פולקלור, מורשת ונוסטלגיה בקהילת יוצאי אתיופיה בישראל - חלק ג'

אסף עיבד והוסיף: עוז אלמוג


חלק א'

חלק ב'

חלק ד'


תיעוד, שימור והנגשה של מסורות ומנהגי יהדות אתיופיה


עולי אתיופיה נמצאים בישראל כבר ארבעה עשורים, אבל רק מעטים כאן מכירים את המורשת התרבותית והווי המסורתי שלהם. למרבה השמחה, עם הזמן מתרבות ומתגוונות היוזמות שעוסקות בתיעוד, הנצחה והנגשה של התרבות האתיופית המסורתית לציבור הרחב. להלן נציג כמה מהאישים והגופים החשובים בתחום:


ספרים ומאמרים


במחצית שנות השמונים, זמן קצר לאחר מבצע משה שבמסגרתו הועלו ארצה מאתיופיה כ-6,500 עולים, החלו להופיע בזה אחר זה פרסומים שעסקו בתיעוד ולימוד תרבותם ומסורתם של יהודי אתיופיה. היוזמה העיקרית לפרסומים הללו הגיעה מהג'וינט, הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה. ראויה לציון מיוחד תרומתם של אהרן זאב אשכלי, דני בודובסקי, יוסף דוד, חיים רוזן וגדי בן עזר בתחום המחקר והפצת המידע הבסיסי על הפולקלור של יהודי אתיופיה. להלן מבחר פרסומים חשובים:

- אשכלי אהרן. תשי"ג. ספר הפלשים - יהודי חבש, תרבותם ומסורתם, הוצאת ראובן מס, ירושלים.

- בודובסקי דני. 1988. חשיבות הפתגמים בעבודה עם עולי אתיופיה. סטנסיל, הסוכנות היהודית.

- בודובסקי דני. 1989. מאפיינים של יהודי אתיופיה. ביתאצ'ין, ג'וינט ישראל, ירושלים.

- בודובסקי דני, דוד יוסף, ערן יחיאל, חיים רוזן. 1989. מנהגים ותרבות: השלכות לפיתוח קשר מקצועי, סוגיות בנושאי משפחה של יהודי אתיופיה. ביתאצ’ין, ג’וינט ישראל, ירושלים, פרסום 2.

- בודובסקי דני, דוד יוסף, ערן יחיאל, ברוך עקיבא, אבני בתיה. 1994. יהודי אתיופיה במעבר בין תרבותי: המשפחה ומעגל החיים: סוגיות בנושאי משפחה של יהודי אתיופיה. ביתאצ’ין, ג’וינט ישראל, ירושלים, פרסום 5.

- בודובסקי דני, דוד יוסף. 1996. יהודי אתיופיה, מורשת יהודי אתיופיה. בהלצ'ין תל אביב, פרסום 1.

- בן-עזר גד. 1985. קוד הכבוד – מאפיינים פסיכו-תרבותיים של עולים מאתיופיה אי-הבנות במפגש עם ישראל. עלים.

- גד בן-עזר. 1992. כמו אור בכד. הוצאת ראובן מס.

- בן-עזר גד. 2005. מבחן הכבוד של החברה הישראלית: הרהורים בעקבות קליטת יהודי אתיופיה בישראל. בתוך: רוביק רוזנטל (עורך). שורש הדברים: עיון מחודש בשאלות עם וחברה (ליאיר צבן ביובלו). כתר, עמ' 163-182.

- בן-עזר גד. 2010. כטיפה השבה אל הים? ניראות ואי-ניראות של יהודי אתיופיה בחברה הישראלית. בתוך: עדנה פדר-לומסקי ותמר ורפפורט (עורכות). נראות בהגירה. מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד.

- גרינפלד יצחק (עורך מנחם ולדמן). 2011. מחקרים בתולדות יהודי אתיופיה, מכון הברמן למחקרי ספרות.

- ולדמן מנחם. 1985. יהודי אתיופיה: עדת ביתא ישראל. ג’וינט ישראל, ירושלים.

- כהנא יעל. 1977. אחים שחורים: חיים בקרב הפלשים, עם עובד.

- נוי דב (עורך). תש'ן. סיפורי ביתא ישראל – ששים סיפורים וסיפור מפי יהודי אתיופיה. מכון הברמן למחקר ספרות, לוד.

- נצר ורדה , חנה פולני. (עורכות). 1988. אגדה של עליה. משרד החינוך, ירושלים.

קורינאלדי מיכאל. 2005. יהדות אתיופיה - זהות ומסורת, הוצאת ראובן מס.

- רוזן חיים. 1987. שאלות אודות התרבות וההתנהגות האתיופית: השימוש במשלים להבנה ולשיפור הקשרים. סטנסיל משרד הקליטה.

- רוזן חיים. 1986. שפה ומזון כגשרים של קומוניקציה. משרד הקליטה ונשות הדסה.

- רוזן חיים. 1986. המפגש התרבותי עם יהודי אתיופיה. משרד הקליטה ונשות הדסה.

- רוזן חיים. 1987. התנהגות ילדים בפני הוריהם ובפני מבוגרים באתיופיה. משרד הקליטה ונשות הדסה.

- רוזן חיים.1987. פתגמים נוספים להבנת טבע האדם ויחסים בין אדם לחברו על פי התפיסה האתיופית. סטנסיל משרד הקליטה, 12.

- רוזן חיים. 1988. היבטים שבין אדם לחברו: המשכיות ושנוי בגישות אתיופיות מסורתיות מסוימות. משרד הקליטה ונשות הדסה.

צילום באדיבות אינסרה


אתרי מידע באינטרנט


המידע על תרבות יהודי אתיופיה התרחב וגם תפוצתו גדלה מאד בעשור האחרון, בעיקר תודות להתפתחות אתרי המידע באינטרנט. אפשר למצוא היום ברשת פרסומים רבים ומגוונים שעוסקים בעקיפין ובמישרין בפולקלור היהודי-אתיופי מזוויות מגוונות. להלן כמה חשובים:


- הויקיפדיה התעשרה בשנים האחרונות בעשרות ערכים שעוסקים בעקיפין ובמישרין ביהדות אתיופיה ומסורתה. במסגרת הויקיפדיה הושק גם מיזם לתולדות ביתא ישראל, שסוקר בהרחבה את התקופות השונות בתולדות העדה, הפולקלור והמורשת שלה.


- הספריה הוירטואלית של מט"ח העלתה לרשת מידע מגוון על אורח החיים והווי הכפר באתיופיה.


- המרכז לתכנון לימודים של מכללת קיי בבאר שבע העלה לאתר שלו מקבץ גדול של קישורים על העדה האתיופית, ובכלל זה מידע פולקלוריסטי.


- המסורת ההלכתית של ביתא ישראל נשמרה במשך דורות רבים כתורה שבעל פה ערוכה ומגובשת לפרטי פרטים. עם זאת, התמורות העצומות שעברו בני העדה עם הגעתם לישראל, מעמדים את המסורת הזו בסכנה ממשית. מכללת "אורות ישראל" יזמה פרויקט תיעוד, מחקר ושימור ההלכה האתיופית, שנקרא לביא (לחקר ביתא ישראל - מסורת הלכה ומנהג). התיעוד נעשה באמצעות קיום ראיונות עם חכמי העדה. החומר שנאסף עובר בחינה מדוקדקת על ידי צוות חוקרים מתוך מגמה לזהות את מקורותיו. באתר המכללה פורסמו מבחר מאמרים במגוון נושאים ומנהלי הפרויקט יצאו בקול קורא למבקרי האתר "ליטול חלק פעיל ויצרני במיזם. לקרוא בעין ביקורתית את המאמרים ולהוסיף, כל אחד מהידע האישי שלו, הן לתיעוד ההלכה האתיופית והן לזיהוי מקורותיה".


- המכללה האקדמית "אחווה" יזמה ב-2002 הקמת מרכז משאבים למורשת יהדות אתיופיה. מטרות המרכז הן: "הגברת מודעותם של הסטודנטים, מורים ותלמידים למורשת יהדות אתיופיה כתרבות ייחודית בפסיפס עדות ישראל; הקמת מסד נתונים רחב על מורשת יהדות אתיופיה ותמיכה בסטודנטים ומרצים החוקרים תחום זה; טיפוח מרכזיה פדגוגית בה יוכשרו הסטודנטים בהכנת תוכניות לימודים על חייהם ואורחותיהם של יהודי אתיופיה מתוך תקווה שהכרת מורשת יהודי אתיופיה תעזור בשילובם של בני העדה בחברה הישראלית; פיתוח תכניות לימודים שיסייעו למורים בהוראת מורשת יהדות אתיופיה במערכת החינוך; הקמת גשר המקשר בין סטודנטים, תלמידים ומורים מבני העליות השונות הלומדים במכללה; טיפוח והמרצת סטודנטים יוצאי אתיופיה למצוינות אקדמית ולהכרה מעמיקה עם המורשת הייחודית של עדתם."

הפרויקט הייחודי כלל איסוף של אלבומי תמונות של המסע מאתיופיה לישראל, שהביאו הסטודנטים כל אחד מבית הוריו.

כיום המרכז סגור. המבנה, שהכיל את המשאבים, פורק ומשמש צרכים אחרים. המוצגים עברו למרכזי מורשת אחרים ורק אלבומי התמונות נשארו בספרייה של המכללה.


בשש מכללות נוספות מתקיימות היום תוכניות לשילובם של יוצאי אתיופיה, בהתאם לפעילות של הסטודנטים והסגל. כך למשל, במכללת אורנים, ארגנו סטודנטים בני הקהילה פעילות לכלל הסטודנטים, שבה הודגמו מבחר מאפיינים של התרבות האתיופית, כולל מאכלים ומוסיקה. בסמינר הקיבוצים ארגנו טקס לכל הסטודנטים ביום הזכרון לנספי סודאן. אירועים אלו מאורגנים ביוזמה או בשיתוף של סטודנטים בני העדה, אשר מעוניינים לחשוף את החברה הישראלית למורשת שלהם.


המרכז לתכנון לימודים של מכללת קיי בבאר שבע הקים באתר המכללה מאגר מידע אינטרנטי על העדה האתיופית שכולל קישורים מגוונים.


- מאגר המידע האינטרנטי של "סנונית" (עמותה לקידום החינוך המתוקשב מייסודה של האוניברסיטה העברית) כולל קישורים מועילים של מידע על העדה האתיופית.


סרטי תעודה


ביוטיוב קיימים סרטים רבים שעוסקים בעקיפין ובמישרין בסיפורם של יהודי אתיופיה. ביניהם: עליה של יהודי אתיופיה; עליה וקליטה של יהודי אתיופיה - מעקב במשך 7 שנים; התחלה חדשה - סרט גמר; מבצע שלמה עליית יהודי אתיופיה לישראל- ארכיון צה"ל; מבצע משה; סיפור העלייה- המסע מאתיופיה לישראל דרך סודן; סיפורה של משפחת מתוקו; עליית יהודי אתיופיה בעזרת המוסד; יציאת מצרים של יהודי אתיופיה; נתי מלחי, יהודי עולמי, פרק 15.


צילומים היסטוריים


- מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות היה בין המוסדות הראשונים שתיעדו את עלייתם של יהודי אתיופיה ב"מבצע משה" ואת ראשית קליטתם בארץ בשנים 1984 – 1991. דורון בכר, אז צלם המוזיאון, נשלח לתעד את חיי היהודים באתיופיה והמשיך את התיעוד עד שנות ה-90 של המאה שעברה. כיום קיים בארכיון מוזיאון העם היהודי אוסף נדיר של כ-10,000 תצלומים היסטורים הקשורים לנושא.


ב-1987 הציג המוזיאון תערוכת צילומים ראשונה, תחת הוכתרת "ביתא ישראל – סיפורם של יהודי אתיופיה" (אוצרת נטליה ברגר). בחלקה הראשון של התערוכה הוצגו הגרסאות השונות על מוצאה של קהילת ביתא ישראל, ותוארו תולדותיה, הרצופות מאבקים לשמירה על העצמאות והייחוד הדתי בתוך החברה האתיופית. החלק השני והמרכזי של התערוכה עסק בחיי היום יום ובמנהגים הדתיים, במועדים ובטקסים הייחודיים, ובשינויים שחלו בעקבות יצירת הקשרים בין יהודי אתיופיה ויהדות המערב. חלקה השלישי והאחרון של התערוכה הוקדש למאבקם של יהודי אתיופיה להכרה בהם כביהודים לכל דבר, מאבק ששיאו ב"מבצע משה", מבצע ההצלה הדרמטי של אלפים מהם ב 1984, ולקשיי הקליטה של עולי אתיופיה בישראל.

מתוך אלפי הפריטים שנאספו, הכוללים חומר תיעודי וצילומי, הוצגו בתערוכה כ 300 תצלומים, וכן מסמכים וחפצים; חומר רב שלא נכלל בתערוכה העשיר את ארכיון בית התפוצות (עוד ראו על התערוכה הזו, שהוכנה בשיתוף פעולה עם המוזיאון היהודי בניו יורק, והוצגה שם בחורף 1986-87).


במלאת שלושים שנה למבצע משה, יצאה הבמאית אורלי מלסה למסע בעקבות האנשים המופיעים בתמונות מאז. ביחד עם צוות מוזיאון העם היהודי, היא פנתה אל קהילת עולי מבצע משה באמצעות הפייסבוק, וביקשה את עזרתם בזיהוי המצולמים. היוזמה הניבה אינספור תגובות נרגשות ממי שזיהו את עצמם ואת קרוביהם. מלסה בררה את הסיפורים המרתקים ביותר ותיעדה את מסעם האישי של המצולמים בסרטים המוצגים בתערוכה.על התערוכה הזו, שנפתחה ב-1 במאי 2016.


תמונות היסטוריות נוספות של המוזיאון היהודי ראו: "רחוק מהעין, קרוב ללב: ההיסטוריה המרתקת של קהילת ביתא ישראל באתיופיה".


- הארכיון הציוני כולל אוסף תמונות מרשים של יהדות אתיופיה.


- אוסף התצלומים הלאומי כולל מאות תמונות היסטוריות הקשורות ביהודי אתיופיה – בעיקר של מבצעי העליה ארצה בשנות השמונים והשנים הראשונות בארץ.


- אתיופיה הפכה בשנים האחרונות ליעד תיירותי פופולרי בקרב חובבי תרבות, היסטוריה וטבע ישראלים. הם יוצאים לטייל במדינה המרהיבה הזו (כיוזמות פרטיות או במסגרת טיולים מאורגנים של חברות מסחריות המתמחות בייעדים הללו) וחוזרים עם מאגר עצום של תמונות אתנוגרפיות (כולל של אזורי הכפרים שבהם התגוררו יהודי אתיופיה, ומצקתם מתפרסמות ברחבי הרשת.


יוזמות של אגודות העולים

אירגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

"ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה" נוסד בארצות הברית בשנת 1982 במטרה לסייע לקהילת יהודי אתיופיה לשרוד באתיופיה, לעלות לישראל ולהיקלט בחברה הישראלית כשווים בין שווים ולשמר את מורשתם העשירה והייחודית. המשרד בישראל נפתח בשנת 1984 והוכר כעמותה בשנת 1995.

במהלך שנות השמונים והתשעים שלח הארגון יותר מעשרים משלחות לאתיופיה על מנת לבקר בכפרים היהודיים, להכיר את אורח החיים בהם, לספק משאבים ולשמור על קשר עם הקהילה.

הארגון ממשיך לפעול לטיפוח ולשימור המורשת העשירה והייחודית של הקהילה במטרה להנחילה לדורות הבאים.

מדי שנה, בחג הסיגד, מקים הארגון אוהל שבו נלמדים טקסטים מתוך תפילות היום.

הארגון גם יועץ למשרד החינוך בכל הנוגע להכנת חומר לימודים על מורשת יהודי אתיופי ומממן הרצאות לאנשי חינוך ולחוקרים על המורשת הדתית של ביתא ישראל.


ביתאצ'ין


יוסף דוד (2014-1931) היה בקבוצת הנערים האתיופים הראשונה שבאה לישראל ב-1955 כדי ללמוד עברית - עשרות שנים לפני מבצעי העלייה ההמוניים. הלימודים, שהתקיימו בפנימיית כפר בתיה ברעננה, היו יוזמה של ד"ר יעקב פיטלוביץ'. ב-1983 החל לעבוד בסוכנות היהודית. הוא היה מתורגמן, עסק בקליטת עלייה ופעל לגישור על פערים תרבותיים בין העולים לרשויות. ב-1988 הקים יחד עם דני בודובסקי, שהיה עובד סוציאלי במרכז קליטה באשקלון, את "ביתאצ'ין" (“ביתנו", באמהרית) – מרכז לתמיכה במשפחות עולים במצוקה ולהדרכת עובדים סוציאליים, שביקשו לדעת כיצד לסייע ביעילות לעולים מאתיופיה. החוברות, שנכתבו בהדרכתו של יוסף, האירו היבטים מגוונים בתרבות ובחיי הדת של יהודי אתיופיה, וסייעו לקליטתם בהמשך. כמו כן, בהשראתו הוקם מערך גישור סכסוכים של זקני העדה (השמאגלוץ'), שפעל בתיאום עם בית הדין הרבני בירושלים. זוגות אתיופים רבים יישבו את המתחים ביניהם בסיועו.


בשנות ה-90 הוסמך יוסף דוד כטוען רבני, אחרי לימודים במכון מאיר. עם השנים הוא הפך למקור ידע מרכזי לחוקרים, רבנים, “קסים" ואנשי עלייה, שנעזרו בשליטתו באמהרית, עברית וגעז , וכן בבקיאותו בהלכות של יהודי אתיופיה. הוא גם כתב ספרים באמהרית על מורשת יהודי אתיופיה, יזם את הקמת בית הכנסת ליהודי אתיופיה בלוד והיה פעיל קהילתי ואיש חינוך (אדרת עופר. 16.4.2014. העולה הראשון מאתיופיה. הארץ).


אגודת יהודי אתיופיה

באוגוסט 1990, אחרי שנת דיונים ולבטים, החליטו שבעת הארגונים העיקריים של הקהילה להתאחד ולהירשם אצל רשם העמותות כארגון גג (מלכ"ר) משותף בשם "ארגון הגג של יוצאי אתיופה" (נקרא גם "איחוד ארגונים של עולי אתיופיה" ולימים שונה שמו ל"אגודת יהודי אתיופיה"). הארגון עבד בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, משרד הקליטה, צה"ל, משרדי הממשלה ומגוון ארגוני המתנדבים.


בנובמבר 1995 נערכו בחירות חדשות להנהלה והופק תקנון חדש שעל פיו יכול כל ישראלי/ת יוצא/ת אתיופיה מעל לגיל 18 להצטרף כחבר לארגון.


מאז הקמתו פועל הארגון בשלושה מישורים עיקריים: א. ייצוג העדה בפני הציבור הרחב ובפני המוסדות הקולטים. תשומת לב מיוחדת ניתנת להסברה בקרב מורים ומחנכים לעידוד הבנה וסובלנות. ב. הסברה בקרב העדה, מתן סיוע אישי וכללי באמצעות הפצת מידע והדרכה להבנת החברה הישראלית, הסברה בנושאים כמו דיור, מיסוי, תעסוקה, חובות וזכויות אזרח, ענייני חינוך, עמידה מול מוסדות (למשל, ליווי לביטוח לאומי או לקופות חולים וכתיבת מכתבים כשיש צורך). ג. טיפול בנושאי קליטה.


במשך כל שנות קיומו פעל הארגון בתחום החינוך ויוזם תכניות רבות כגון: חלוקת ספריות לאתרי הקאראוונים, שיעורי עזר, חוגי סיור, קייטנות לימודיות, סדנאות להכנה לכיתה א' ולחטיבת הביניים, תכנית לפעוטון אינטגראטיבי, עידוד המצויינות וכן סיוע אישי לתלמידים ולסטודנטים.


מאמץ מיוחד הוקדש לשימור המורשת, בין השאר באמצעות תמיכה בלהקות מסורתיות, סיוע לאומנים, הפצת מידע על העדה ותרבותה, ופרסום ירחון "פאנא" באמהרית, טיגרית ועברית. העמותה גם מסייעת לארגון חגיגות ה"סיגד" ולאירגון טכס "יום הזיכרון" ביום ירושלים לזכר בני העדה שנפלו בדרך לציון.


לאגודה אתר פעיל שכולל מאגר נתונים ומחקרים על הקהילה וניירות עמדה על מצבה בתחומים שונים. בעבר פורסמו באתר גם מאמרים שעוסקים בתרבות ובמסורת של יהודי אתיופיה. למשל, על אוצר הפתגמים והאימרות של יהודי אתיופיה, על מנהגים, ערכים ותפישות עולם במשפחה ובקהילה האתיופית המסורתית, על הלבוש המסורתי האתיופי ועוד.



מרכזי מורשת ומוזיאונים מקומיים


מרכז בהלצ'ין ליהדות אתיופיה (החזון שלא מומש)

הרעיון להקים מרכז מורשת ליהדות אתיופיה צמח בעקבות ההפגנה השקטה שהתנהלה על ידי קהילת יהדות אתיופיה בשנת 1985 מול משרד הרבנות הראשית בירושלים כנגד הדרישה של הרבנות לגיור לחומרה של קהילת יהדות אתיופיה. לאחר פניות חוזרות ונשנות של ראשי הקהילה, החליט בית המשפט העליון בישראל, בשנת 1988, להורות על הקמת מרכז שבו תישמר ותטופח המורשת ההיסטורית והתרבותית של הקהילה האתיופית בישראל. נאמנה להחלטה זו, החליטה ועדת השרים, בשנת 1992, בראשות שר הקליטה דאז, יאיר צבן, להקים את מרכז המורשת של ביתא ישראל "בהלצ'ין" (משמעות המילה היא "תרבותנו" באמהרית). מטרתו העיקרית של "בהלצ'ין" היא, שימור ההיסטוריה, המסורת והתרבות של קהילת יוצאי אתיופיה, חשיפתה לציבור הרחב ופעילות להשתלבותה והתמזגותה בחברה הישראלית.


המרכז החל בפעילותו ב-1994 במושב זמני בתל אביב מתוך כוונה לעבור מאוחר יותר למעון קבע. למנהל המרכז מונה ד"ר אלי בן גל וליו"ר כבוד מונה קס מנשה זמרו. הוועדה האקדמית כללה את פרופ' אלכס ויינגרוד (יו"ר) ופרופ' עמנואלה טרויזן-סמי (סגנית יו"ר).



במרכז הוקמה ספריה במטרה לרכז ולשמש אחסניה לחומר כתוב, שנאסף בכל העולם, בכל השפות על תולדות יהדות אתיופיה. הספריה הועמדה לרשות הציבור הרחב. במסגרת הספריה פעלו שלושה מדורים:

א. המדור לתיעוד ולפרסום: הוא היה נועד להיות בקשר עם ספריות, מוסדות מחקר, אספנים וגורמים פרטיים בארץ ובעולם, לצורך איתור מירב החומר התיעודי על תולדותיה, מורשתה ותרבותה של יהדות אתיופיה. המדור פרסם חומרי הסברה ועודד ביצוע מחקרים מדעיים על עדה.

ב. המדור האור-קולי: הוא נועד להבטיח את תיעוד תולדות העדה, שנמסרו והועברו לאורך הדורות מפה לאוזן, ובכלל זה הספקת סרטי וידאו (ראיונות מצולמים עם זקני העדה, אישים ועדים חשובים אחרים). משימה נוספת היא תיעוד אירועים שונים בחיי הקהילה, איסוף תצלומים והקלטות מוסיקה של כלים מיוחדים ושל שירי קודש בשפות האמהרית, הטיגרנית ובשפת הגז.

ג. המדור הגיניואולוגי: מטרתו לחקור, לשחזר ולאחסן באופן ממוחשב אילנות יוחסין של בני הקהילה. כמו כן לערוך מיפוי של מקומות יישובן של המשפחות ברחבי אתיופיה.

פעילות הספריה תוקצבה על ידי ועד העזבנות, באמצעות עיזבון לזכרם של רישארד וג'ולייט גוטמן משטרסבורג, צרפת.


ב־1996 הקצתה ממשלת ישראל קרקע להקמת המוסד, אך התקציבים שהוקצו לא הספיקו להקמתו.


בשנת 2012 חוקקה הממשלה את חוק הקמתו של תאגיד ממלכתי שיקרא "המרכז למורשת יהדות אתיופיה" (תשע"ב 2012). בתהליך ההקמה שותפו ארגונים ופעילים חברתיים, חברי כנסת, וגופים ממלכתיים נוספים. מטרת המרכז היתה לשמש ארכיון להנצחת מורשתה ותרבותה של יהדות אתיופיה, וכן מכון מחקר ולימוד של יהדות אתיופיה לדורותיה.


מיד עם כניסת החוק לספר החוקים של מדינת ישראל, נבחרה מועצה, אשר בראשה עמדה ד"ר שמחה גתהון, וכן הוקמה מועצה ציבורית על ידי שרת התרבות והספורט דאז, שהורכבה מנציגי משרדי ממשלה רלוונטיים למרכז, לצד נציגי ארגונים חברתיים. המועצה הציבורית של המרכז בחרה מנכ"ל למרכז (דני אדמסו) וכן בעלי תפקידים נוספים.


בעתירה שהוגשה ב-2019 נכתב בין השאר כי לתאגיד אין מנכ"ל עד היום, וכי למעשה לא פועל שם מרכז מורשת. כמו כן נטען כי התאגיד הקיים אינו פועל להקמת המכון למורשת יהדות אתיופיה, כפי שהתחייבה הממשלה.


אגב, בעבר עלתה יוזמה מצד פעילים בארגוני העולים מאתיופיה להקים את המוזיאון ליהודי אתיופיה בגונדר ובחבל תגרייה בשיתוף פעולה עם שגרירות אתיופיה בישראל. בינתיים הן היוזמה הזו והן היוזמה להקמת מרכז מורשת כזה בישראל לא יצאו לפועל.


המרכז הקהילתי ע"ש יוסי טבג'ה ברמלה


העיר רמלה מונה כ-70 אלף תושבים, מתוכם כ-30% ערבים ו70% יהודים. מתוך אוכלוסיית היהודים כ-30% הם עולים (רובם הגיעו ארצה בשלושת העשורים האחרונים) – מבוכרה, דרום אמריקה, רוסיה אתיופיה ועוד.


עיריית רמלה הכירה במחוייבותה וייעודה לשמר ולטפח את תרבויות המקור של העולים, כמרכיב חשוב בתהליך האינטגרציה בעיר ובחברה הישראלית. במסמך של רשת המתנ"סים העירונית נכתב: "בחברה המתמודדת עם שסעים ופילוגים רבים, המאפיינת את העיר רמלה, אנו רואים את ייעודנו כמערכת 'מכילה' הכוללת בתוכה חלקים גדולים ככל האפשר של מגוון התרבויות, העדות, הזרמים והמיעוטים בחברה הישראלית. אנו בונים ומחזקים את המשותף, מפגישים בין חלקי החברה השונים, ומנמיכים את חומות הבורות והחשדנות ההדדית בין הקהילות השונות ."


בעיר יש כ-500 בתי אב יוצאי אתיופיה, שהם כ-3,200 נפשות, ומתוכם 585 משפחות שהינם תושבי שכונת וילנה-שבזי. המרכז הקהילתי ע"ש יוסי טבג'ה לקהילת יוצאי אתיופיה ותושבי השכונה, ממוקם במרכזה של שכונת וילנה-שבזי. הוא הוקם בשנת 1998 ונקרא על שמו של יוסי טבג'ה, קצין משמר הגבול שנרצח בספטמבר 2000 בתחילת האינתיפאדה הראשונה. המרכז משמש כמתנ"ס שבו נערכות שלל פעילויות קהילתיות לתושבי העיר. תוכניות המתנ"ס כוללות חוגים לילדים מגיל 4 ומעלה; מועדונית עמידר – עזרה בשיעורי בית; קורסים למבוגרים; אומנות נשים; נוער – מקום בלב (פעילויות חברתיות לחיזוק והעצמה של בני-נוער); קייטנות בחופשות ועוד. המתנ"ס כולל גם מועדון קשישים וכן גרעין קהילתי של צעירים שמארגן מסיבות לחגים ואירועים קהילתיים מגוונים.


חדר אחד במתנ"ס משמש כמעין מוזיאון למורשת יהדות אתיופיה והוא כולל מגוון מוצגים: כלי בישול, תמונות, לבוש מסורתי ועוד. בתיאום מראש אפשר לערוך סיור מודרך בתערוכה, לשמוע הרצאה על תולדות הקהילה או להשתתף באחת ממגוון פעילויות נוספות, כגון סדנת יצירה בחימר, סדנת מוזיקה וריקוד, סדנת בישול והפעלות נוספות.


כפר אתיופי בנתניה

בעיר נתניה נמצא הריכוז הגבוה ביותר של יוצאי אתיופיה בישראל (כ-12,000, המהווים כ-6% מתושבי העיר). לאחר מכן ברשימה נמצאות ראשון לציון, אשדוד, באר שבע, רחובות, פתח תקווה, אשקלון וירושלים. (העיר שבה אחוז יוצאי אתיופיה הגבוה ביותר היא קריית מלאכי - כ-17% ואילו הנמוך ביותר היא תל אביב, שם רק 0.5% מהתושבים הם יוצאי אתיופיה).


לא מעט מבני העדה, ובעיקר הצעירים שנולדו בישראל, אינם מודעים מספיק למורשתם התרבותית. כדי לסגור את הפער הזה וכדי לתרום להנחלת המורשת האתיופית לחברה הישראלית כולה, החליטה עיריית נתניה, בשיתוף החברה למתנ"סים, על הקמת כפר אתיופי משוחזר בשכונת קריית נורדאו בעיר (השכונה שבה הריכוז הגבוה ביותר של בני העדה בעיר).


האתר, אשר נבנה במתחם מתנ"ס "קפה לנוער", בנוי מחמישה 'טוקולים' (בתים אתיופיים כפריים מסורתיים). הוא מתופעל על ידי בני נוער אתיופים בני השכונה שעברו הכשרה על אורח החיים האתיופי במדינת המוצא, ובאמצעות הכשרה זו מעבירים את המידע הלאה אל המבקרים.



בכל טוקול עוברים המשתתפים פעילות אחרת, הקשורה לטבח, למגורים, לבית כנסת או לביגוד.

את הטוקול החמישי הקדישו במתנ"ס לזכרו של אבי עזרא, חניך המתנ"ס ובן הקהילה האתיופית, אשר נהרג בעזה. פעילותו הרבה בשכונה ובמתנ"ס הפכה אותו למוכר ואהוב, ועל כן הוחלט לקרוא לכפר על שמו.


"המטרה הראשונית הייתה ליצור לצעירים פה בשכונה מעין גאוות יחידה", סיפר דורון אריה, מנהל המחלקה לנוער וקהילה ברשת המתנ"סים בנתניה. "שירגישו גאים בתרבות שלהם ושיילכו זקופים. היום אתם כבר יכולים לראות אנשים מבוגרים שמגיעים לכפר ויושבים על הספסלים שעה וחוזרים הביתה, זה דבר שהיה חסר להם ופתאום יש להם אפשרות לחוות את זה שוב. בכלל, ההיענות בשכונה לפרויקט הזה היא מדהימה, ואת כל הביגוד והכלים האותנטיים מביאים ההורים של הילדים, שגם מלמדים אותם כיצד יש להשתמש בהם וכיצד יש להכין את מאכלי העדה, זה פשוט הופך לאט לאט לפרויקט גדול ורחב יותר "(רוזנבאום, עופר. 19.6.2011. מורשת אבות: כפר אתיופי אותנטי נפתח בנתניה. Mynet).

אחת המדריכות במקום, קוצ'ט אלמו בת ה-16, סיפרה בראיון על השפעתו של קורס המדריכים שעברה על המודעות שלה לשורשיה התרבותיים:


"אני נולדתי בארץ ועד גיל 11 הנושא הזה מעולם לא עניין אותי. באיזשהו שלב התחלתי להסתכל על אימא שלי מהצד והתחלתי לחשוב שאולי יש דברים שאני כן צריכה לדעת עליה ועל העבר שלי. במסגרת הפרויקט עברתי קורס שלימד אותי על החיים באתיופיה, על המאבקים של הנצרות מול היהדות, על נידוי היהודים במקום, על הכפרים והערים ועוד הרבה. פתאום הבנתי שמתי שיש לי חיכוכים עם אימא שלי זה נובע ממנטאליות שונה שהיא מגיעה ממנה. (רוזנבאום, עופר. 19.6.2011. מורשת אבות: כפר אתיופי אותנטי נפתח בנתניה. (Mynet.

אתכלית – מיזם חקלאות ומורשת בקריית גת

בעקבות העלייה ארצה התערערה המשענת שהעניקה הקהילה המסורתית לחבריה. העולים נאלצו לנהל מאבק קיום יומיומי קשה מול האתגרים החדשים והבלתי מוכרים ונפגעה יכולתם לנהל חיי קהילה בריאים. חלה גם ירידה בביטחון העצמי ובגאוות היחידה של רבים. זאת ועוד, החשיפה לתרבות מערבית-הישגית גרמה לרבים מבני הנוער לזלזל בהוריהם חסרי ההשכלה. מעמד המבוגר התערער והפער הבין דורי הלך והעצים.


עמותת "הנני" קמה בשנת 2005 כיוזמה של צעירים יוצאי אתיופיה, אשר כאבו את מצבה של הקהילה. הם החליטו לפעול למען חיזוק והעצמת הקהילה ושילובה באופן מיטבי בחברה הישראלית מתוך כבוד וחיבור למסורת הוריהם.


במסמך "אני מאמין" של הפרויקט הוגדרו מטרות העמותה כדלהלן: יצירת וביסוס איתנות משפחתית; בניה ופיתוח של קהילה משימתית, יוצרת, מתפתחת ובעלת השפעה במעגלים מתרחבים; פיתוח בתי מדרש העוסקים בחיזוק הזהות הייחודית של הקהילה ובתרומתה לחברה הישראלית; פיתוח ועיצוב תודעת יזמות ויצירה; פיתוח צוותי משימה יישוביים הפועלים על פי עקרונות התפיסה המערכתית; קידום איתנות פיננסית בת-קיימא של העמותה, יצירה וניהול שותפויות בעלות ערך לכל השותפים; חברי הגרעינים מעודדים יוזמות העולות מתושבי השכונה ומסייעים למימושם. הקו המנחה הוא פיתוח יוזמה ויצירתיות, בניית הזהות האישית, חיזוק מורשת יהודי אתיופיה וחיבור לחברה הישראלית מתוך מקום של עוצמה ונתינה. דוגמאות לתכניות הפועלות בגרעינים ברחבי הארץ:

ילדים ונוער: מנהיגות צעירה, תנועות נוער, תכניות לשיפור הישגים לימודיים, חוגי סיירות, קולנוער.

צעירים ומשפחות: גיבוש גרעין קהילתי, חוגי הורים וילדים, העצמת נשים, מרכז קיימות שכונתית, סדנאות זוגיות, סיירות הורים, בית מדרש קהילתי, תכניות לסטודנטים והכוונה תעסוקתית.

מבוגרים: חקלאות קהילתית למבוגרים, חוות התבלינים, ועדי בתים, גינות קהילתיות, מענה קהילתי למבוגרים, תכנית תיעוד סיפורי חיים של המבוגרים ע"י בני נוער ועוד (מתוך 'הנני עם הפנים לקהילה', מסמך פנימי - באדיבות מייקי ליניאל, רכז פיתוח עסקי).


כיום העמותה מפעילה 9 גרעינים קהילתיים ליוצאי אתיופיה ברחבי הארץ: קריית גת, נתיבות, אופקים, קריית מלאכי, רמלה, נתניה, רחובות, אשקלון ושדרות. הגרעינים מורכבים מקבוצות צעירים מצליחים וחדורי מוטיבציה (בוגרי צבא, אקדמאיים, אנשי חינוך, בעלי מקצועות חופשיים וכו') אשר בוחרים לשוב אל השכונות המוחלשות ולהתגורר בהן כדי לגבש את הקהילה המקומית ולהוות מודל לחיקוי עבור בני הנוער.


בשנת 2009 , הקימה העמותה (בסיעו משרד החלקאות) בפאתי קרית גת מיזם של חקלאות קהילתית/חברתית עבור מבוגרים בני הקהילה האתיופית.


על הרקע של הפרויקט סיפר משה סלומון, מנהל עמותת "הנני":


"בהיותי רב בית הכנסת בשכונה, רציתי לפעול לחיזוק מניין המתפללים המתקיים כל יום בחמש וחצי בבוקר. פניתי לאחד המבוגרים שאני מכיר ומעריך ושאלתי אותו למה הוא לא מגיע לתפילה בבוקר. ציפיתי שיגיד שהוא עייף, שאין לו כח וכו'. דבר לא הכין אותי לתשובתו הכנה והנוקבת: "כבוד הרב, גם ככה אני קם בבוקר ולא יודע מה אני הולך לעשות עד שהיום הזה ייגמר. אתה רוצה שאני אוסיף עוד כמה שעות לסבל הזה?? כל שעה שאני קם מאוחר יותר היא פחות שעה שצריך להעביר בחוסר מעש עד סוף היום... התשובה הזו שלו מלווה אותי עד היום, והיא זו שעוררה אותנו בגרעין לחשיבה מחודשת ויצירתית על מצב המבוגרים בני הקהילה, אותם מבוגרים שהיו עמודי התווך של המשפחה באתיופיה. כיום משתתפים כ-70 מבוגרים בתכנית החקלאות הקהילתית שלנו בקרית גת (וכ-100 נוספים ביישובים אחרים בהם פועלת התכנית), ומי שקם מוקדם יכול לראות אותם צועדים במרץ כבר לפנות בוקר בדרכם לשטח החקלאי... המבוגרים מספרים על שיפור במצב הבריאותי, בביטחון העצמי ובחיי המשפחה והזוגיות. פתאום יש סיבה לקום בבוקר..." (מתוך 'הנני עם הפנים לקהילה', מסמך פנימי, באדיבות מייקי ליניאל, רכז פיתוח עסקי).

היום מועסקים במיזם הקהילתי עשרות חקלאים מוותיקי הקהילה, המגדלים מגוון גידולים, ביניהם ה"פלפל הסודאני" החריף, שמשמש מרכיב עיקרי ויסודי במטבח האתיופי.


בשנת 2011 הוקם במתחם בקרית גת גם מיזם עסקי-חברתי בשם "אתכלית – כפר ביתא ישראל" שעוסק בתחום התיירות החינוכית והתיירות החקלאית ומהווה חממה למיזמים חברתיים-עסקיים של בני הקהילה. המיזם נתמך על ידי גופים פרטיים וציבורים רבים כגון, הסוכנות היהודית, החטיבה להתיישבות, קק"ל, משרד החקלאות, קרן וואהל, קרן הברון דה הירש, ועוד.


נכון להיום מבקרים ב"אתכלית – כפר ביתא ישראל" למעלה מ-4000 מבקרים בשנה, שנהנים מסיורים בחווה החקלאית וממגוון סדנאות העשרה חווייתיות שמועברות על ידי מדריכים בני הקהילה האתיופית. הפעילויות כוללות בין השאר: בנייה בבוץ, כתיבה באמהרית, בישול אתיופי (הכנה של אינג'רה וטעימות של דאבו, תבלין הצ'או המסורתי, אפיית פיתות על תנור עצים ועוד), סיפורים אישיים (עם אחד מוותיקי העליה) מהמסע לארץ, יצירה בחמר, סדנת הדלקת אש קדומה (לפני המצאת הגפרורים), סדנה להכנת כלי בית מסורתיים, בנייה בבוץ, עבודה חווייתית בחקלאות (עבודה משותפת עם החקלאים מפרויקט "שורשים" לשיפור פני החווה, לעבודות חקלאיות שונות ולעיבוד הקרקע) ועוד. הסדנאות והפעילויות ניתנים לקבוצות מכל הארץ ומכל גווני האוכלוסייה ואף לקבוצות של תיירים מחו"ל, וישנה גם תכנית פעילויות מיוחדת המתאימה באופן ממוקד לדור הצעיר של בני הקהילה האתיופית.

מיזם אתכלית, קרית גת. התמונה באדיבות עמותת הנני


באביב 2014 נערך במקום ביקור של למעלה מ-350 בני נוער יוצאי אתיופיה מכל רחבי הארץ, שהגיעו ליום שלם ( 7 שעות) של פעילויות וסדנאות. התגובות הנרגשות של המשתתפים היו מעל ומעבר לציפיות והתחושה של כל מי שלקח חלק באירוע הייתה שהחוויה הצליחה לחולל שינוי מהותי בתפיסתם של אותם צעירים את עצמם ואת שורשיהם.


סרטון על אתכלית


בעקבות החווה בקרית גת הוקמה חווה נוספת בפרדס-חנה כרכור על פי אותו מודל.


דסטה, חוויה אתיופית בפרדס חנה-כרכור

"דסטה, חוויה אתיופית" הוא פרויקט חברתי של כלכלה מקיימת שהוקם על ידי היחידה לעבודה קהילתית, האגף לשירותים חברתיים והמועצה האזורית פרדס חנה-כרכור. מטרת נוספת שלו היא לספר את סיפורם של יהודי אתיופיה לילדים, נוער ומבוגרים, באופן המרגש ביותר, באמצעות "חוויה חושנית של טעמים, ריחות וצבעים".


בגינה הקהילתית הוקמה בקתה אתיופית מסורתית. המבקרים מוזמנים לחוויה תרבותית שכוללת הרצאת מבוא על העדה האתיופית, וכן הצגת מוצגים מסורתיים אשר שימשו את בני העדה באתיופיה וחלקם עדיין נמצאים בשימוש יומיומי בקרב הדור המבוגר. החוויה כוללת גם מרכיב קולינרי: טעימות מהמטבח האתיופי (האינג'ירה והנזידים הנלווים) וכן טקס בונה מסורתי: קפה הנקלה במקום, ליד המדורה, בדיוק כפי שהוא נקלה בכפרים האתיופים.



מרכז שבו בנים – בית יהדות אתיופיה בבאר שבע

מרכז "שבו בנים בית יהדות אתיופיה" הוא מרכז קהילתי ורוחני שמנוהל על ידי עמותת בית הכנסת "שבו בנים". המרכז הוקם בשנת 1992 ביוזמה משותפת של עיריית באר שבע, הסוכנות היהודית, קרן היסוד לישראל, קרן סאקט"א-רש"י, קהילות יוצאי אתיופיה בעיר באר שבע, ובאדיבותו של מר אלברט פון שפרינגר וידידי ישראל משווצרייה וגרמניה (המידע על המרכז מתוך אתר המרכז ומתוך ראיון עם מנהלת המרכז תמר שמשי-ליכט ב-2016).


המרכז עובד בשיתוף פעולה עם אגף הרווחה בב"ש ומטרותיו הן כדלהלן:

- מתן שירותים קהילתיים לבני הקהילה האתיופית בבאר שבע.

- מתן מענה לצרכים הייחודיים של בני הקהילה במישור התרבותי, החינוכי והרוחני.

- קידום בני הקהילה וסיוע בשילובם בחברה הישראלית.

- טיפוח מאגר מתנדבים והקמת שיתופי פעולה עם ארגוני מתנדבים, סטודנטים, קרנות ובתי עסק מקומיים לסיוע בקידום מטרות העמותה.

- שימור המורשת והמסורת האתיופית וטיפוח הזיקה של בני הדור הצעיר אליה.


במרכז יש היום בית כנסת, מקווה טהרה, אולם שמחות, גן ילדים, חדר מחשבים ומספר חדרי פעילות. פעילות המרכז כוללת:

- מסיבות ואירועים ייחודיים לבני הקהילה באולם השמחות עבור הקהילה המקומית. הערה: בראשית הקליטה בארץ נהגו העולים לקיים את האירועים המשפחתיים בחצרות הבתים, והדבר יצר מתח מעיק עם השכנים. אולם השמחות נועד לתת מענה לצרכי העולים בתחום זה.

- חוגי העשרה וקורסים לילדים, נוער ומבוגרים.

- מעון יום בפיקוח משרד הכלכלה ורשת מעונות יום נאות מרגלית.

- פעילות העשרה להורים וילדים המופעלת על ידי פרויקט פאקט של הג'וינט והמחלקה לעבודה סוציאלית קהילתית בעיריית באר שבע. הפעילות כוללת שעת משחק חופשי והכנת שעורי בית, וחוגים שונים, כגון: חוג חיות, חוג יצירה וחוג מוסיקה.

- מרכז קדרות וקרמיקה שהוקם בסיוע עמותת יחדיו. במקום מתקיימים חוגי קרמיקה ופיסול המשלבים בין מוטיבים אתניים מסורתיים לבין אמנות עכשווית. חלק מהעבודות מוצע למכירה.

- המרכז, בשיתוף המחלקה לעבודה סוציאלית קהילתית בעיריית באר שבע, מפעיל במקום גם מועדון נשים רוקמות.

- במקום מופעל גם מרכז גישור מעניק שירותים בחינם.

- במרכז מתקיימים סיורים וסדנאות לקבוצות להכרת התרבות והמורשת האתיופית. ב-2006 הוקם במרכז חדר מורשת יהדות אתיופיה, ומוצגים בו פריטים מסורתיים מהווי יהדות אתיופיה – ציורים, פסלים, כלי נגינה ועוד. היוזמת והרוח החיה סביב הקמתו היא ראומה טשרניחובסקי, שליקטה פריטים שונים מבני הקהילה בעיר. בשל בעיות תקציביות חדר המורשת אינו נגיש ביומיום, ונפתח בתיאום מראש בעיקר לקבוצות.

שבו בנים - מרכז יהדות אתיופיה, באר שבע, צילום: אליהו כספי, 2016

מרכז מלכת שבא

מרכז מלכת שבא לתרבות אתיופית נוסד בירושלים כעמותה למען קידום התרבות האתיופית. במרכז חברו יחדיו בעלי מקצוע צעירים במטרה ליצור סביבה שתאפשר לצעירים אתיופיים-ישראליים להתחבר ולחגוג את תרבותם המסורתית באמצעות ריקוד, מוזיקה ותיאטרון.


מרכז מורשת אתיופית בעפולה

הרעיון להקים בית מורשת לעדה האתיופית בעיר עפולה עלה עוד בימיה הראשונים של קליטת העלייה של הקהילה בעיר. גדעון פורת, שעמד אז בראש המרכזים הקהילתיים, העלה את הרעיון ויצחק מירון שנבחר לראשות העיר ב- 1998 החל בבניית מרכז המורשת בשטח שהוקצה לו צמוד להיכל הספורט העירוני. דא עקא הפרויקט קירטע מספר שנים ורק עם חזרתו של יצחק מירון ב-2013 לתפקיד ראש העיר והצטרפותו של גדעון פורת לקואליציה, החלו השניים לקדם את הקמת המרכז. לאחר שהושגו כל האישורים לתוכנית יצאה החברה הכלכלית בעיר למבצע בזק לבניית המרכז שהושלם תוך חודשים ספורים.


באוקטובר 2018 נפתח המרכז בטקס רב רושם שבו נראו הרבה עיניים דומעות של וותיקי העדה האתיופית בעיר (דני ברנר, 15.10.2018. נחשף מרכז מורשת יהדות אתיופיה בעפולה, היום בעמק.

הצילום באדיבות עיריית עפולה


מרכז המורשת האתיופית בקריית ים

שישה אחוזים מתושבי קריית ים הם עולים יוצאי אתיופיה וצאצאיהם – רובם וותיקים שעלו ארצה בשנות השמונים והתשעים. הנדבנית בטי שנבאום, שנשבתה בקסם העדה, החליטה להקים במקום, בשיתוף פעולה עם עיריית קרית ים, מרכז מורשת ליהדות אתיופיה. המרכז החל להיבנות ב-2010 ונפתח לפעילות ב-2012 ברחוב הסמוך לחוף קריית ים.

מטרות המרכז הן סיוע לאוכלוסיה האתיופית הוותיקה (פעילויות רווחה והעשרה) ו"שימור המורשת של יהדות אתיופיה והנחלתה לדורות הבאים".

כיום מתקיימות במרכז פעילויות מגוונות, לכל הגילאים, משעות הבוקר ועד שעות הערב – החל מארוחות משותפות וסנדאות תרבות ועד להעשרה לימודית.


אחת ממטרות המוסד היתה הקמת מוזיאון מורשת. לצורך הקמתו נרכשו חפצים מסורתיים על ידי אגודת "קדימה מדע" ועיריית קריית ים.


תוכנית הדגל של המרכז היתה תיעוד סיפורי עדה שעוברים מדור לדור (על החיים באתיופיה ועל המסע לארץ ישראל) באמצעות ראיונות עם קייסים וזקני העדה. למרבה הצער, עקב בעיות תקציב וכוח אדם המוזיאון טרם הוקם והפריטים שנרכשו ונאספו (יצירות אמנות, בגדים מסורתיים, כלי חרס, כלים חקלאיים כלי נגינה ועוד) שמורים בינתיים במחסנים. גם ההקלטות שנאספו עדיין לא תומללו (ראיון עם שלומי גדמו, מנהל מרכז מורשת ליהדות אתיופיה בקריית ים). קשיי התקציב משתקפים גם בהזנחת המבנה החיצוני והגינה שמסביב.


בקתה אתיופית במוסדות חינוך

גודג'ו (שמוכר גם בשם טוקול) הוא בקתה אתיופית כפרית מסורתית. בארץ הוקמו כמה בקתות כאלה במסגרת הניסיון להנגיש את מסורת ביתא ישראל לדורות הבאים.

אחת כזו הוקמה ב-2009 בבית הספר הדמוקרטי בגבעת אולגה. היזם והמקים הוא גטה זמני, אומן של מלאכות יד אתיופיות, שעלה לארץ בהיותו בן 19. בילדותו הספיק להתנסות מספר פעמים בבניית גודג'ו בכפרו. כשזוג צעיר נישא, אנשי הכפר נהגו להתגייס להקמת "דירת השיכון" הקטנה של המשפחה החדשה, בתהליך שנמשך כחודש ותוצאתו- בקתה עגולה עם גג חרוטי שקוטרו כ-6 מ'. סביב הגודג'ו שתל גטה צמחי מאכל שמשמשים במולדתו: טף, דורה, דלועים ופלפלים.


להלן כמה פרטים טכניים נוספים של הגודג'ו:

"בתעלה מעגלית חפורה בעומק של 0.5 מ' תוקעים מוטות עץ שאורכם כ-3 מ'. למוטות האנכיים כופתים בחבלים "קורות רוחב", שהן ענפים דקים וגמישים יותר. אין שימוש במסמרים או בשום אמצעי מתכתי או מכני לאורך כל שלבי הבנייה. נוצרת רשת שמשאירים בה מקום למסגרות החלונות והדלתות. על מארג הענפים מיישמים טיח מאדמה מעורבת בצואת בהמות. אחר כך תוקעים במרכז המעגל קורה מאסיבית בגובה של כ-5 מ', ומחברים בינה לבין הקיר העגול את הענפים שמשמשים כקורות הגג. כדי ליצור מרישים, כופתים בצורה שבלולית ענפים דקים מקודקוד הגג לכיוון השוליים. הקירוי עשוי מאגודות צפופות של עשב יבש שמונח כרעפים. הרצפה עשויה מאדמה כבושה מעורבת בקש של טף.

באתיופיה לא היה צורך בצנרת מים. הכפר שכן ליד הנהר, מה שאפשר ליהודי אתיופיה לשמור על דיני הטהרה שעליהם הקפידו מאוד. למשל, האנשים גידלו כלבים וחתולים, אך בשל טומאתם הם לא הורשו להיכנס אל הבית. גם בענייני נידה החמירו. עבור נשים במחזור ונשים אחרי לידה היה בכפר גודג'ו ששימש כ"אוהל אדום", שאליו היה אסור להתקרב. גטה מספר שאפילו את האוכל זרקו להן מרחוק כדי למנוע מגע. זה נשמע משפיל, אבל הוא מסביר שהימים בגודג'ו הנידה נחשבו בגדר החופשה החודשית של הנשים. ההזדמנות היחידה לנוח.


כשהאנשים עלו לארץ, המעבר לדירות השיכון היה להם קשה מאוד. גטה מספר שבמקומות מסוימים העולים בנו גודג'ו לנידה על הגג, שכמובן פורק מיד בשם הביורוקרטיה וערכי השיוויון המודרניים." (ללא שם מחבר. 10.9.2009. בנה ביתך, הגרסה האתיופית (לכבוד יום העצמאות). אתר רב פעמית).


גם בכפר הנוער "ניר עציון" הוקם גודג'ו לצורך פעילות חברתית וחינוך מורשת. חג הסגד נחוג בכפר עם החניכים, המחנכים והבוגרים. ארועי חג הסגד מתחילים מספר שבועות קודם לכן בלמידה פעילה אודות החג. לאחר מכן חניכי שכבת י"ב מעבירים שיעורים על החג בבתי ספר יסודיים ותיכונים ברחבי הארץ. אירועי חג בכפר כוללים צעדה, שאליה מצטרפים קסים ומנהיגים רוחניים מהעדה האתיופית מכל הארץ. כמו כן נערך טקס בגודג'ו של הכפר, ארוחת חג גדולה והצגה המביאה לידי ביטוי את הסיפור של הקהילה ושל יום חגה.


יוזמה נוספת מומשה בכפר הנוער מאיר שפיה. רבים מתלמידי הכפר הינם יוצאי אתיופיה ובמהלך השנים, בהם התחנכו בכפר, עלה הצורך בחיזוק הקשר שלהם עם עברם התרבותי. הצוות החינוכי של הכפר החליט לבנות כפר אתיופי אותנטי במתחם המשק הלימודי של המוסד. תהליך הבנייה, מתחילתו ועד סופו, נעשה על-ידי תלמידי כפר-הנוער, שהגיעו לעבודה על בסיס התנדבותי. מאחר ובניית הכפר האתיופי היתה לשמור על אותנטיות וחיבור לטבע, השתמשו התלמידים בחומרים טבעיים בלבד, המצויים בתחומי הכפר: קנים, כפות תמרים, ענפים, אבנים ועוד.


"מבשלות דיאלוג" במגדל העמק

בעיירה הצפונית מגדל העמק צמחה ב-2009 יוזמה מקומית ייחודית ומקסימה. קבוצה מהתושבות הוותיקות של העיר, שנולדו בארץ, לקחה תחת חסותה קבוצה של עולות מאתיופיה – אף הן תושבות העיר. הנשים נפגשות ביחד מדי שבועיים במועדון ויצ"ו ללימודי עברית ולפעילויות נוספות של העשרה הדדית. את הפרויקט יזמה ומנהלת יהודית יניב, שגם העניקה לו את שמו המקורי - "מבשלות דיאלוג".


בתחילת הדרך זכה הפרויקט לסיוע העירייה (אגף הרווחה, היחידה לפיתוח קהילתי, היחידה להתנדבות, המרכז לפיתוח הון אנושי צעירים, האגף לחינוך והמתנ"ס העירוני) ובהמשך נאלצו הנשים לגייס תמיכה ממקורות חיצוניים (עמיגור, מכללת עמק יזרעאל ותרומות של מבקרים במקום).


התוכנית פועלת ברציפות מ-2009 וכוללת (נכון ל2016) 25 נשים. שיאו של הפרויקט היה ב-2015 במסע משותף לאתיופיה. בראיון עם יהודית יניב (יוזמת ומנהלת הפרויקט) היא סיפרה:


"כל שנה שמנו לעצמנו מטרות אשר התפתחו והעמיקו במהלך השנים. כל צעד וכל התפתחות בקצב המתאים לצרכי ורחשיי משתתפות הקבוצה. בשנה הראשונה הושם דגש על החיבור התרבותי וההכרות הבינאישית דרך האוכל: הכרת מרכיבי האוכל של התרבויות השונות, סיפורי אוכל, הכנת חוברת מתכונים בין-תרבותית. בשנה השנייה הועמקה ההיכרות האישית דרך מפגשים זוגיים (אישה אתיופית ואישה פרנג'ית) שלא בשעות הפעילות הרגילות. במפגשים אלה סייעה הוותיקה לחברתה בהכרות והתמודדות עם התרבות, השפה, נושאי חינוך ואקטואליה. בשנה השלישית יצאה הקבוצה לקהילה וחשפה את התרבות והמורשת האתיופית לתושבי העיר בשני אופנים: פעילות אחת התקיימה לדור הצעיר בבתי הספר – יום פעילות חוויתי וסיומו במסיבה אחת גדולה. פעילות שניה – יצירת סיפורי חיים לגיל הבכיר - יצאו לבתיהן של קשישות בעיר, זוגות של נשים (אתיופית וותיקה), לספר את סיפור חייהן ולתעד אותו בספר וחגיגה משפחתית גדולה. עם הזמן הלכה והתרחבה הפעילות הקהילתית והאישית, בד בבד עם העמקת הקשר הבינאישי שבא לידי ביטוי בהמשכיות וברציפות של הקבוצה. בשנה השישית הושם דגש על פעילות הקבוצה בכוחות עצמיים כשהרציונל היה להעצים את הנשים האתיופיות והוותיקות ולאפשר להן להביא לידי ביטוי את הכוחות הפנימיים שלהן תוך לקיחת אחריות אישית וקבוצתית. המסע לאתיופיה שערכנו ב-2015 חשף למעשה את הרקמה האנושית המופלאה והייחודית של קבוצה זו, העמיק את הקשרים ואת ההבנה הבין תרבותית והעיקר מהווה מודל לשילוב רב תרבותי במגדל העמק ובארץ כולה. בשנה השביעית, אחרי חווית השיא נוצר צורך לדיון וחיפוש מעמיק כיצד למנף ולקדם את משמעות הקבוצה (קיומה והמשכה היו וודאיים וברורים). תוצר מדיון זה הוא פיתוח תוכנית חדשה "תיירות בדיאלוג" שבה נחשפת פעילות הקבוצה באופנים שונים לקהל הרחב."

ביקור תלמידי הקורס הבינלאומי (מבוא לחברה הישראלית) של פרופ' עוז אלמוג (אונ' חיפה) במתחם "מבשלים דיאלוג", מגדל העמק, 2016.

"חוות אלמו" - מרכז גרמאצ'ין בבית שאן

חווה אלמו עלתה לישראל בגיל 10 לבדה, ומאז עשתה כברת דרך מופלאה. בכפר חסידים, שם למדה בבית ספר תיכון, פגשה את בן זוגה לעתיד, עוזי. במהלך שירותו הצבאי, כשהיא רק בת 17, נישאו השניים. במהלך השנים נולדו לשניים שמונה ילדים (אחד מהם הוא ילד בעל צרכים מיוחדים).


במהלך השנים חווה לא הפסיקה לרגע ללמוד - תואר ראשון בפסיכולוגיה, לימודי עבודה סוציאלית, ייעוץ והדרכה לנוער ולכישורי חיים וייעוץ והדרכה בתחום המשפחה (היא בוגרת מכון אדלר). במקביל, פעלה במסגרת תכנית "שותפות 2000" של הסוכנות היהודית, הקימה ביחד עם טלי ארגמן את "תיאטרון שורשים" של נשות הקהילה האתיופית בבית שאן ועבדה כמגשרת חינוכית במועצה האזורית עמק המעיינות.


ב-1012 הקימה אלמו מרכז מורשת ליהדות אתיופיה בחצר ביתה שבבית שאן. המרכז זכה לשם גרמאצ'ין (הגאווה שלנו באמהרית), וסיפק חוויה אתנית לאלפי המבקרים שפקדו אותו במהלך השנים. חלק גדול מחוויית המפגש עם המקום טמון היה בדמותה המיוחדת של חווה ובסיפור העלייה האישי המרתק שלה, שלווה בצלילים, אמנות ותצוגות פולקלור (סדנאות פיסול בחימר, קליעת צמות, קליעת סלים, הכנת בובות ומשחקי ילדות מאתיופיה). הוא גם תובל בטעמים (האורחים התכבדו במאכלים מסורתיים, באפיית לחם דבו והכנת אינג'ירה וחוו טקס קפה מסורתי). המבנה המיוחד, קושט בציורי קיר שתארו את החיים בכפר יהודי באתיופיה, כלים מסורתיים וחפצי אמנות (על הרקע הביוגרפי שלה ועל המקום ראו: אלי אשכנזי. 16.10.2014. "לחזור לשורשים": המרכז שמחבר את עולי אתיופיה לישראל. וואלה).


המיזם התיירותי-חברתי של אלמו תפס תאוצה עם השנים, ואירח אלפי מבקרים מדי שנה. למרבה הצער, שכניה התלוננו בפני העירייה על "עסק לא חוקי, אולם מופעים ומוזיקה רועשת" ובשלהי 2017 המקום קיבל צו סגירה (אלי אשכנזי. 17.6.2017. בשל תלונות שכנים: צו הריסה הוצא למרכז מורשת יהדות אתיופיה בבית שאן. וואלה).


מברהטיי – חוויה אתיופית בקיבוץ עברון

יוניי סקיבה, מנחת קבוצות ומטפלת בפסיכודרמה, הקימה בקיבוץ עברון שבגליל המערבי, את בית מברהטיי (באמהרית - "האור שלי"). יוניי עלתה מאתיופיה בסוף שנות ה-80 בהיותה ילדה, והמבנה שבו היא מקיימת את הפעילויות מ-2008 הוא בית גודג'ו מסורתי. הוא מציע למבקרים הרצאות ופעילות חווייתית להכרת הווי הקהילה – הערכים, המנהגים, הטקסים, הכיסופים לישראל, אימהות בכפר האתיופי וכמובן סיפור העלייה עצמו.


למבקרים מוצע גם להשתתף בטקס הקפה ("הבונה"), לרקוד, לבשל ולאכול אוכל אתיופי מסורתי. עוד נערכות במקום סדנאות העצמה לנשים וסדנאות מגוונות נוספות. הפעילות מיועדות לקבוצות בלבד (מבוגרים, בני נוער ומעגלי נשים) ומחייבת תיאום מראש. על המקום - בערוץ האתיופי.