אני כמעט לא זוכר שנה שבו לא היתה שביתה בתחילת שנת הלימודים מסיבות שונות שרובן ככולן היו בנושא כספים. ולא שלא מגיע למקצוע ההוראה תשלום הוגן, אבל בהחלט, וזו דעתי, לא לכל המורים !!!.
אתחיל בווידוי אישי. אני ממש חייב להתוודות. כל שנה בתחילת השנה הבטחתי לעצמי כי השנה אני אתנהג כראוי. לא אפריע בשיעורים. אלמד ואעשה את כל שיעורי הבית. בתיכון גם הבטחתי זאת, אבל הפיתוי לצאת לשחק היה גדול. ובשיעור, שהמורה מבקש שתקרא את התשובה, אתה מקריא תשובה מראשך וכאילו קורא ממחברת ריקה חחח. הבטחתי כי אהיה תלמיד טוב וכו'. הבטחות כידוע צריך לקיים, אבל כנראה הבטחות שאתה מבטיח לעצמך ואף אחד לא יודע על ההבטחות הללו לא ממש חייבים לקיים, בייחוד, וזה התברר לי רק שנים לאחר מכן, שיש לך הפרעות קשב וריכוז. אתה תלמיד טוב במה שמעניין אותך ו/או כאשר מורה הוא אישיות משכמו/ה ומעלה ומצליח לעניין אותך. כך התנהגתי שנה אחרי שנה ובייחוד בבית ספר יסודי. אני חושב שאימי ז"ל ביקרה בבית הספר יותר ממני. ישיבות הורים עבורי היו יום שחור, כאשר הורי חזרו מהישיבות הללו. בהחלט אם יש בי צער הוא על כך שלא למדתי בהתאם לציפיותיהם. התעודות שלי נראו כמו א.ק.ג בזמן התקף לב. חלק מהציונים, במקצועות שעניינו אותי, היו מצויינים וחלק מהמקצעות שלא עניינו אותי היו מתחת לכל ביקורת. ונוסיף לזה שאני ממש לא מוכשר בשפות.
אגב, עוז אלמוג, שמעלה את התערוכות שלי כאן באתר, ציין בפניי שאני כותב עם שגיאות דקדוק רבות – שמקורן כנראה בבעיות הקשב וריכוז שלי – אבל עם סגנון שובה לב. אז אפשר לומר שבית הספר לא הצליח לקלקל אותי.
ויש עוד משהו שבית הספר לא הצליח לקלקל, למרות שלא הייתי תלמיד מזהיר: את הסקרנות והדחף לחקור וללמוד - בעיקר על פריטים שאני אוסף. כידוע יש הרבה גאונים ומוצלחים שלא הצליחו בלימודים וגם לא אהבו את בית הספר מכל הסיבות הידועות. אז בסך הכל אני בחברה טובה.
ובגלל שאינני נוטר טינה למורים שלי (רק לחלק מהם), וכנראה גם מוטה רגשית לטובת הילדות (כמו הרבה אספנים), לא ויתרתי על אוסף צנוע של פריטים הקשורים בבית הספר היסודי. הריהו מוצג בפניכם.
כתיבה: הדי אור