הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית – רוק שנות ה־90

אוצרת: ד"ר אביבית אגם דאלי התערוכה בחסות העיר חולון


לגלריית התמונות


שנות ה 90' היו תור הזהב של הרוק הישראלי. מוזיקאים כמו: להקת משינה, הצמד פורטיסחרוף, כנסיית השכל, אבטיפוס, מופע הארנבות של ד"ר קספר, איפה הילד?, זקני צפת, רוקפור, המכשפות, סטלה מאריס, נקמת הטרקטור, מוניקה סקס, אתניקס, שבק ס', רעש, כרמלה גרוס ואגנר, בלגן, תערובת אסקוט, פונץ', אביב גפן והתעויוט, המגפה, ביקיני, DXM , אלג'יר ועוד היו אלו שעצבו את הפסקול של התקופה בארץ וזאת כמובן לצד הרוק שהגיע מחו"ל.

התמונה באדיבות אביבית אגם דאלי

אגב, כבר שמות הלהקות מרמזים, לפחות באופן חלקי, על מגמה של גלוקליות – על שילוב הגלובלי במקומי. חלק מהיוצרים השפיעו לא רק על המוזיקה אלא גם על הלך הרוח, האופנה ועל חיי היום יום בכלל.


בשנים אלו נחשב הרוק לסגנון מוזיקלי פופולארי. הרוק התבסס כז'אנר מוזיקלי המתאפיין בכנות יצירתית ובאותנטיות. הרוק בקש לקשור בין מוזיקה לבין מרד חברתי. הרוק זוהה עם תרבות הנגד ובטא, לא אחת, מיניות מוחצנת, נון קונפורמיות ומחאה. דומה כי סגנון מוזיקלי זה שקף את התקופה ואת המקום. במהלך עשור זה נעשה הרוק לחלק בלתי נפרד ולמובן מאליו של התרבות בישראל.


בשנים אלו ולאחריהן נכרת השפעת הרוק העולמי (האנגלי והאמריקאי) על התרבות המקומית תוך הטמעה ושינוי המתאימים למקום ולזמן בישראל. כבר בשנות ה 80' הראו החוקרים ואליס ומאלםכיצד מתגבשת בארצות רבות תרבות רוק מקומית, המושפעת סגנונית מהרוק העולמי. תופעה זו באה לידי ביטוי גם בישראל והתגבשה בשנות ה90'. בתקופה זו אנו עדים לפריחתם של קליפים בעברית שלא היו קיימים בעבר, שתפקדו גם כמקדמי המכירות של השירים.

התמונה באדיבות אביבית אגם דאלי

מוזיקת הרוק, בכללותה, היוותה ביטוי בולט לאי הנחת של צעירים מהמציאות החברתית, הפוליטית והתרבותית באותו הזמן. אי נחת שבאה לידי ביטוי באמצעות הבעות זעם, חרדה, התרסה וביקורת במוזיקה.

הרוק (והפופ) הכתיר את הזמר/ת, או הלהקה כמי שמממשים את יצירתיותם באמצעות שליטה בהלחנה, בכתיבה, בשירה, בנגינה ולעיתים גם בהפקה מוזיקלית. כל אלו חברו לכדי אמירה אישית ואותנטית. כתופעה סוציולוגית, מרבית הלהקות הפכו למעין ישות קולקטיבית, שחבריה אמונים על אספקטים שונים של היצירה וזו משויכת לכולם.


התערוכה המתבססת על פריטים שנאספו (החל מגיטרות וכלה במדבקות, שהיו נפוצות באותם ימים נעדרי אינטרנט) מתייחסת לתופעה התרבותית חברתית של רוק ישראלי בשנות ה 90' באמצעות הצצה אל המוזיקה, אל תופעת הפירטיות וגניבות זכויות יוצרים, אל תרבות המועדונים האלימה לעיתים, מעט על הפער העדתי, ואל מילות כמה מהשירים. התערוכה מציגה בין היתר תצלומי סטילס מהופעות חיות, פוסטרים, סטיקרים, הזמנות, קליפים, תקליטים, דיסקים, מזכרות, מכתבי מעריצים, כלי נגינה ועוד.


התערוכה מראש מוותרת על ייצוג מאוזן של מגוון יוצרי הרוק הישראלי. מכורח המציאות ובהתבסס על חומרים שנותרו ועל אנשים שהסכימו להשאיל מזכרות מאותם ימים, התערוכה משתמשת בחומרים שנאספו כמו היו טיפה בים המייצגת את מידת מליחותו. הדוגמאות המוצגות בתערוכה מאפשרות הצצה אל אותם ימים, אך בשום אופן אינן מייצגות את כל מגוון יוצרי הרוק הישראלי. התערוכה מתייחסת כמובן גם לרוק נשי שהיה (ועודו) חלק נישתי בסצנת הרוק.

התמונה באדיבות אביבית אגם דאלי

התערוכה מבקשת, בין היתר, לעמוד על הסתירה, לכאורה, בין תרבות נגד (הרוק) לקפיטליזם וכיצד הפכה מחאה לסחורה ולדימוי סחיר. שילוב זה נוצר בישראל ובעולם כולו תודות לערכי החופש שזוהו עם הקפיטליזם שאיפשר, טכנית, את הפצתו של הרוק לרבים בכל העולם כמו גם בישראל.

התערוכה היא תוצר של שיתוף פעולה בין יוצרים, מעריצים, עיתונאים וצלמים לבין האוצרת. תודה לכל מי שהסכימו לתת מזמנם ולהשאיל פריטים עבור תערוכה זו, שהיא בבחינת כמוסת זמן המבקשת, בדרכה, להציג את פני התקופה והמקום.


כתבה: ד"ר אביבית, אגם דאלי


שמות אנשים שהשאילו פריטים/ כתבות לתערוכה על רוק ישראלי


אבי בללי מ"נקמת הטרקטור"

אייל שכטר מלהקת אבטיפוס

אלונה דניאל

אסף פרת

ארז דאלי

בועז כהן

ברוך בן יצחק מלהקת "רוקפור"

דובי קיזלשטיין, חבר להקת "גן חיות"

דינה קרטס

דן תורן

דנה קסלר

דרור נחשון

חן רותם (הראפר סגול 59)

יואב קוטנר

יובל ליבליך, חבר להקת "גן חיות"

יונתן שומרוני

יעל כהן מלהקת "המכשפות"

ירמי קפלן

ליאור מרום

מיכאל רורברגר

מרק לזר מלהקת "רוקפור"

ניק מילר חבר להקת "סטלה מאריס"

סער בורשטיין

ספי אפרתי מלהקת "ג'וני הכבאי".

קובי אוז מלהקת "טיפקס"

קרני פוסטל מלהקת ביקיני ו DXM

רם אוריון מלהקת "נושאי המגבעת"

רן אלמליח מכנסיית השכל

שחר אבן צור

שי נובלמן

שרון מולדבי, חבר להקת "גן חיות"

שרון קנטור

תמיר אלברט, חבר להקת "הג'ינג'יות"


מקורות