. שוטרים צבאיים מתבוננים במפה במשרדם, צילום: זולטן קלוגר, 1948. באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית


א. המרכז למיפוי ישראל (מפ"י): גוף זה, שמהווה יחידת סמך של משרד הבינוי והשיכון, מכין ומדפיס מפות לצרכיו ובעבור מזמינים שונים ובהם מוסדות ממשלה וגופים ציבוריים ופרטיים. במפ"י הוכנו לאורך השנים, החל משנת 1920 (באותה עת נקרא מחלקת המדידות) מפות טופוגרפיות, מפות קדסטריות (המציגות בעלות על הקרקע) ומפות ערים.


ב. יחידת המיפוי של חיל המודיעין: היחידה משמשת מרכז מידע ממלכתי לדרגים הנושאים ונותנים על גבולות הקבע של המדינה והיא מפיקה להם גרסאות שונות של מפות לפי הזמנתם. ביחידה זו כ-150­ אלף מפות (בכל שנה נוספות לאוסף כ5000­ מפות, ובהן עותק מכל מפה שהיחידה מייצרת).


ג. ארכיון צה''ל הוא חלק מגנזך המדינה. מפות של צה''ל ומערכת הביטחון מופקדות בארכיון צה" לאו בגנזך המודיעין, לפי הוראות משרד הביטחון ופקודות מטכ"ל. כמו כן, לפי הנחיות היועץהמשפטי לממשלה משנת 1978 יש להעביר למשרד החוץ את המסמכים המקוריים של האמנות וההסכמים הבינלאומיים, ובכלל זה את המפות הנלוות אליהם, ועל משרד החוץ להפקידם בגנזךהמדינה (ברדה משה. 29.5.2001. מסמך רקע לדיון בנושא:שימור מפות ותצלומי אוויר - תקציר מתוך דו"ח מבקר המדינה 51ב, מוגש לוועדהלענייני ביקורת המדינה הכנסת מרכז מחקר ומידע, עמ' 3).


אוסף המפות המצוי בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון כולל כ-46,000 פריטים, ביניהם מפות טופוגרפיות, תצלומי אוויר, תרשימים, מפות קוד צה"ליות, מרשמי קרב ועוד. רוב המפות הועברו לארכיון מיחידות שונות בצה"ל, למשל, יחידת המיפוי הצבאית, המחלקה להיסטוריה, וכן באמצעות גורמים פרטיים שהעבירו לארכיון מפות שנמצאו ברשותם ובכך העשירו את האוסף.


ברשות הארכיון מפות ותצלומי אוויר החל מתחילת ההתיישבות בארץ ישראל במאה ה-20 ועד היום.

המפות מתעדות את פעילותו המבצעית של צה"ל במלחמות השונות, בפעולות ובמבצעים שונים, בביטחון השוטף וכו'.


האוסף משמש בין השאר לתיעוד היסטורי-גיאוגרפי של ארץ ישראל, לצרכים מבצעיים, לפינוי מוקשים, ולמחקרים בדבר איתור נעדרים (ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון).


ד. ארכיון תצלומי אוויר של המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, מנוהל על-ידי המרכז לגאוגרפיה חישובית. מספר תצלומי האוויר בארכיון מוערך בכ- 100,000 ומתוכם כ- 24,000 צולמו לפני 1948.


בעשור האחרון, כ- 18,500 תצלומי אוויר שצולמו לפני 1948 נסרקו ברזולוציה גבוהה, dpi 600, על-מנת לשמר אותם. במהלך הסריקה כל תצלום אוויר קיבל מיקום גאוגרפי (אך לא עבר תהליך של עיגון). תצלומי אוויר אלה זמינים לחיפוש ולהזמנה באמצעות אתר האינטרנט של הארכיון.


הזמנת תצלומי אוויר נעשית, בחלק מהמקרים, בתשלום. כאשר עורכים חיפוש ומגדירים את אזור החיפוש, כל תצלום אוויר שנסרק ונמצא באזור זה מוצג כנקודה אדומה. הנקודה האדומה מייצגת את מרכז תצלום האוויר והוא בעל קואורדינאטות ייחודיות.


חלק מתצלומי האוויר פותחו (במקור) בשלושה גדלים: גדול (L), בינוני (M) וקטן (S). לכן, בעת הזמנת תצלום אוויר אשר זמין בכמה גדלים אנו ממליצים להזמין רק תצלום אחד ולבחור בגודל הגדול יותר.

אוסף תצלומי האוויר כולל שש קבוצות עיקריות:

1. תצלומים משנות 1917 -1918, שצולמו על-ידי הטייסות הפרוסיות (גרמניה): 300, 301, 302, 305, ואת 304b בוואריה, במהלך מלחמת העולם הראשונה.

2. תצלומים משנות 1917- 1918, שצולמו על ידי טייסות האוויר האוסטרליות במהלך מלחמת העולם הראשונה.

3. תצלומים שצולמו על ידי "אמריקן קולוני בירושלים" בשנים 1946 -1948. תמונות המקור נמצאות בספריית הקונגרס בוושינגטון די-סי, ארצות-הברית.

4. תצלומים שצילם חיל האוויר המלכותי הבריטי כחלק מפרויקט המיפוי הטופוגרפי השיטתי של פלסטין ב 1944- 1948.

5. תצלומים שצילם חיל האוויר המלכותי הבריטי למטרות אחרות (לעיתים מטרות לא ידועות) בתקופה המוקדמת של המנדט הבריטי בישראל.

6. תצלומים שצולמו על ידי ארגונים ישראליים כמו הסוכנות היהודית, הפלמ"ח וכדומה לפני 1948 ובמהלך מלחמת העצמאות.


במאי 2001, לקראת ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, הגיש מבקר המדינה דו"ח ביקורת בנושא שימור מפות ותצלומי אוויר כפי שעלה מביקורת שנערכה במהלך שנת 1999ובחודשים ינואר­אפריל 2000. המבקר בדק בתקופה האמורה את סוגיית שימור המפות ותצלומי האוויר שנעשו במהלך השנים בישראל ומהבדיקה המבקר עלו ממצאים בעייתיים. כך למשל, הסתבר כי יחידות של צה"ל (כגון­ יחידת המיפוי של חיל המודיעין, יחידות בחיל האוויר וכן הפיקודים השונים) לא מפקידות מפות מקוריות ותצלומי אוויר בארכיון צה"ל.


נמצא גם טיפול לקוי של צה"ל במפות ובתצלומי אוויר. מספר גופים בצה"ל המפיקים מפות ותצלומי אוויר אינם שומרים עליהם כראוי (בתנאי הטמפרטורה והלחות הדרושים לשימור ארכיוני. המבקר מציין כי בשנת 1993 הכין ארכיון צה"ל מתקן למפות שאפשר לשמור בו מפות בתנאים נאותים. אולם, נמצא כי חלקו הגדול של המתקן אינו בשימוש מאז התקנתו.


יש לציין כי בצה"ל נעשים צילומי אוויר מאז הקמת המדינה. הטיפול בסרטים ובשימורם הוא באחריות יחידת שירותים טכניים למודיעין שבחיל האוויר (יחידת שט"ל).


בביקורת עלה כי במשך עשרות שנים לא נשמרו הסרטים כראוי. עקב כך נשרף חלק ניכר מהם, וחלקם הולך ומתבלה בשל תחזוקה לקויה. בבדיקת המבקר בשנת 1999 עלה כי הסרטים עדיין מוחזקים בתנאים ירודים. בבדיקת מבקר המדינה עלה עוד כי חיל האוויר אינו מכין עותקים של הסרטים כדי להבטיח שהמידע האצור בהם לא יאבד.

ממצא חמור נוסף שעליו דווח: שיחידות המיפוי של צה"ל מבערות את מהדורות המפות הקודמות בלי לשמור עותקים מהן. בדיקת המבקר העלתה גם כי ביחידת המיפוי של חיל המודיעין, בפיקוד צפון ובפיקוד דרום לא נשמרות הגרסאות הקודמות של המפות אלא רק העותקים המעודכנים.


בעקבות הביקורת הודיע צה"ל, באוקטובר ,2000 למשרד המבקר שקצין מודיעין ראשי הורה ליחידת המיפוי להכין עד סוף שנת 2000 נוהל שיחייב את כל יחידות צה"ל לשמור עותקים מכל החומר הקרטוגרפי שהם מפיקים. כן הודיע צה"ל כי עד להנהגת הנוהל יועבר ליחידת המיפוי כל עזר מיפוי המודפס בפיקוד וכן 5 עותקים נוספים ישמרו בארכיון הפיקוד. כמו כן הוחלט לרשום את כל החומר הנמצא בארכיון (ברדה, 29.5.2001).


אין מפקד שדה בצה"ל שהמפות המנוילנות בלוחות התדרכים ובכיס הנפוח של המדים לא מלוות אותו כזיכרון מהשירות הצבאי. רקע היסטורי חשוב ומעניין על המפות בישראל מונגש במקורות הבאים:

- המיפוי הצבאי בתקופת המנדט הבריטי, אתר המרכז למיפוי ישראל.


פרט פיקנטי: בשנות החמישים ובחלק מהשישים עמדו לרשות הלוחמים בצה"ל רק שני סוגי מפות: מפת ישראל בקנ"מ 100,000 ומפה בקנ"מ 20,000. כולן היו מפות מזמן היות האנגלים בארץ, כמו שהיה נהוג לומר בערבית; "מן זמן אל אינגליזי". כינוי המקומות היה מודפס באנגלית שרובם היו עיוות של שם המקום בערבית או בעברית. מאחר וכבר עלו על הקרקע ישובים שאחרי מלחמת העצמאות, הם סומנו בעיגול סגול קטן עם שם המקום.

הגדולה של המיפוי הבריטי לפלשתינה/א"י היו קווי הגובה בלוויית המספר המסמן גובה מעל פני הים. לימוד השימוש במפה והניווט הסתמך יותר מכל על התבליט ולא על התכסית, זאת, משום שבלילה אין ערך רב לתכסית – רק לתבליט.


המפות המצריות, לשם השוואה חסרו קווי גובה וכללו רק קווקווים קטנים ונקודות גובה. אחרי דקות אחדות הבנתי שככל שהקווקווים צפופים יותר השטח תלול יותר. אין קווקווים – שטח מישורי (תמרי דב, איך עושים מלחמה עם מפות טופוגרפיות מצריות, האתר של יואב אבניאון).


בשלהי 2022 הופסק השימוש במפות נייר בצה"ל. בידיהם של כל המפקדים, מרמת המ"כ, תופקד מעתה מפה דיגיטלית שבה יהיו כל הגזרות הרלוונטיות לאימונים ולפעילות מבצעית. המפות מוצגות בשלב זה על בסיס פלטפורמה של טלפון נייד. עזר הדיגיטלי שהחליף את המפות מכונה אול"ר - ראשי תיבות של אמצעי ורסטילי רשתי. מדובר בפרויקט משותף למחלקת מודיעין שדה באמ"ן, זרוע היבשה ואגף תקשוב.


המפות הדיגיטליות מאפשרות ניהול של הבטיחות באימונים, כמו גם ניווט בשטח אויב, ויכללו את מפות רצועת עזה ושטחים לעומק סוריה ולבנון. יתרון נוסף הוא העדכון הפשוט יחסית של המפות בהתאם לאופי הפיעלות, בניגוד למפות המודפסות, שעודכנו בתדירות נמוכה בשל כמותן האדירה.


האול"ר הוא למעשה מכשיר סלולרי מדגם אזרחי, שהומר לשימוש צבאי ומנותק לחלוטין מחיבור לרשת. נקודות עגינה יעודיות יוצבו ביחידות השונות ויאפשרו את עדכון המפות באופן שוטף כל כמה חודשים. המכשיר גם יאפשר בהמשך בנייה של תוכנות ניווט לתמרון.


המהלך מאפשר גם חיסכון במשאבים, בזמן, בכוח אדם ובהרבה מאוד מקום שנדרש לאפסן את אותן מפות מודפסות ביחידות השונות, שיישארו כגיבוי לאימונים, לניווטים ולשדה הקרב, אבל בכמויות קטנות בהרבה (לב רם, 31.1.2022).


אספנים רבים בארץ מחזיקים ברשותם מפות היסטוריות, כולל מפות צבאיות. ראוי לציון מיוחד הוא האוסף של שאול ארלוזורוב, שכולל אלפי מפות שצבר במהלך חייו (יליד 1930, מומחה למים, לשעבר סגן נציב המים ויושב-ראש אגודת מהנדסי המים בישראל. בנו של חיים ארלוזורוב שהרצח שלו בשנת 1933, עת היה שאול בן שלוש, הסעיר את הארץ).

לפרטים על האיש והאוסף ראו: יואב אבניאון, מפות מספרות - חצי האי סיני באוסף שאול ארלוזורוב, באתר Yoaview.


במכירות הפומביות (בעיקר בפורטל הבידספיריט) נמכרות מדי מפות היסטוריות, כולל מפות צבאיות. כך למשל, בינואר 2020 העמיד למכירה בית המכירות הפומביות Winner's אוסף גדול של עשרות מפות מנדטוריות וששימשו את צה"ל במלחמת השחרור ואחריה, 1948-1950.


מקורות

bottom of page